נמצאו 1,876 תוצאות עבור "העם הפלסטיני"

ך * מדינהכולה אינה רוצה להתמודד עם העובדה הפשוטה 1 1שהמילחמה בין ישראל והעם הפלסטיני נמשכת. די בכמה שבועות או חודשים כלא קרבות, בלא פיגועים דרמאתיים, כדי שתיווצר האשלייה שנוצר מצב של שלום, שאפשר ״לשכוח מכל העניין״.

יצחק פרחיה, רנוח־נן חשיבות לוח־הבפר על פשלת״מיליונים של המדינה (״כונס נכסי ם למארק שגאל״ ,״א תה והשקל״ ,העולם הז ה .)9.12.87 זה שמדינת ישראל קברה כמה עשרות אלפי (המשך בעמוד )4 העול ם הז ה 2624 ימיו חדך־שלום כתבת השער הקידמי: סיו ־ ־ חייו אם להאמין להודעות הרשמיות הרי קם לעם הפלסטיני דזדעל גיבורים. אין הם מסתפקים ביידוי אבנים מרחוק, הם מסכנים את חייהם מקרוב.

ואם לא — למועצת־הביטחון. • האם אתה עומד על-כך שהעם הפלסטיני יהיה מייוצג בוועידה הבינלאומית על־ידי אש״ח, או שיכולה להיות על כך פשרה, למשל שיבואו הקרובים לאש׳׳ח, אך שאינם אנשים אנשי אש״ף?

אני משוכנע שאילו היה פותח את סגור־ליבו בלי חשבון, היה מטיף כיום לשלום עם הפלסטינים ולתהליך מדיני בהשתתפות אש״ף.

שאלתי מה הדעות, והוא דיבר באופן כללי על הכרה בעם הפלסטיני, הכרה בזכות הגדרה עצמית והכרה באש״ף.

מופקדים על עניין השלום ועל הקשרים עם הפלסטינים, והרצון של צ׳ר־לי, כאדם בודד שאין מאחוריו תנועה, שרצה להכות גלים באופן בולט כדי לבסס את מעמדו.

המושג ״שמאל״ מסמן בארץ רק תפיסה מסויימת בעניינים לאומיים: שאיפה לשלום עם הפלסטינים, נכונות להידברות עם אש״ף, נכונות לפיתרון הכולל הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל.

כדי להגיע ליעד זה, כך נדמה לו, עליו להיות קיצוני שבקיצוני, לקרוא לחיסול אש״ף תרגיל רביו תרגיל שרוו ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה בתום מילחמת־העצמאות, בראשית ,1949 החליט דויד בן־גוריון, יחד עם כל עם־ישראל, שהבעייה הפלסטינית נפתרה אחת ולתמיד, השם פלסטין נעלם לצמיתות והעם הפלסטיני הלך לעולמו. כאשר כבש צה״ל את כל חלקי הארץ, במילחמת ששת־הימיס, נפתרה הבעייה הפלסטינית סופית.

באותם ישובים יהודים, ויש כנראה כאלה, שיש להם כוח פנימי־אידיאולוגי, אפשר להניח שיוקמו מיליציות להגנה עצמית, אשר עד מהרה תמצאנה עצמן בהתנגשויות עם הפלסטינים התוקפים. • כלומר — לבנוניזציה של יהודה ושומרון.

השלום הגדול, שאמור היה לתת טעם ומשמעות לשלום הקטן, לא קם. כי שלום זה יתכן רק עם הפלסטינים. סאדאת ידע זאת. חוסני מובראכ ׳יודע זאת.

ותיקוותי הגדולה היתה הפתיחות עם מצריים. לכן אם יהיה הישג עם הפלסטינים, זו תהיה עוד דוגמה למה שאני חושב שלא נעשה.

.״ אני מרים רגל אחת .״אני מאמין שלעם הפלסטיני יש אותן הזכויות שיש לי. לי יש זכות לחיות במדינה משלי, תחת רגל משלי, להחזיק בדרכון משלי, לבחור לי ממשלה משלי, טובה, רעה או גרועה.

, הזה של אבא אבן בנוי על עו ב דו ת כל הבניין כוז בו ת : • כאילו הצענו שהעם הפלסטיני יינתק מן העולם ה ערבי. כאילו הצענו שיקום שלום רק בין ישראל והמדינ ה הפלסטינית, מבלי שהדבר יהיה ק שור בהסדר עם שאר מדי- נות־ערב, ובעיקר עם מצריים.

היתד, זו הופעתן הראשונה של החבלניות בקרב בין ישראל לעם הפלסטיני. אם לשפוט על־פי מה שאירע במקומות אחרים, כמו באלג׳יריה ובקונגו, יש כל הסיכויים שבעתיד הלא־רחוק יצטרכו חיילי־צה״ל להילחם בחיילות — או בנשים אזרחיות נושאות נשק ופצצות

הסעיף השביעי בתוכניתו קבע: מדינות־ערב יחליטו, על־פי הסכם בינן לבין עצמן, להביא לידי פירוז המרחב, וכל המדינות החברות בליגה הערבית, יחד עם פלסטין, י קי מו איחוד פרראטיבי. להסכם זה תיכנס נם ישראל — כשהיש־ראליס הופכי ם לאזרחי האמנה הפדראלית הגדולה, בעוד מוב ט חו ת להם כל הזכויו ת — כנן קובל בהסדרים פדראליים מ עין אלה.״ ברור שהעיתונאי לא פירסם את הצעתו ללא אישור מוקדם מצד ההנהגה המצרית.

בירושלים המאוחדת יש לתת, לפי תפיסה זו, מעמד לאו״׳ גם לעם הפלסטיני — תוך הפיכת העיר השלימה לסמל האח!

שאם לא פן, הרי בכלל הפעייה האחת והיחידה הזאת, כגלל אי־הנכונות לתת לערכים מעמד כירושלים -לא יקום השלום בפלל, לא השלום עם הפלסטינים ולא שלום עם העולם הערכי, ואפילו לא השלום הכפוי שהשגריר יוסט והכריו חושפים עליו.

ליוסף קפלן יש אינטרס אישי רב שיובל תימכר לוולפסון דווקא, והוא אינו • יחסה של מדינת־ישראל, שלא העלתה שום הצעה ממשית לשיחות עם הפלסטיניים .״נראה לי ששלטונות ישראל חוששים מתגובות אזרחיהם קריקטוריסט זאב צחוק במחנה כפייה טיניים מעבר לגבולות, בעיקר מירדן.

יש סכנות רבות המאיימות כיום על המדינה, פנימיות וחיצוניות: מילחמתנו בעם הפלסטיני, ההתפוצצות החב רתית הצפוייה לנו, ההתדרדרות הכלכלית.

תנועה כזו תהיה דרושה כדי למלא את הסכם קמפ־דייוויד בתוכן מעשי, שהעם הפלסטיני יוכל לקבלו. לשם כך יהיה צורך בתנועה עממית שתדחוף את הממ שלה, תסלק דיעות קדומות, תכשיר את הציבור לפיתרון.

לאו מוחלט לשלום עם העולם הערבי ביכלל והעם הפלסטיני בפרט. הצבעה למען אידיאולוגיה לאומנית קנאית.

גם התייחסותו לגורמים יהודיים המוכנים לשתף־פעולה עם הפלסטינים, מהווה מייצג נאמן לראייתו החד־צדדית.

וגם הממשלה שלפניה, של גולדה מאיר, תיפקדה רק למראית־עין. לכות האפשריות לגבי המצב בעם הפלסטיני. אהרון אבו־חצירא קובע את עתיד העוצמה הגרעינית של ישראל.

טענה זו מזכירה במידה רבה את שיטות האנטי״שמים עצמם, הרגילים לכרוך יחד ״יהודים וקו מוניסטים״ (ראה יומן אישי) .ה מסקנה היא, כי כל מי שמתנגד למדיניותה של ממשלת־ישראל, בעניין כלשהו — כגון ההתנחלות או היחס לעם הפלסטיני — הוא אנטי־שמי, פאשיסט או ניאו־נאצי.