גליון 2637 (16 במרץ 1988), עמוד 26
טקסט · תמונה · PDF

לפני שנים,
כשהתרעתי נגד הכיבוש ובעד מתן זכות הגדרה
עצמית לעם הפלסטיני, לעגו לי וכינו אותי סוכן־
אש״ף.
גליון 2657 (3 באוגוסט 1988), עמוד 15
טקסט · תמונה · PDF

מזה שנים רבות טוענים ראשי המימסד הציוני כי אין עם
פלסטיני, ושמעולם לא היה. כשבאו ראשוני המתנחלים הציוניים
ארצה, הארץ היתה ריקה.
גליון 2636 (9 במרץ 1988), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF

הצעירים האלה דיברו לעניין, ובפה מלא. על הצורך בהידברות
עם הפלסטינים. על הצורך להסכים להקמת מדינה פלסטינית לצד
ישראל.
גליון 2604 (29 ביולי 1987), עמוד 17
טקסט · תמונה · PDF

הוא דגל בפירוש בזכותה של ישראל להתקיים בכבוד. הוא
תבע את אותה הזכות לעם הפלסטיני. שני העמים הם בני־אברהם.
שניהם אוהבים את הארץ.
גליון 2640 (6 באפריל 1988), עמוד 8
טקסט · תמונה · PDF

אמנם יש בו מחלוקת
עמוקה בין מחייבי השלום ואויביו, חסידי ההידברות עם
הפלסטינים וחסידי ארץ־ישראל השלמה. אך אלה גם אלה
יודעים כי ב־ 1988 מתה האופציה הירדנית, וכי אין כל ערך
ליוזמת־שלום שאינה מקובלת על הפלסטינים המתקוממים.
גליון 2682 (25 בינואר 1989), עמוד 17
טקסט · תמונה · PDF

ישראל כולה נמצאת עתה בתנועה, מחומת־הברזל של הסירוב
אל ההידברות עם הפלסטינים. כך גם הפלסטינים. יש להתייחס
בחיוב אל כל מעשה, קטן וכושל ככל שיהיה, המחיש תהליך זה.
גליון 2265 (28 בינואר 1981), עמוד 42
טקסט · תמונה · PDF

זהו סום
מת ...יש המכים עדיין בסוס
המת הזה
• (בתשובה על שאלה מפורשת
לגבי מציע מיפלגת־העבודה הישראלית)
״העם של פלסטין — כפי
שהוא מייוצג על-ידי אש״ף, הנציג
החוקי הבילעדי של העם של פלסטין
— צריך להיות הצד העיקרי
בכל פיתרון של הבעייה הפלסטינית
...ירח לא תהפוך את עצמה
תחליף לעם הפלסטיני...״
י• ״אם תהיה התפתחות נוספת
(בעיקבות עליית המערך לשילטון)
היא תהיה, בראש וראשונה, נושא
להתייעצות ההדוקה ביותר בין
אש״ף וירדן, ושנית ...היא תצטרך
לבוא לדיון בוועידודפיסגה ערבית!
גליון 1684 (10 בדצמבר 1969), עמוד 6
טקסט · תמונה · PDF

חבר־הכנסת אורי אבנרי אמר כבר אז, מעל דו כן הכנסת, כי אין פ ת רון צבאי למצב
של טירור, כי יש רק פ ת רון מדיני, וכי בהעדר פ ת רון מדיני, שיוצע על־ידי ממ שלת
ישראל לעם הפלסטיני — מוכרח, הטירור לגדול ולהתרחב ...שר־הבטחון לעג אז לאזהרה זו.
גליון 2046 (17 בנובמבר 1976), עמוד 23
טקסט · תמונה · PDF

בנינו כבר מנהלים את המגע עם הערבים
ועם הפלסטינים בשדה־הקרב.
יצחק מודעי: בשדות־הקרב יש צבאות
שיל מדינות־ערב, ולא של פלסטינים.
גליון 2169 (29 במרץ 1979), עמוד 56
טקסט · תמונה · PDF

הבה נצעד קדי מה
ביחד, שני עמים עתיקים ושוחרי-
שלום, כדי להשיג את השלום הגדול, הכו לל,
אשר ישים קץ למילחמת מאה השנים,
ואשר יוליד שותפות חדשה של כל מיש־פחת־העמים
השמית, ובכללה העם הישרא לי
והעם הפלסטיני.
אסיים במילים בנות־האלמוות של גדול
לוחמי ישראל, ששפך דם כה רב, עד כי
נמנע ממנו לבנות את בית־המקדש:
״מי האיש החפץ חיים /אוהב ימים
לראות סוב /סור מרע ועשה טוב /
בקש שלום ורדפהו.״
במשך שלושים •טנה רדפנו
שלום, והנה הוא בהישג-ידינו.
גליון 2148 (1 בנובמבר 1978), עמוד 36
טקסט · תמונה · PDF

העצה הטובה ביותר שאפשר לעוץ
להם בשעה זו היא לנצל את כוחם הנוכחי,
הנובע מן הסיוע הישראלי, כדי להסתדר
עם הרוב המוסלמי בארצם, עם הסורים
ועם הפלסטינים, בתנאים הטובים ביותר
שניתן להשיגם.
גליון 2474 (30 בינואר 1985), עמוד 15
טקסט · תמונה · PDF

עכ שיו הוא מתייחס בחיוב לירוקים. הוא גם
בעד שלום עם הפלסטינים. הוא מצטיין בחשיפת פרשות־שחיתות
בצמרת.
גליון 2337 (16 ביוני 1982), עמוד 55
טקסט · תמונה · PDF

אבל העיקרון
של זכות קיום ריבונית פלסטינית קיים מרגע שאתה מכיר
בקיום עם פלסטיני.
מדינת־ישראל, משום מה, שללה דרך פיתרון זו, שפירושה
המעשי הוא התפשרות על שליטה במרחבי ארץ־ישראל, התפשרות
שמשמעה צימוק שטח הריבונות הישראלית לטובת התאום
הסיאמי התובע את חלקו( .נכון, התאום חסיאמי רב״הפנים
הזה טוען באחת ממסכותיו שהוא אינו נכון לפשרה, שהוא
רוצה את הארץ כולה לעצמו — אז מה אומר השכל?
גליון 2552 (30 ביולי 1986), עמוד 17
טקסט · תמונה · PDF

זה לא יקדם את מאמצינו למען שלום בין העם הישראלי
והעם הפלסטיני.
לאחר מכן, בשיחה פרטית במיסדרון.
גליון 2496 (3 ביולי 1985), עמוד 18
טקסט · תמונה · PDF

באחת
השיחות בחדרו בבניו בכנסת, זמן קצר אחרי המילחמה, הצעתי לו
לקרוא לעם הפלסטיני להקים מייד את מרינתו לצד ישראק
ובעזרתה, תוך ברית הדדית.
גליון 2669 (26 באוקטובר 1988), עמוד 28
טקסט · תמונה · PDF

הוסף לכך את העובדה שבמשך שנים
שימש תירוץ ״העמדות של אש״ף״ — ואני
טענתי תמיד שהיה זה רק תירוץ — סופרים
ואנשי־רוח, כאמתלה שלא להשתתף בשום מחאה
שפירושה היה סולידריות עם הפלסטינים. באו
התפניות שבאו ומיסמך בסאם אבו־שריף והחלטות
ועידת אלג׳יר והכרזות הפעילים הפלסטינים
בשטחים וחוזה השלום ההיסטורי שלכם —
אבל לגבי חלק גדול, או בולט, מאותם
״מתלבטים״ דבר לא השתנה.
גליון 2625 (23 בדצמבר 1987), עמוד 38
טקסט · תמונה · PDF

אם הישראלים יבינו
מה בדיוק הבעייה, הם יוכלו לפתור
אותה״.
מן השיחות עם הפלסטינים היה
ברור שנוסף לכיבוש מטרידה אותם
ההרגשה שהם נשכחו על־ידי העולם.
גליון 2621 (25 בנובמבר 1987), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF

כמעט כל הסרטים
המקוריים החשובים, כמעט כל
המחזות המקוריים, כמעט כל
הסיפרות החשובה והשירה החשובה
עוסקים בבעייה המוסרית
הכרוכה במילחמתנו בעם הפלסטיני.
הזכרתי
בראיון את יונה הנביא.
גליון 2688 (8 במרץ 1989), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF

קראתי לו לנצל את הרגע
הגדול, כאשר נטרפו כל הקלפים, ולהציע באופן רראמתי לעם
הפלסטיני להקים את מדינתו לצד ישראל, בשטחים שכבשנו זה
עתה.
גליון 2685 (15 בפברואר 1989), עמוד 17
טקסט · תמונה · PDF

היא המליצה על ספר אידיוטי
ממש של גברת אחרת, ש״הוכיח״ כי אין עם פלסטיני — ספר
כל־כך מגוחך ועילג מבחינה מדעית, עד שהפך שם־דבר בחוגי
המיקצוע.
גליון 2675 (7 בדצמבר 1988), עמוד 26
טקסט · תמונה · PDF

אני
מניח שכך וכך אנשים חושבים שכן צריך לתמוך
בעם הפלסטיני. אני מניח שבול ם נמצאים פה. כל
אלה שחושבים ככה.״
מילחנזת אחים
...ואז קם ניסים קלדרון.
גליון 2678 (28 בדצמבר 1988), עמוד 21
טקסט · תמונה · PDF

שנינו דגלנו בשלום(הוא עם גרמניה המיזרחית
והגוש הסובייטי, אני עם הפלסטינים והערבים בכלל ).שנינו
לחמנו על זכויות־האדם במדינותינו.
גליון 2035 (1 בספטמבר 1976), עמוד 20
טקסט · תמונה · PDF

לא היה שום
סיכוי שעראפאת יסכים לפגישה, מפלי
לקבל מראש הבטחה שישראל מוכנה להכיר
בעם הפלסטיני ולהציע את הקמתה
של מדינה פלסטינית בגדה וברצועה.
גליון 2196 (3 באוקטובר 1979), עמוד 44
טקסט · תמונה · PDF

הוא דיבר בפירוש על רצונו של
אש״ף לכונן את מדינתו הלאומית העצמאית
ב״חלק של פלסטין״ .באיזה חלקן
הדבר היה ברור כאשר תבע כי ישראל
תיסוג מכל השטחים שכבשה ביוני ,1967
וכי שטחים אלה יימסרו לאו״ם, כדי שהעם
הפלסטיני יוכל להפעיל שם את זכותו
להגדרה עצמית.
גליון 2346 (18 באוגוסט 1982), עמוד 10
טקסט · תמונה · PDF

אני מזמין את פעילי תנועת שלום עכשיו
וניו־אאוטלוק, ואת כל המכירים בזכותנו
להגדרה עצמית, לבוא לביירות, כדי לראות
את ההרס ואת הסבל של האוב־לוסיה
יבוא יום והישראלים יתביישו ויבקשו
לשכוח מה שמנהיגיהם הנוכחיים עוללו
לעם הפלסטיני במהלך הקיץ הזה של
1982 בלבנון.