חיפוש: "העם הפלסטיני"
נמצאו 1,876 תוצאות (מציג 276 עד 300)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1635 (1 בינואר 1969), עמוד 9
עלינו לענות על שאלה זו בבירור: כן, אם מנוי וגמור עימנו להתכחש לזכויותיו של העם הפלסטיני, להחזיק בשטחיו, להתנחל על אדמתו, לדבר על שלום מבלי לעשות דבר למענו. לא, אם מוכנים אנחנו לקחת את ר,שור בקרניו, להציע לעם הפלסטיני שלום סביר, המעניק לו חרות לאומית, תוך הבטחת ענייני הביטחון וההתפתחות של ישראל. … הדרך היחידה לחיסול הטרור הפלסטיני היא לנתק אותו מן העם הפלסטיני. לשם כד דרושות כנפיים -כנפיים של מעוף.
גליון 1630 (27 בנובמבר 1968), עמוד 7
חיסול הטרור אפשרי באחת משתי דרכים: מציאת ״הסדר ופיתרון״ שיתקבלו על דעת העם הפלסטיני. כלומר: הגשמת שאיפתו לחרות לאומית במדינה משלו, תוך הסדר ביטחוני, כלכלי ומדיני עם ישראל. או -סילוק העם הפלסטיני כולו מן השטחים המוחזקים. כלומר: חיסול מלחמת־ד,גרילה על־ידי העברתה לפסים של מלחמה סדירה (וניצ־חית) בין ישראל והעולם הערבי. … לכן היא רוחשת אהדה לטרד ריסטים, אף עדיין אינה נותנת להם מחסה. אולם ברגע שהעם הפלסטיני ישתכנע כי אפסו התקוות לשלום, ברגע שתקום התנחלות נרחבת על אדמתו, ברגע שיבין כי הכיבוש הישראלי הופך לעובדת־קבע — באותו רגע ימצאו הטרוריסטים לא רק אהדה, אלא גם עזרה ומחסה.
גליון 1874 (1 באוגוסט 1973), עמוד 16
כל שאר החברות, גם כאלה שהיו בעבר ידידותיות או נייסראליות, הצביעו הפעם בעד שני עק- רנות הסותרות את קו גולדה: • הכרה בזכויות העם הפלסטיני, • דרישה שישראל תשיב בחיוב ל־ ״תזכיר יארינג״ ,ותצהיר על נכונותה לסגת בדרום לגבול הבינלאומי, במיסגרת של שלום. … הנקודה הראשונה מדגימה את הסטאטוס החדש שהעם הפלסטיני זכה בו במרוצת השנים האחרונות. החלטת מועצת הביטחון 242 עוד התעלמה כליל מקיום הפלסטינים, דיברה רק על ״פיתרון צודק של בעיית הפליטים.״ כיום, כעבור שש שנים, אין עוד פורום בינלאומי רציני המתכחש לקיומו ולזכויותיו של העם הפלסטיני. עיקרון זה נתקבל בדעת־הקהל העולמית, בניגוד חותך לעמדת גולדה־דיין־אבן.
גליון 1830 (27 בספטמבר 1972), עמוד 19
אנשי הטרור הפלסטיני יונקים ממקורות נפשיים עמוקים, הם ניזונים מן התיסכול והייאוש שפשט בעם הפלסטיני כולו, הם זוכים לתמיכה ולהערצה ממיליוני העולם הערבי, העומדים חסרי־אונים מול הכוח הצבאי האדיר של ישראל, והמאמינים שישראל זוממת להחזיק בכל השטחים שכבשה ולכבוש שטחים נוספים. … אך מצד שני, דווקא הטרור מחייב יוזמות־שלום גדולות ומכריעות, הן כלפי הסישטרים הערביים השכנים, הן — ובעיקר — כלפי העם הפלסטיני עצמו. רק אם רוב העם הפלסטיני, באשר הוא, ישתכנע שהוא יבול להגשים את מאוויו הלאומיים הצודקים בדרך של שלום, תוך שותפות עם ישראל, ייסתמו מקורות־היניקה הנפשיים והמדיניים שד אירגוני הטירור• דק אז יוכלו מכשירי־הביצוע שלנו לנחול את הנצ־חון המכריע והסופי על הטרור.
גליון 1944 (4 בדצמבר 1974), עמוד 13
שום עם אינו מוותר על יישותו הלאו מית, וכל עם שואף לחירות במדינתו. אם אנחנו רוצים להסתדר איכשהו עם הפלסטינים, עלינו לעזור להם להקים מדינה משלהם• עד אז לא יהיה שקט. … והנה בא חייל מיקצועי, לא זה אפשרי. אבד אי־אפשר להביא את העם הפלסטיני לוויתור על כל פלסטין. אילו היה אריק אמון על חשיבה ממוש מעת, תוך לימוד הבעייה וניתוחה, היה מגיע בעצמו למסקנות אלה. … מי יכול לקוות להי־עלמו של אש״ף׳ אחרי שזכה בהברה כללית בעם הפלסטיני, בעולם הערבי ובזירה הבינלאומית?
גליון 1783 (3 בנובמבר 1971), עמוד 39
ביום החמישי של מלחמת ששת־הימים, ב־ 9ביוני , 1967 פניתי במכתב לראש־הממשלה לוי אשכול, והצעתי לו שיפנה מיד במחווה דרמתי לעם הפלסטיני בשטחים הכבושים, יביע הסכמה להקמת מדינה פלסטינית לאלתר, ויאפשר קיום מישאל־עם, שבו תוכל האוכלוסייה להכ ריע בעד פתרון זה. … ספק שכל מה לא נאמר, ומה לא הושמע, נגד הצעתנו, בנאומים וכקריאות־כיניים, כאולם הזה ץ גו לדה נאמר שאין עם פלסטיני. שאורי אבנרי המציא אותו. והנה, כשנה החמישית של הכיבוש דורשים הפלסטינים כחירות, וחופש-פעולה פוליטי, ותובעים את זכותם להגדרה עצמית כפה מלא, ככתב וכעל־פה. … אני מודיע בזה שכל המנהיגים החשובים בגדה, על אף ה״שוני בהשקפותיהם, מאוחדים בדרישה שהמימשל הצבאי יעניק לאוכלוסייה הפלסטינית לאלתר את הזכות לפעולה פוליטית, לעריכת כינוסים, לגיבוש דיעות, להקמת מפלגות, לקיום בחירות, להקמת מנהיגות לאומית מוסמכת. כולםכאחד מאוחדים בדיעה שרק העם הפלסטיני לבדו צריך להכריע, באורח דימוקרטי, במישאל-עם ובבחי רות, על עתידו — ורובם המכריע דוגל עתה בהקמת מדינה פלסטינית חופשית, שתקום תוך שלום והסדר עם ישראל.
גליון 2479 (6 במרץ 1985), עמוד 9
מבחינת המערך יהיה צורך לעטוף את המשא־ומתן באיצטלה של ״האופציה הירדנית״ ,תוך שימת הדגש על כך שערפאת וחוסיין הסכימו לכינון מדינה פלסטינית שתקיים ״איחוד קונפדרטיבי״ עם ירדן. • תמיכת רו ב העם הפלסטיני לא רק בהנהגתו האישית של ערפאת, אלא גם במדיניות חד־משמעית של שלום ישראלי־פלסטיני. • הסכמה אמריקאית־סובייטית כלשהי, שתנטרל את התנגדות כוחות־הסירוב בעולם הערבי. … מובארכ מנסה עתה לעשות את הצעד הראשון, בצורה שגם ישראל לא תתנגד לה בחריפות רבה מדי. • הדבר חיוני לערפאת. אי־אפשר לשכנע את מיליוני העם הפלסטיני לתמוך בקו מתון ובמדיניות של שלום, כאשר אין הדבר מביא לשום הישג שהוא. … התחלה של הידברות עם אמריקה תהווה הישג משמעותי, לאש״ף, שיחזק את המנהיגות של ערפאת פי כמה וכמה ויעודד את הכוחות המתונים בעם הפלסטיני. • לדבר יש משמעות מיוחדת, לאור תקדימי העבר.
גליון 1862 (8 במאי 1973), עמוד 23
מה גם שיאסר ערפאת עצמו אמר למישלחת מטעם יוזמי בולוניה, שהוא מתנגד להחלטה 242 רק מפני שהיא מתעלמת מקיום העם הפלסטיני. אפשר להכין מכך שערפאת מובן להכיר כמיסמך הבולל הכרה רשמית בעצמאותה וכריכונותה של ישראל — אם יכיר בקיומם ובזכויותיהם של הפלסטינים. … היא כוללת רק את הכוחות הציבוריים הידועים בהתנגדותם רבלתי־מתפשרת לכל סיפוח, ובתמיכתם המוחלטת בעיקרון ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני. הרכב צר זה אינו אידיאלי — אבל הוא חיוני בשלב העדין של יצירת מגע ראשון. … איך יושג ביטחון הגבולות ״המוכרים והבטוחים״; כיצד יתגשמו הזכויות הלאומיות הלגיטימיות של העם הפלסטיני, מה תהיה התועלת שישיג כל אחד מן הצדדים מן השלום, לעומת המצב הנוכחי. • הייתי רוצה שהמשברים הבלתי־נמנעים יהיו מעטים, ושמסביב לוועידה תהיה הידברות אישית מגוונת ורבה, כדי להעמיק את ההבנה ההדדית. • לא איכפת לי אם לא תתקבל בסיום הוועידה החלטה גדולה ומפורטת, אך חשוב שיונח היסוד לרציפות׳מאמצי- השלום, על־ידי כינון גוף קבוע כלשהו שיקיים את המגעים ויכין ועידות נוספות, רחבות יותר
גליון 2085 (17 באוגוסט 1977), עמוד 9
לפי סטא- טיסטיקה כזו שפורסמה על-ידי אונסק״ו, יש יותר מ־70 אלף בוגרי אוניברסיטאות בקרב העם הפלסטיני. איך ניתן להסביר את חמיספר הגדל והולך של בעלי תארים אקדמאים בקרב בני העם הפלסטיני, ההולך ומתפתח למרות תהליכי ושיטות הדיכוי ז לדעתי ניתן להסביר זאת רק בכך שרק עם חי ובעל שורשים עמוקים בתרבות מסוגל לעמוד נגד דיכוי ובתנאי כיבוש ולהמשיך בהתפתחותו עד שיאלץ את העולם להכיר בו. בניתוחו המאלף מתעלם מר רובינשטיין, שהוא סופר ״דבר״ לעניינים ערביים, לחלוטין מעובדת היות העם הפלסטיני בגדה תחת מישטר כיבוש ומהשפעתו השלילית של מישטר זה על תנאי התפתחותו התרבותית.
גליון 2350 (15 בספטמבר 1982), עמוד 47
• אידיאזלוגיה זגיא1גדפ*ח אן יצעד העם הפלסטיני מביירות ז לאן יאסר ערפאת? יפליג השאלה אינה גיאוגרפית, אלא אידיאולוגית … אך יש בשבעות שניה לדימוי ׳המסע הארוך. בבחינה ססויימת, נמצא העם הפלסטיני כולו במסע ארוך בנוף האידיאולוגי — מסע והמוביל מן העמדה הנוקשה ההיסטורית, המוקפאת ב״אמנה הפלסטינית׳׳ ,אד הפשרה ההיסטורית, שפירושה הגשמת והמאוויים הלאומיים כמדינה פלסטינית עצמאית, בגדה המערבית ו־ברצועת־עזה, שאינה יכולה לקדם אלא בהס כמת ישראל ותוך שלום עימה. העם הפלסטיני צועד בשדרת־מסע ארוכה, מפוזרת ומתמשכת.
גליון 2402 (14 בספטמבר 1983), עמוד 16
אחר־כך הציע שיבעה עקרונות להסדר: • אסור שמעצמה אחת תשתלט במרחב ותגרום לבלקניזציה שלו( .הרמז: ניטרליזציה של המרחב, הצעה שהועלתה לפני דור על־ידי לח״י). • החזרת הזכויות של העם הפלסטיני היא ״אחריות בינלאומית במיסגרת החוקיות הבינלאומית״. (משמע: הכרה בחוקיות, הכוללת את קיומה החוקי של ישראל). • יש לקבל את הצעת־השלום של ועידת״פאס( .כלומר: זכות־הקיום של כל המדינות הקיימות, והקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה). • זכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולעצמאות לאומית, וזכות הפליטים לחזור הן הבסיס לשלום במרחב.( .זכות השיבה״ פירושה, בניסוח הערבי המקובל, הזכות לבחור בין שיבה ופיצויים, בהתאם להחלטות האום). • הרתעת. … כל המישרדים הסמוכים בבניין ננטשו, ו מי שיכול היה להיכנס לאולם — מזכירות, פקידי־אום, וכמובן כל חברי כל המישלחות, נרחק ימה כדי לראות את האיש,ולהאזין. הסאתוס של העם הפלסטיני, חסר־המדינה וחסר־הבית, המפוזר והנרדף בארצות :ות, עלה מתוך דבריו.
גליון 2530 (26 בפברואר 1986), עמוד 11
בימים ההם עדיין היה אש״ף רחוק מלהיות כוח דומיננטי בעם הפלסטיני. הנהגה מקומית לגיטימית, נבחרת ומושרשת בציבור, יכלה למלא תפקיד חשוב. … מכיוון שהם סובלים מן הכיבוש, ההפקעה וההתנחלות, מעוניינים אנשי-הגדה, יותר מכל חלק אחר של העם הפלסטיני, בפיתרון מהיר, אשר ישים קץ לכיבוש. … על כן הם מהווים את החלק ה״מתון״ או ה״מצי־אותי״ ביותר של העם הפלסטיני. היה ברור שבכל כינוס פלסטיני עולמי הם יתנו את קולם למדיניות מתונה ולמנהיגות מתונה, אשר תחתור לשלום ולהסדר.
גליון 2559 (17 בספטמבר 1986), עמוד 5
ארבע מבין חמש החברות הקבועות באו״ם מקיימות יחסים עם אש״ף ומנהלות עימו דו־שיח קבוע. שלוש מהן מכירות רישמית בזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית ומקיימות פגישות עם נציגי אש״ף בדרג העליון. … חסרים בו אף הדברים שמנחם בגין חתם עליהם בקמפ־דייוויד :״הזכויות החוקיות והצרכים המוצדקים של העם הפלסטיני״ .יש בו פחות מזה: ״פיתרון הבעיה הפלסטינית על כל היבטיה ״.בלה־בלה־בלה. … האם מישהו מעלה על דעתו כי הקהילה הבינלאומית, שהכירה מזמן באש״ף כבנציג החוקי הבלעדי של העם הפלסטיני(מעמד שהוכר רישמית על־ידי עצרת־האו״ם, ושבזכותו זכה אש״ף במעמד של משקיף קבוע באו״ם וברוב הזכויות של מדינה־חברה) תוותר על השתתפות אש״ף בוועידה כזאת?
גליון 2633 (17 בפברואר 1988), עמוד 26
בגילוי-דעת שעיקרו פורסם בכל אמצעי־התיקשורת, נאמר כי ״כגוף של סופרים ואמנים המתנגדים לכיבוש ולכל גירוש ותומכים בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני במדינה משלו לצד מדינת ישראל, אנחנו מעוניינים בדושיח עם אלה מבין המגורשים המעוניינים בשלום עם ישראל על בסים העקרונות הנ״ל״ (כלומר, קיום שתי מדינות החיות בשלום זו בצד זו). … כמו*גן חוא מעריך שהחתומים על גילוי־הדעת מגיעים בזה את רצונם ב שלומ-אמת המבוסם על הצדק וההכרה בזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני. ״אלה הדוגלים בגישה זו פועלים ברצינות לחיזוק סיכויי השלום האמיתי ולכן אנו מעריכים א ת מאמציהם ומבטיחים לפעול יחד למען הגשמת השלום בארץ השלום. … ״אישים ישראלים אלה, יחד עם הכוחות הדמוקראסיים, פועלים ברצינות אמיתית נגד המדיניות לחיסול העם הפלסטיני ועניינו הלאומי והם רואים בשלום את הדרך היחידה להבטחת האיזור ועמיו.
גליון 1606 (12 ביוני 1968), עמוד 15
״ #״אנו תובעים כי ממשלת־ישראל תצהיר רשמית: ( )1״העם הפלסטיני, שבגללו פרץ הסיכסוך הישראלי—ערבי, הוא צד רישמי בסיב־סוך, ועל כן חייב להיות בבל משא־ומתן להסדר־שלום. ( )2״לא ייעשה כל הסדר לגבי עתיד הגדה המערבית ורצועת־עזה אלא על דעתו של העם הפלסטיני, כפי שתיקבע ב־מישאל־עם חופשי.״ יר 1שלים ירו שלים של פרעות ה־ 5ביוני היה יומה של ירושלים המיזר־חית.
גליון 1883 (3 באוקטובר 1973), עמוד 13
האדמה היתד, שייכת לבסיס־הקיום של העם הפלסטיני, והיא נלקחה על־ידי מתנחלים יהודיים. … גם בתקופה זו נשאר חלק גדול של הארץ בידי העם הפלסטיני, אם כי תחת שילטון ירדני ומצרי.
גליון 1816 (21 ביוני 1972), עמוד 22
במדינה ב א שו חש השבוע (המשך מעמוד )16 למצוא בהגדרה ברורה המופיעה בתוך הפרק הדן בזכויות העם הפלסטיני :״תוכנית הבנוייה על חיסול מדינת ישראל היא תוכנית לא רק בלתי-צודקת ובלתי־ריא- לית, אלא משמעותה היא גם פיתרון בדרך המלחמה, בניגוד לאינטרסים של שני העמים, של כל עמי האיזור ושל שלום העולם.״ גיור* ,חב שרעזוח ה עי תונ אי ח־ הוזו צחת 17720183 מיינהוף א:י ואפסי עוד. … על תנועה זו פוסקים ראשי-הפרקים את דינם כי ״בחוסר-עיקביותה הכריזה דבר והיפוכו.״ כשהכוונה לתמיכה בציד- קת מלחמת ששת הימים תוך פסילת מדיניות הכיבושים וההגנה על זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני. ראשי-הפרקים מוכנים להכיר ב״קבוצות ואישים״ הפועלים למען השלום, למרות שאינם חברי רק״ח, אך בעת ועונה אחת אין, לדעת המפלגה הקומוניסטית החדשה, שום גורם ישראלי אחר, מלבדה, הפועל בתחום המאבק על צדק סוציאלי, דימוק- רטיה וזכויות-האזרח.
גליון 2168 (21 במרץ 1979), עמוד 33
הוא רואה כהסדר סכנות חמורות לקיום העם הפלסטיני ולתנועתו הלאומית. איו לזלזל בעמדה זו. … הוא תלוי, כין השאר, כמאבק הציבורי כישראל וכגישת העם הפלסטיני. שכם, חברון ועזה. כאשר יעמוד הציבור הישראלי לפני הברירה בין אובדן השלום ובין פיתרון פלסטיני, שיביא, בשלבים זהירים, לכינון המדינה הפלסטינית לצידנו — הוא יכריע, הציבור, למען השלום.
גליון 2151 (22 בנובמבר 1978), עמוד 23
הם ההישגים שהשיג אל־סאדאת בקמפ־דייוויד עבור העם הפלסטיני עלולים להישאר ריקים מתוכן ממשי, ואף להיראות כך, אם לא ייכלל בהסכם דבר שיחייב את ממשלת־ישראל למלא אותם בתוכן. … אף מנהיג ערבי אחד מחוץ למצריים אינו תומך בהסכמי קמפ-דייוויד, וגם ידידיו הטובים ביותר של אל-סאדאת, כמו מלך מארוקו, סבורים שוויתר על דברים שאסור היה לו לוותר עליהם. המוני העולם הערבי, וכימעט כל העם הפלסטיני, רואה בו בוגד. זהו מחיר נורא.
גליון 2550 (16 ביולי 1986), עמוד 16
השבוע מלאו שלוש שנים לתנועת המיזרוז אל השלום, תנועה של מיזרחיים הקוראים לשלום עם העם הפלסטיני. ביקשנו מעודד הדין אברהם ברדוגו שיספר על התנועה ועל מקימיה, ומהם פעולותיה והישגיה. … אנחנו רוצים ליצור תשתית אנושית, שתהווה את הגשר לשלום בין הישראלים לבין העם הפלסטיני( .ראה כתבה סנוניות שחורות גוויגה בעמודים 18־.119 •ובסל זאת, הסידור החדש של קיצוץ סצינות מסוימות לא הוחלט סתם סך.
גליון 2401 (4 בספטמבר 1983), עמוד 25
שאלת המגע עם אש״ך — הנציגות הבלתי־מעורערת של העם הפלסטיני — אכן הסכה שאלת־המפתח בתנועת־השלום. … בגשם סוחף נערכו בהר־ברכה שתי הפגנות: אחת של חסידי התנחלות ערפאת בין נותי פלד, אורי א מרי ויעקב ארג שכם־עילית, אחת של שלום עכשיו, שהתנגדה להתנחלות משתתפי שתי ההפגנות היריבות חלפו על פני שכם הערבית, אחו ממרכזי העם הפלסטיני מדורי־דורות, מבלי להיעצר בה.
גליון 1955 (19 בפברואר 1975), עמוד 27
״עכשיו הבעייה העיקרית היא לגייס את העם הפלסטיני,״ אמר. חודש ״ספטמבר השחור״ של ,1970 שבו תעמולתי, כניסוח מתקדם לרעיון הכפול של חיסול ישראל ושלילת אופיים הלאומי של היהודים או הישראלים. … • המיפנה בעמדת בריודהמועצות, ש הצורך לקבוע עמדות של אש״ת שימנעו את שיבת המישטר הירדני לגדה המערבית, ושיאפ• שרו את העברת השטחים לאש״ך. • ההברה כאש״ן! ,כנציג ה• כילעדי של העם הפלסטיני, תחילה מטעם ועידת-ראכאט ולאחר־מכן מטעם האו״ם, הכריחה את אש״ף להתאים את עצמו למציאות הבינלאומית ,״להתמסד״ ולעבור לפסים מציאותיים. 4שינו״ עואכאת יוני 1974 התכנס בקאהיר חמושב ח־ 12 של המועצה הלאומית הפלסטינית, ושם נתקבל מצע של 10 נקודות. … טיבעי הדבר שיאסר עראפאת, כפוליטיקאי מפוכח, משתדל לדחות את הדבר עד למועד הנוח ביותר, כאשר תהיה ברורה התמורה שתיתן ישראל עבור הכרה זו. מאחר שרוב־רובו של העם הפלסטיני יילד אז אחרי עראפאת. הוא הדין לגבי הפסקת־הטרור.
גליון 2194 (19 בספטמבר 1979), עמוד 38
לאחר מכן המיר את השאיפה הזאת ברעיון של ״רפובליקה דמוקרטית חילונית״ ,שבה ״יחיו ביחד מוסלמים, נוצרים ויהודים״. ״מזימה נגד העם הפלסטיני״. גם מילחמת ששת-הימים, שאיחדה את כל הארץ שממערב לירדן תחת שילטון ישראלי, לא שינתה מצב זה. הקונסנזוס העולמי שלמחרת־המילחמה בא לידי ביטוי בהחלטת מועצת־הביטחון ,242 המתעלמת לחלוטין מקיומו של העם הפלסטיני. ההחלטה, שנתקבלה בנובמבר ,1967 חמישה חודשים אחרי מילחמת ששת־הימים, תבעה למעשה להחזיר את הסטאטוס־קוו־אנטה-בלום — המצב שהיה קיים לפני המילחמה. 12-3השנים שהלפד מאז התקדם העניין הפדסטיני כצעדי־ענק, אף שמעולם לא היה נדמה כאילו זז משהו. … ברבע האחרון של המאה ה־ ,20 זכות ההגדרה העצ מית של העמים היא מושכל-ראשון, שכל אדם נאור מקבל אותו כדבר מובן מאליו. ברגע שהעולם השתכנע שקיים עם פלסטיני, היה ההמשך מובן מאליו: ההכרה בזכותו להגדרה עצמית, למדינה משלו ולייצוג עצמאי על-ידי הנהגה שהוא רוצה בה.
גליון 2424 (15 בפברואר 1984), עמוד 18
הרציתי לפניו על הרעיץ לפיתוח יוזמת־שלום ררמאתית כלפי העם הפלסטיני(את עיקרי הרעיץ הזה פירסמתי עוד ביום החמישי של מילחמת ששת־הימים בצורת מיכתב גלוי אליו ).ההצעה: שהוא יפנה באופן דרמאתי אל העם הפלסטיני, ויקרא לו להקים נציגות זמנית שתיכנס למשאדמתן עם ישראל לשם הקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, תוך שלום וקיום יחסים הדדיים הדוקים. … וכמובן — אני, בשם האלטרנטיבה בישראל, ונציג אש׳ף בשם העם הפלסטיני(וגם לאה צמל, הפרקליטה המגינה על העצירים הערביים: רעיה רותם, אלמנת־המילחמה החיננית שהיא פעילה נגד המילחמוע ובני־הכפר מאום־אל־פאחם ).התקבלנו במחיאות כפיים סוערות, בים של נשיקות על הלחי ובהצדעה בקימה.
גליון 1637 (15 בינואר 1969), עמוד 13
אולם השר אומר שיש לשקול היטב אם כדאי להכיר בעם הפלסטיני, וכאן נעוצה הסיבה לכישלון המונומנטלי של ההסברה הישראלית. … האומנם סכור השר אבן כי באישורו שלו, ובאישורנו שלנו, תלוי קיומו או אי־קיומו של העם הפלסטיני? איזה תהום של זילזול נפערת כאן! … 9אחרי תשובה לשאילתה ישנה על יחם הממשלה לרעיון המדינה הפלסטינית : אורי אבנרי: אדוני ראש־הממשלה, מאז פירסס עיתון בריטי מכובד מאוד ש המלך חוסיין אמר שאם הפלסטינים ירצו להקים מדינה משלהם הוא לא יתנגד ל — קריאות העולם מכיר בקיום העם הפלסטיני, ובהיעדר יוזמה ישראלית להמחשת ישותו הלאומית של העם הזה במיסגרת התואמת את ביטחון ישראל, הרי באה ההמחשה בצורת אירגוני־הטרור, הרוכשים את אהדת העולם, והפוגעים פגיעה חמורה בביטחוננו.
