נמצאו 1,876 תוצאות עבור "העם הפלסטיני"
גליון 2625, 23 בדצמבר 1987, עמוד 36
אבל למה העם בישראל לא אומר לממשלה שאי־אפשר להרוס את העם הפלסטיני, למרות כל הטיפול הזה? עובדה שהיטלר ניסה להרוס את היהודים ולא הצליח. אז הישראלים חושבים שהם יצליחו להשמיד את העם הפלסטיני? ידיים כבולות ך יבעייה הזו שייכת לכל 1 1הפלסטינים בכל העולם. … אין מה להפסיד ן י 9מהלך שיחותי עם הפלסטינים ^ בעזה ניסיתי להבין כמה ימים יוכלו להחזיק מעמד ללא פרנסה, ללא אפשרות לרכוש מזון בחנויות.
גליון 2662, 7 בספטמבר 1988, עמוד 16
צריחת התעוה ^ יה ברור כי הכרזות אלה מבטאות את העמדה של הזרם 1 1המרכזי של העם הפלסטיני. ג׳ורג׳ חבש הקיצוני הודיע שאינו מתנגד עוד להקמת ממשלה פלסטינית, אף שהוסיף כי אין פירוש הדבר הכרה בישראל. … כמו בסרט: עצור פצוע על הארץ גם העיתוי של תהליו זה לא היה מיקרי. על העם הפלסטיני היה לעבור דיר קשה עד שהגיע לכר.
גליון 2237, 16 ביולי 1980, עמוד 36
המטרה: לאפשר את סילוקם של הסטודנטים הערביים מהאוניברסיטאות, שרובם ככולם רואים כיום באש״ף את נציג העם הפלסטיני. בכל מקום אחר בעולם היה חוק כזה נחשב כחוק פאשיסטי או בולשביק ,,מכיוון שהוא מעניש אנשים על דיעות והשקפות, מבלי שעשו מעשה כלשהו. … ״אבל ראש־ד,ממשלה מנחם בגין התם בקמפ-דייוויד על מיסמך ש בו הוא מכיר בזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני !״ קראה אל-טאוויל. אך זד, לא עזר לה. נראה כי זכויותיו הלגיטימיות של העם הפלסטיני, לדעת שיל־טונות המימשל הצבאי, אינן כוללות את הזכות לקרוא לעצמו בשמו — כשם שאינו כולל, לדעת שר־המישפטים (ראה לעיל) את הזכות להניף את דיגלו.
גליון 1864, 23 במאי 1973, עמוד 15
הם טוענים שאילו היתד ישראל מכירה רישמית בקיום העם הפלסטיני, היו מתגברים ב״אירגון השיחרור״ הכוחות המתונים. … כיום, אחרי שממשלת ישראל מנעה בכוח את הקמתה של מנהיגות פלסטינית מוסמכת בשטחים המוח זקים, מקובל האירגון כמעט בכל העולם כנציג היחידי של העם הפלסטיני. משום כך מעוניינים הערבים, הדוגלים בפיתרון־שלום, להשפיע על המתרחש ב־אירגון, ולחזק בו את הנימה המתונה. … עראפאת אמר שהפלסטינים אינם מקכלים את החלטת 242 רק מפני שההחלטה מתעלמת מקיומם — פסוק שממנו משתמע ש האירגון היה מובן לקכל את החלטת ,242 המכירה כקיום ישראל כגבולות כטוחים ומוכרים, אילו הובטחו בו זכויות העם הפלסטיני. אשר להרכב המישלחת הישראלית, היה עראפאת המתון ביותר :״שיבוא אפילו משה דיין, אם הוא רוצה!
גליון 1863, 16 במאי 1973, עמוד 19
אנימאמין שהאינטרס האמיתי של עם ישראל 100116£30<1081 0081־3 §§ 111010 ) 1 מחייב אותנו לעזור לעם הפלסטיני להגיע לידי שיחדור, עצמאות ותחייה לאומית, במדינה פלסטינית לאומית. 1)11165־ 11ז 3 <!113010 <110673 £ ראש ממשלתנו, הגברת גולדה מאיר, או1038011:3 )161־§ 110161* 1( 0116 13 1 מרת: אין פלסטינים, לא קיים עם פלסטיני. 3616 0011 £(116 6־£>0£>010 <11 181 אני אומר, בישראלי: העם הפלסטיני קיים, 0־6 511113 1־0 0 0 )1676 £>0££131 אני מכיר כזבויותיו הלאומיות, בשם שאני דו0 £(0£(010.־7103 ) 11 110 3111 אכן, ד,יה דרוש אומץ־לב למנהיגי תנועת־השלום הארש ממנו להביר בקיומנו הלאומי ובזבויותינו מריקאית, שביקרו בהאנוי, והיה דרוש אומץ־לב לממשלת הלאומיות. … וביטחון ׳וטיזם פטר על דבריו את מבליט אני מניח לכם, ידידים יקרים, להסיק ב־השטחים הכבושים של פלסטין לעם הפלסטיני, תמורת עצמבם את המסקנה מלקח זה.
גליון 1859, 21 באפריל 1973, עמוד 15
אם אין דרך לגיטימית, הגיונית ויעילה ל שרות העם הפלסטיני, יידחפו לפחות חלק מן הצעירים האלה לדו־! … בנסיבות ההיסטוריות הקיימות, תיתכן רק דרך אחת כזאת: לאפשר לעם הפלסטיני לבנות את ביתו הלאומי בחלק מן הארץ, שהוא רואה בה את מולדתו: הארץ ש הוא קורא לה פלסטין, הארץ שבין הים והירדן. … חכמים־בלילה יכולים למצוא לפלסטינים פלסטין חדשה, בעבר־הירדן, או ב כוויית, או באלאסקה( .היו חכמים־בלילה, שרצו למצוא לנו ארץ־ישראל חדשה, בארגנטינה, בבירו־בידדאן, או באוגנדה). כדי להעמיד בפני העם הפלסטיני את הברירה בין מילחמה רצחנית ובין בניין מולדתו בשלום — עלינו לראות תחילה את הברירה העומדת בפני העם הישראלי: הברירה בין ״ארץ־ישראל שלמה״ שתעסוק לנצח ב־מילחמה זעירה אך קטלנית זו, ובין החזרת חלק מהארץ לידי הפלסטינים.
גליון 1856, 28 במרץ 1973, עמוד 13
הוא מגלה גם התעלמות טוטאלית משורש הבעייה: העם הפלסטיני. תחילה, בדברו על הצעתו לסגת משטחים של הגדה, הוא מדבר על ״ 600 אלף ערבים פלסטיניים שם״ ,ש״אינם רוצים בנו״ .אבל בהמשך הראיון הוא שוכח אותם כליל. … העולם הערבי אינו מכיר עדיין רשמית בקיום ישראל, וישראל אינה מכירה בקיום העם הפלסטיני. נסיגה חד-צדדית לא תביא שלום, אלא רק שביתת־נשק. … כל דבריו מגלים זילזול טוטאלי בעמי ערב, והתעלמות גמורה מקיום העם הפלסטיני. הוא אומר להם: החלטנו לקבוע את הגבול, ולא איכפת לנו מה דעתכם על כך.
גליון 1765, 30 ביוני 1971, עמוד 19
הסעיף הקובע הוא כלהלן: ״הל כיו ׳מוצע לכנס ועידה בינלאומית למען שלום וצדק במיזרח התיכון, אליה י 1זמגי(81.שתתפים מבין כל המעוניינים לדון באפשרות של הסדר בדרכי שלום: בעיקר, נסיג^ כוחות ישראליים מן השטחים שהם מחזיקים בהם מאז מלחמת ; 1967ה>שמ־תן המלאה של החלטת מועצת הבטחון של האו״ם מיום 22.11.67 והחלטת העצרת הכללית של האו״ם מיום , ,4.11.70 בכל פרטיהן, כצעד ראשון לקראת הבטחון והעצמאות של כל המדינות והעמים במרחב; ההגשמה המלאה של הזכויות ה צודקות של העם הפלסטיני; ערובות אפשריות להסדר בר-קיימא לטובתם ולהבטחת קיומם של חבל.״ עין פוליטית, שתקרא נוסח זה בעיון, תגלה מייד שיש בו כמה דברים שקשה לבלוע אותם ללא הבהרה נוספת. … #מה פירוש המילים ״הזכויות הצודקות של העם הפלסטיני?״ מדינה בצד ישראל ופתרון בעיית הפליטים, כפי שאנחנו מביעים — או המצע של אל־פתח, למשל? … ואלה העקרונות: #שלום של ממש, שבמסגרתו יחזור צה״ל לגבול ה־ 4ביוני, בתנאי שיובטח בטחון ישראל והמדינות הערביות. !•* הגשמת זכותו הלאומית של העם הפלסטיני, על־ידי הקמת מדינה פלסטינית בצד מדינת־ישראל ופתרון צודק של בעיית הפליטים.
גליון 1814, 7 ביוני 1972, עמוד 30
הטלת המשימה על קנאים זרים, מטורפים אידיאולוגיים, מוסיפה לחרפת הפשע את חרפת הפחדנות. הגיע הזמן שהעם הפלסטיני כולו יערוך את חשבון־ הנפש, ויקיא מתוכו את עדת המרצחים, המחבלת בסיכויי השלום, המחבלת קודם כל בתיקוות העם הפלסטיני להגיע להגדרה עצמית ולשלום. כאיש המחייב תיקווה זו, המאמין כעתיד השותפות הישראדית־פלסטינית, אני קורא לעם הפלסטיני?הכין כי דרך זו כורה תהום כין שני העמים, תהום שתהיה כעוכרי העם הפלסטיני.
גליון 2171, 11 באפריל 1979, עמוד 37
את התקופה הזאת אפשר לנצל כדי לפתוח דף חדש ביחסים עם האוכלוסיה המקומית ועם העם הפלסטיני כולו. באווירה זו תובל המדיניות ה מצרית לפעול בתנופה חז״טה, לשכור את מזימת־הכידוד ולחזק את ידי המתונים. … למשל: ביטול ההוראה המטופשת, לדעתי, האוסרת על בני העם הפלסטיני בשטחים המוחזקים להניף את דיגלם הלאומי ־— דבר ההופך, כמובן, את הדגל מוקד להתנגדות( .אילו אסרו עלינו הבריטים, בשעתו, את הנפת דיגלנו, האם לא היינו מתעקשים שיבעתיים להניפו בכל הזדמנות?) … הנימוק האחד המלכד היום את העולם הערבי נגד מצריים (ועל כן גם נגד יש ראל) הוא החשד שחוזה־השלום הוא ״קשר נגד העם הפלסטיני״. כל עוד תשלוט דיעה זו כקרב המוני העמים הערכיים, לא תיפרץ טכעת-הכיתור.
גליון 2344, 4 באוגוסט 1982, עמוד 7
אמר עזיז: היום ׳נוצרה הזדמנות היסטורית לישראל להביא לסיום את בעיית העם הפלסטיני. עכשיו הזמן להשיג הכרה הדדית. אש״ף הוא נציג העם הפלסטיני, ואי־אפשר להתעלם מזכויותיו ושאיפותיו של עם. … האם אלה ההצהרות שהובילו אתכם להאמין שבכוח צבאי תצליחו להשמיד את אש״ף? אל תשמידו את ביירות, כי את העם הפלסטיני לא תצליחו להשמיד. היזהרו מטעויות שעשו אחרים בהיסטוריה.
גליון 2381, 20 באפריל 1983, עמוד 13
כל ישראלי שעזר לשכנע את המוני העם הפלסטיני שאין סיכוי לשלום בין שני העמים. … כדי להצליח, היה על סרטאווי להוכיח לבני עמו כי דרכו מובילה להצלחות ממשיות׳ שלוחמי־השלום הפלסטיניים מסו גלים להנחיל לעם הפלסטיני הישגים ש־מחרחרי־המילחמה אינם מסוגלים להנחילם. … הוא היה תופס מקום מרכזי בהנהגת העם הפלסטיני, ושום קבוצה שולית של מטורפים לא היתה מעזה לפגוע בו.
גליון 2383, 4 במאי 1983, עמוד 13
ואילי ערפאת אינו דיקטטור, וכלל אינו יכול להיות כזד — ,אין לו כוח־כפיה, ואין הוא יכול לכפות בכוח את דעתו על העם הפלסטיני. הוא יכול רק להטיף, לשכנע, לגבש פשרות בהתאם למצב־הרוח הלאומי. … יתכן כי מנהיגותו מבוצרת כיום יותר מכפי שהיתר, אי־פעם. כגיבורם הנערץ של המוני העם הפלסטיני, הפזורים במרחב והחיים בארץ, אין לו תחליף. … מד, גם שאיש מאיתנו לא יכול היה להבטיח לערפאת שתמורת המעשים הנועזים, שיביאו לפילוג. יזכה העם הפלסטיני בהישגים כלשהם. ממשלת־ישראל וראשי־המערך הכריזו חד־משמעית שלא ינהלו משא־ומתן עם אש״ף גם אם ישנה רשמית את עמדותיו ויכיר באורח חד־משמעי בישראל, ואילו ארצות־הברית לא הבטיחה שום דבר ממשי, מעבר למל-צות מעורפלות (״פתיחה בהידברות״) תמורת הכרה כזאת, שתביא לפילוג.
גליון 2369, 26 בינואר 1983, עמוד 9
ערפאת היה אז נרגש, ולא פעם היה נדמה שהוא מדבר באמצעותי לא רק אל דעת־הקהל הישראלית, אלא אל ההיסטוריה. כרנע, כך נדמה, מעמדו כקרב העם הפלסטיני חזק מכפי שהיה אי־פעם• החלטתו להיפגש עם עכשיו הבל רגוע. … מכחינה פלסטינית, עצם קידמה היווה הכרזה כרודה כלפי ארכעה מיליון כני העם הפלסטיני וכלפי חכרי המועצה הלאומית: החתירה שד הנהגת אש׳׳ף להסדר מדיני עם ישראל היא עתה עוכדה מוגמרת, שאינה ניתנת לשינוי. … היא מציגה מצע ברור וחד- משמעי לחלוטין: הבטחת קיום ישראל וביטחונה, זכות הפלסטינים להגדרה עצמית הקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, הכרה הדדית, משא־ומתן בין ממש־לת־ישראל ונציגות העם הפלסטיני — אש״ף. הקמנו את המועצה לפני שבע שנים, בין השאר כדי להגיע להידברות גלויה ופומבית בדרג עליון.
גליון 2535, 2 באפריל 1986, עמוד 8
בכל 50 ההרצאות ששמעתי מפיו, בתדירות של שש ביום, חזר סיניורה בדבקות על כמה נושאים מרכזיים, והם: • אש״ף הוא הנציג החוקי הבלעדי של העם הפלסטיני. • העם הפלסטיני תובע לעצמו את הזכות להגדרה עצמית, אך מוכן להגביל אותה מראש בקונפדרציה של המדינה הפלסטינית וירדן. • העם הפלסטיני מביא קורבן גדול בכך שהוא מוכן לוותר על 8056 ממולדתו ההיסטורית, ולהסתפק במדינה קטנה ב־&׳סב של פלסטין
גליון 2662, 7 בספטמבר 1988, עמוד 30
בעיני כל הפלסטינים, מדינת־ישראל הוקמה בכוח על חורבות העם הפלסטיני, ואינה קיימת כחוק. בעיני הרוב העצום של הישראלים העם הפלסטיני אינו עם, אין לו זכות לקיום עצמאי, או שמקומו בארצות אחרות. … ״ הא־ינתיפאדה של תשמ״ח אינה אלא שלב חדש בסיכסוך הישן. העם הפלסטיני הסד לגורם המרכזי * אור•.אבזרי פרם תהרך זה בתר הרחבה בספר•!
גליון 2681, 18 בינואר 1989, עמוד 5
רק פתי יאמץ שהם יקבלו אותה עכשיו, בחודש ה־ 14 של ההתקוממות, הממשיכה להתרחב מחודש לחודש. ערב האינתיפאדה היה העם הפלסטיני חסר־אונים, מוכה ומושפל. ישראל ראתה בו עדר של עבדים. … המירוץ לשלום במשך 13 חודשים השתנתה תמונה זו מן הקצה אל הקצה — בגלל האינתיפאדה, ורק בגלל האינתיפאדה. העם הפלסטיני עומד זקוף על רגליו, חדור גאווה עצמית.״ הוא עמד לברו, בידיים ריקות, מול הצבא היעיל ביותר בעולם, שלא בחל כמעט בשום אמצעי. … ועם חוסני מובארכ על העמקת השלום הישראלי־מצרי. העם הפלסטיני מבין זאת היטב, ועל כן הוא מתלכד כולו סביב אש״ף, מלבד כמה רסיסי- פורשים וסוכנים זרים.
גליון 2673, 23 בנובמבר 1988, עמוד 6
ור מיסמכים חדשים, ה״לא״ הערבי היה הנשק הסודי שלט. סמכנו עליו. החשוב הוא שהעם הפלסטיני הכריז על הקמת מדינתו, וכי באותו מעמד עצמו הכיר במדינה היהודית, בלגיטימיות של קיומה, ובזכותה לביטחון ולשלמות טריטוריאלית. … אבל היא מבהירה לכל את מהות המצב שנוצר זה מכבה יש עם פלסטיני, יש מולדת פלסטינית, במוקדם או במאוחר ישיג העם הפלסטיני את עצמאותו במולדת הפלסטינית. … ״הכרזת העצמאות״ מוסיפה למצב זה מימד חדש: העם הפלסטיני מוכן לקבל את עצמאותו לצד ישראל, ותוך שלום עי־מה.
גליון 1995, 26 בנובמבר 1975, עמוד 32
(המשך מעמוד )12 בינתיים הלך אש״ף נחל ניצחון מזהיר, העם הפלסטיני, אף עראפאת לשאת את מחיל אל היל בזירה הפוליטית. … בידינו יש רק קלף אחד ויחידי: ההכרה של העם הפלסטיני בקיומה של מדינת־ישראל. הכרה זו תשים קץ למיל- חמת־הדורות בין ישראל והעולם הערבי כולו. … כל מילה כו נשקלה שוב ושוב, כי כעליו ראו כו אקט מדיני ממדרגה ראשונה. ״ ה ^ י ס ^ י ^ ר ^ ב י ^ ו ר ^ פ ה דות ^ הציונות ותהליך הקמת ישראל. אך המסקנה המעשית היא שאין לעם הפלסטיני ברירה אלא לחיות לצד המדינה הציונית, שהיא עובדה קיימת.
גליון 2093, 12 באוקטובר 1977, עמוד 16
אנחנו מאמינים כיי אש״ף מהווה למעשה את הנציג הבילבדי של העם הפלסטיני, ושאין כל טעם לדתכח-ש לעובדה זו. … • אציג מייד, בראשית דברי, את תעודת־דזיהות שלנו, המשתתפים הישראליים בכנס זה. אנחנו מאמינים כי העם הפלסטיני הוא צד בסיכסוך, אחרי שאמרתי מ י אנחנו בישראל? … אם האזרח הישראלי המצוי, שהוא יהודי ופטריוט וציוני, משתכנע כי אבן יש סיכוי אמיתי להגיע לידי שילום ׳ודו־יקיום עם הפלסטינים, כוחנו עולה. אם משתכנע אותו איש טוב וחיובי כי אין סיכוי כזה, כוחנו יורד.
גליון 2355, 20 באוקטובר 1982, עמוד 43
בשלב זה או אחר היא עב רה לדבר על המהפכה הפלסטינית, על ה עם הפלסטיני המדוכא ועל מדינת ישראל, שאין לה זכות להתקיים על חשבונו של העם הפלסטיני. כששמע זאת דני וקסמן — שהוא בדרך- כלל בחור מאוד מנומס וסגור — לא יכול היה להתאפק ואמר לה :״ואנסה, עם כל הכבוד, אינך חושבת שעל הבעיה ה־ישראלית־פלסטינית אני צריך לדבר עם פלסטיני, לא איתך?״ באותו רגע, כאילו על־פי הזמנה, נכנם לחדר צעיר ממושקף ומשופם, שהוצג על־ידי רדגרייב כמוחמד עבד־אל־ראזק, נציג אש״ף בפסטיבל. … היא דיברה על זכותם של הפלסטינים למדינה משלהם, וקראה לכך ״מדינה ש לכם.״ שאלתי אותה למה כוונתה כשהיא אומרת ״שלכם,״ והיא אומרה :״שלכם ושל הפלסטינים.״ אמרתי לה שאנחנו — דני וקסמן, יענקלה ליפשין ואני — מת נגדים למדינה משותפת עם הפלסטינים. אנו רוצים בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל.
גליון 2084, 10 באוגוסט 1977, עמוד 30
.״ חודשיים מאוחר יותר, בדברו לפני 75 מנהיגים ששים, ציין הנשיא־לעתיד :״אני סבור שבסופו של דבר צריך יהיה להכיר בעם הפלסטיני — ־שהצורך העליון שלו הוא ההכרה בו כאומה בעלת מדינה משלה בגדה המערבית או בגדר, המיזרחית של הירדן.״ אך במשך חלק־הארי של מערכת־ד,בחירות נשמר קארטר להתרחק מן הנושא הפלסטיני הרגיש. … כתוצאה מכך פורסמה ההכרזה של השוק ב־ 29 בשני, בזו הלשון :״פתרון לקיונפליקט במיזרח־התיכון ייתכן רק אם זכותו הלגיטימית של העם הפלסטיני למצוא ביטוי הולם לזהותו הלאומית תתורגם ללשון העובדות, שתביא בחשבון את הצורך במולדת עבור העם הפלסטיני. נציגי הצדדים לסיבסוך, כולל העם הפלסטיני, חייבים ליטול חלק פמשא־ומתן...״ ׳וכך הוכן הרקע להצעה ההיסטורית — המונחת עתה על השולחן — של ארצות־הברית לאש״ף.
גליון 1596, 3 באפריל 1968, עמוד 33
הוועידה מתנגדת לכל התנחלות יהודית בשט חים המוחזקים, ורואה בה מיבשול חמור בדרך להידברות עם העם הפלסטיני, ולהשכ- נת שלום במרחב. הוועידה מביעה את דעתה שהמשן קיום ממשלת הליכוד הלאומי, שאינה מסוגלת לקבל החלטה חיובית להסדר בעיית ארץ- ישראל, פוגע באינטרסים של המדינה ובבט- חונה. … הוועידה קובעת כי אין פתרון צבאי לבעיית מלחמת החבלה של בני העם הפלסטיני, וכי רק פתרון מדיני, לפי תוכנית״השלום של ה תנועה, ימנעו אסקלציה של המלחמה, העלולה להיות הרת״אסון לשתי האומות גם יחד.























