נמצאו 1,876 תוצאות עבור "העם הפלסטיני"

הכנסת קוראת לממ שלה להודיע על נכו נות ישראל להחזיר את ה שטחים ה מוחזקים, תמורת שלום־אמת, ולקרוא לממ שלות ערב ולעם הפלסטיני לפ תו ח מייד במגעים, בכל צורה שהיא.

המלחמה שלנו היום אינה עם לבנון; היא עם הפלסטינים שיושבים שם. איזה טעם יש לבוא ולהציע ללבנון לעשות שלום, כשאנחנו יודעים שאין היא יכולה להשתחרר מהפלסטינים?

ומן העבר האחר אנו נתקלים בח״כים מהאופוזיציה הימנית, הסבורים שפיתרון בעייתנו המדינית היא דווקא החזרת שטחים והכרה בעם הפלסטיני. אלה הם, בדרך- כלל, אנשי חמיפלגה הליברלית.

.״ מכתבים לא פ לי טו ת־ פ ה בדיווח על הדיון בכנסת בעניין הפגישות עם נציגי אש״ף (״העולם הזה״ מס׳ )2046 נכלל, ,משום מה, המישפט הבא :״אחרי הפרסום, הסתפקה המועצה הישראלית לשלום ישראלי־פלסטיני בהודעה כללית על הצורך בהידברות עם הפלסטינים, מבלי לגלות דבר על הפגישות שהיו(מלבד פליטות־פה של מאיר פעיל,״ אני תמה על ה־ע 1ץ ך הנכבד, שלא טרח להתקשר עמי קודם־לכן כדי לברר את הדברים החתום לאשורם.

מה יהיו הסדרי הביטחון. מה יהיה ההסדר עם הפלסטינים. באיזו מידה תלוי ההסדר. עם מצריים במדינות־ערב אחרות.

הרי לא מדובר כאן כלל בצורך להעניק ׳ריבונות ל עם הפלסטיני על שטחי מישיגאן או כיצד וירג׳יניה.

פירושו מ׳תן גיבוי למשכתבי ההיסטוריה הציונית ונסיון למחוק — בשאגה אחת מלוע הנמר של נייר — את קיומן של 384 פרשיות חירבת חיזעה, המהוות מרכיב יסודי בסיכס׳וך בין העם הישראלי לעם הפלסטיני. ׳אם ז׳ו היתד, כוונתו של דן עומר, לשם מה היה עליו להעטות על הדברים לבוש — מרתק כשלעצמו — -של ביקורית סיפרו־תית?

הכוחות הלבנוניים המוסלמים, שיש להם ברית־דמים עם הפלסטינים מאז , 1975 היו קיצוניים אף מאנשי אש״ף.

תקראי את חתג״ך ותראי שיש לנו זכות על ארץ־ישראל ובשבילי גם חברון זה ארץ״ישראל.״ אמרתי לה: ומה עם הפלסטינים ! אמרה לי: אני לא אומרת להם לא לגור בארץ- ישראל.

לא פשרה טריטוריאלית ולא מדינה עצמאית.״ טבנקין דוחה את הטענה שיש עם פלסטיני בעל זהות לאומית משלו. הוא טוען שאין זו אלא המצאה תעמולתית גאונית של ארצות ערב, המשתמשות בפלסטינים כדי לנגח את ישראל, וכמכשיר במאבק בינן לבין עצמן על ההגמוניה.

שולי, בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל־אביב, נסע לפאריס כדי לעשות משהו אחר :״נסעתי לפאריס לעשות הצגה עם פלסטינים וישראלים. רציתי לביים את עקידת־יצחק.

אם אתה רוצה בשלום — אתה שמאלי. אם אתה רוצה בשלום עם הפלסטינים, אתה שמאלי קיצוני, שמאלן ר״ל.

אפשר להילחם בשיעים, ואפשר לכרות עימם שלום, מבלי שהדברים יעוררו בליבנו שאלות עמוקות לגבי עצם דרכה של התנועה הציונית. הסיכסוך שלנו עם הפלסטינים עמוק יותר, מורכב יותר. הוא או די א מ רי מעורר בעיות מוסריות ומצפוניות, לא פחות מאשר בעיות מדיניות וביטחוניות.

בארצות־הברית ביליתי יומיים קדחתניים 16 :שעות רצופות בדממה, שאותן ביליתי בעיקר במכוניות: מראיון לפגישה״ ,עם סנטורים וחברי בית־הנבחרים, ממסיבת־עיתונאים לאולפך טלוויזיה, מפגישה עם פלסטינים לפגישה עם רבנים, מאסיפה של פעילי־שלום (ישראלים, פלסטי נים, יהודים וערבים, בערבוביה) לשיחה עם ראשי- הכנסיות.

מפני שאמרתי כי ברית־המועצות בגדה בעם הפלסטיני במילחמה הנוכחית, ומפני שעמדתי לאמר זאת (ואכן אמרתי זאת למחרת היום) באסיפה של 500 אינטלקטואלים בנצרת).

הב להי איש ברגע שכל היוזמות האלה שילו וההזמנות היו צריכות מסר ליעדו, התברר לפתע כי במערך לא היה מוכן לבוא שיח כלשהו עם הפלסטינים. בנאום היסטרי לפני קהל אוהד־בגץ בקריית-שמונה (ראו!

.״ ״אם כן,״ הציע פאייטה באירוניה איטלקית ,״אולי תתחלפו בינתיים עם הפלסטינים? תנו להם את עיראק, וקחו לכם את פלסטיו״.

המגעים הראשונים בין מחנה־השלום הציוני ובין אש״ף נפתחו בשיחות בין סעיד חמאמי וביני, שהחלו בלונדון ב־ . 1974 קראתי את שני המאמרים שפירסם חמאמי מייד אחרי מילחמת יום־ד,כיפורים בטיינזס של לונדון, על הצורך בהסדר מדיני בין ישראל והעם הפלסטיני. התקשרתי עם ראש השולחן המיזדח־תיכוני של טיינזס, עיתונאי צעיר ואידיאליסט, בשם אדוארד מורטימר, וזה התקשר בשמי עם חמאמי.

.״ רק לאחר מכן נוכח לדעת שבכל זאת צדקתי אני: בגין עשה את השלום עם מצריים כדי להתחזק לקראת המילחמה בעם הפלסטיני, למען סיפוח הגדה והרצועה. בעיני קרייסקי זהו מסע אל האסון.

המילחמה כינינו וכין העולם הערבי בכלל, ועם הפלסטינים כפרט, לא תסתיים מחר־מחרתיים.

מכיוון שפרס לא יכול היה לתת לו את ארבע המלים שמובארכ זקוק להן באמת — ״הגדרה עצמית לעם הפלסטיני״ — באה ״הוועידה הבינלאומית״ כפיצוי.

בין פגישה עם העסקנים המקומיים בארמון אחד ועימות עם פלסטיני בארמון שני. נשאר לי זמן. ירדתי לבקר בתערוכה של הכתיב האטרוסקי .

ואשר לכבישים הנהדרים בגדה — הם נבנו כולם כתשתית להתנחלות היהודית ולפי צרכיה, ומטרתם העיקרית היא לאפשר למתנחלים לנוע ממקום למקום מבלי לעבור, עד כמה שאפשר, בכפרים ערביים. השיגעון של ההנחה(״אין עם פלסטיני״) וההגיון של המסקנות — הנם סימנים מובהקים של פאראנויה ורה, ואולי אין היא נחלתם של ליבני וחבריו בלבד?

בימים ההם — שלוש שנים לפני בואו של אנוור אל־סאדאת לירושלים, שנתיים לפני שנודעו ברבים שיחותינו עם הפלסטינים, היה העולם צמא לכל גילוי של מיפגש ישראלי-ערבי.