חיפוש: "העם הפלסטיני"
נמצאו 1,876 תוצאות (מציג 1,801 עד 1,825)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2487 (1 במאי 1985), עמוד 13
בעוד שבמרחב צידון שיתפו סונים ושיעים פעולה ביניהם ועם הפלסטינים של ערפאת, היה המצב שונה לגמרי במערב ביירות.
גליון 2489 (15 במאי 1985), עמוד 29
כן, גם עורכי־הדין שם הזמינו אותי להרצאה, וכל מיני ועדות סולידאריות עם פלסטין. • למי הצבעת בבחירות האחרונות?
גליון 2509 (2 באוקטובר 1985), עמוד 5
שנשארים בחו״ל בגלל הסיבות הנ״ל וטוענים ש״אין עם מי לדבר״ כאשר הם גורסים שיש להביא לשלום עם הפלסטינים ומטיפים להומא־ניות, חופש, שיוויון ונו׳ .ברור שצריך לשפוט כל אדם לעצמו, ופסק־הדין אינו שחור או לבן, אלא משהו בגוץ האפרורי.
גליון 2626 (30 בדצמבר 1987), עמוד 11
אני יודע, כי מדי פעם ניסו ידידיי בגרמניה לשכנע אותו להזמין אותי לתוכנית זו, כדי לאזן קצת את מיגוון־הדיעות מישראל, ובכל פעם נדחו חד וחלק. ישראלי הדוגל בשלום עם הפלסטינים? חס ושלום: והנה מתברר כי הפר זה היה נאצי בעל־תעודות.
גליון 2590 (22 באפריל 1987), עמוד 8
הציבור הישראלי נפגע בעיקר מנפילת שני חיילים בהיתקלות עם הפלסטינים, ערב־שבת בשבוע־הפסח. השטחים מזלו שד רביז אילו עשה שרון מה שעושה הבין, היתה המחאה ממלאה את הארץ.
גליון 2629 (20 בינואר 1988), עמוד 16
המהומה התחילה בגלל הפגישות שלי עם הפלסטינים. • אמרו שהתקפלת. חתמתי על מיכתב, שאותו ניסח שמיר, ובו נאמר שאני מכיר בזה שנגרם נזק לתנועה בפגישות שלי, כי התנועה מתנערת מהן.
גליון 2630 (27 בינואר 1988), עמוד 38
אבל עדיין לא ויתרנו, זהו תהליך ארוך ואני מקווה שבעתיד יתרחש שינוי שייעשה על־ידי שבירת המחסום הפסיכולוגי. • יש לכם גס כעייה עם הפלסטינים, בסך־הכל אתם מפגינים בתל־אביב ובירושלים, אכל לא בעזה וברמאללה.
גליון 2634 (24 בפברואר 1988), עמוד 15
של הבוקר, ישבנו בבר של המלון וניהלנו שיחות ארוכות עם הפלסטינים. קשרים מיוחדים התהוו עם כמאל נמרי, איש בכיר בחזית העממית של ג׳ורג׳ חבש.
גליון 2634 (24 בפברואר 1988), עמוד 26
העובדה שלפחות שלושה מבין ארבעת הסופרים שקראו בשעתו להקמת ממשלת אחדות לאומית חזרו בהם בגלוי והם אף קוראים למיפלגתם(המערך) לפתוח מייד בשיחות שלום עם הפלסטינים, מעידה בהם שאוזניהם שומעות יפה את הדי הרעם המתגלגל.
גליון 2606 (12 באוגוסט 1987), עמוד 18
זה תלוי במה הם חושבים. אם הם חושבים שהרעיון של עם פלסטיני ומדינה פלסטינית זה מסוכן — אז אני מסוכן, כי אלה הרעיונות שלי
גליון 2651 (22 ביוני 1988), עמוד 16
ישבו אנשים זה עם זה, יהודי עם מוסלמי ועם דרוזי ועם נוצרי, ישראלי עם פלסטיני, קומוניסט עם ליבראל בנוסח הישן ועם מפ״מניק ור״צניק ובלתי־מיפלגתי, מאמין עם אתיאיסט, מי שלשונו עברית ומי שלשונו ערבית והשפה המשותפת להם אנגלית, ישבו זה עם זה שבועות וחודשים.
גליון 2648 (1 ביוני 1988), עמוד 8
רק אחרי שימלא את התנאים שהועמדו לו על־ידי הנרי קיסינג׳ר. משא־ומתן עם פלסטינים? רק במיש־לחת ירדנית. וכו׳. בערך באותה הלשון ניבא בשעתו ג׳ימי קרטר.
גליון 2648 (1 ביוני 1988), עמוד 11
תמיכה בקיום ישראל — כן. תמיכה בעם הפלסטיני — כן. תמיכה באינתיפאדה — כן.
גליון 2686 (22 בפברואר 1989), עמוד 42
היום, מותר לנחש, מחכך ראש-ממשלתנו יצחק שמיר א ת ידיו בהנאה, ולוא רק למראה ניקמתו המ תוקה, שפורסמה בכותרת הראשית בידיעות אחרו נות, המצטטת א ת פרס האומר :״כשאתפנה מענייני- המשק, אפגש גם אני עם פלסטינים״. מסתבר שרק הקיסר הגדול הצליח לקשור א ת פרס אם יש מי שעשו א ת הצעד הראשון לקראת מיל״ חמת-אחים במדינת־ישראל, היו אלה אנשי הקיבוץ הארצי, שנפגשו בשבוע שעבר עם אלופם, עמרם מיצנע, והסיתו בשינאת״אחים תהומית נגד ציבור המתיישבים ביהודה ושומרון.
גליון 2679 (4 בינואר 1989), עמוד 26
דא עקא, שעל־פי אותו היגיון חייבים היו השלום־עכשווניקים שלנו לשנות את סיסמתם ולומר :״לדבר שלום עכשיו עם פלסטינים ציוניים״ .נדמה לי שאפילו חבר־הכנסת הנכבד, היו״ר רב שילנסקי, היה מצטרף להצעה שכזאת...
גליון 2705 (5 ביולי 1989), עמוד 44
דהיינו: כל שטחי ארץ ישראל המערבי ת יישארו ב שילטון יהודי, המשך ההתנחלויות, מ שא־ומתן ישיר עם הפלסטינים, התנגדות לוועידה בינלאומית, ל א תקו ם מדינ ה נו ספ ת ממערב לירדן, אין לנהל מ שא־ומתן עם אש״ף, ל א ייעשה אף מהלך בתהליך ה מדיני כל עוד נמשכת ה אלי מו ת ביש״ע.
גליון 2683 (1 בפברואר 1989), עמוד 7
קשה לי לדאוג לגורלם של המתנחלים, מפני שאני מרגיש שהם לא מתייחסים בכלל לעובדה שהעם הפלסטיני חי בתנאים בלתי־אנושיים תחת הכיבוש ובמרחב כולו.
גליון 2724 (15 בנובמבר 1989), עמוד 44
ומ־ 14 במאי בשנה זו, לממשלת ישראל מדיניות כוללת לטיפול בבעיה והיא יוזמת שלום. אנחנו בעימות עם הפלסטינים ואנו אומרים להם אתם בעימות עמנו.
גליון 1627 (6 בנובמבר 1968), עמוד 11
אחד המדינאים ניסה לשכנע אותי בטענה ששמעתי גם מפי אבא אב) ן :״יהיה יותר קל לכם להסתדר עם המלך, מאשר עם הפלסטינים. אלה יהיו יותר קיצוניים.״ אבל גם הוא לא שלל את ההגיון בנימוק הנגדי.
גליון 2231 (4 ביוני 1980), עמוד 64
.״ ואני שואל את עצמי: האם פרס חישב עד הסוף את משמעות הגל הדו-פרצופי הזה, שמצד אחד יעלה אותו אל מרומי השילטון בישראל, ומצד אחר יכה בו בשוט לאומני, שיונף כלפיו כ״בוגד״ כל אימת שאמת קיומו של עם פלסטיני, בצירוף התפתחות הנסיבות בארץ, באיזור ובעולם, יחייבו אותו לנקוט צעדים מתונים, מציאותיים, שפויים, אשר בסופו של דבר יסתכמו בהנחת השטחים הכבושים ליושביהם!
גליון 2213 (30 בינואר 1980), עמוד 29
היא סירבה לקבל על עצמה את התביעה הברורה להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, או אף לדגול ב״הגד- רה עצמית״ לעם הפלסטיני. כאשר האשים ר\זן השבוע את אנשי ״שלום עכשיו״ בכך שהם ״פועלים באופן אובייקטיבי לטובתם של אויבי ישראל״ ,הוא חרג בהרבה הן מתפקידו של דיפלומט, הן מן הסיגנון שהוא.
גליון 2259 (17 בדצמבר 1980), עמוד 62
או כך חשבו להם ״המומחים לבעיה הערבית״ בישראל, שהתנבאו במחנה כי קודם כל הערבים הם ערבים, ושנית, כל מה שהם רוצים זה רק איכות חיים, ושלישית הם מפולגים ומסוכסים ואין כמותם יפים למדיניות הפרד־ומשול, ורביעית אין עם פלסטיני, וחמישית הערבים אזרחי ישראל שונים מכל קבוצה לאומית בעולם בכך שאין להם מודעות לאומית ויצרים לאומיים.
גליון 1841 (13 בדצמבר 1972), עמוד 18
הדבר עלול לתת בידי הפידאיון נשק תעמולתי רב עוצמה נגד היסודות המתונים בעם הפלסטיני, הרוצים בשלום מהיר, והמוכנים להסכים למדינה פלסטינית ״קטנה״ שתקום בצד ישראל תוך שלום עמה.
גליון 1751 (24 במרץ 1971), עמוד 9
מקלות־חיזרן ז ואולי כיתות־ירי? ואולי המושג שהמציא ,״עם פלסטיני־ירדני״ ,מרמז על הפיתרון העולה בדעתי, פשוט להעביר את המיטדד הזה על עבר־הירדן המזרחי?
גליון 1714 (8 ביולי 1970), עמוד 39
הכנסת קוראת לממ שלה להודיע על נכו נות ישראל להחזיר את ה שטחים ה מוחזקים, תמורת שלום־אמת, ולקרוא לממ שלות ערב ולעם הפלסטיני לפ תו ח מייד במגעים, בכל צורה שהיא.
