נמצאו 1,876 תוצאות עבור "העם הפלסטיני"

רינגו, בוקסר עם תעודה, ראשון־לציון שתי ברירות בפני אזרחי ישראל גיצבות בדור האחרון שתי ברירות : א) להגיע להסדר עם הפלסטינים ודרכם עם מדינות ערב ; ב) לחיות על החרב עוד שנים רבות.

לדבריו קרא את ספרי, וכמה ופמה ממאמרי. מה יהיה עם הפלסטינים? מורסי הציע : אולי שלושה מהם יצטרפו למישלחת הער בית המאוחדת; אחד מן הגדה המערבית, אחד פרופסור פלסטיני מאמריקה, אחד איש אש״ף בעל דרגה לא־גבוהה.

הוא חונך לשינאה קנאית לישראל, וכל חייל יודע שמטרתו העליונה היא לשחרר את אדמת פלסטין הכבושה ולהחזירה לעם הפלסטיני. קשה מאד להסביר לחייל זה שלשם כך צריכים, קודם כל, להרוג אחים־פלסטינים, ולנהל מילחמד, נגד אש״ף.

בהכירה שהנעייה הפלסטיניוג היא לב חסיכסוך גיו ישראל והעולם הערבי, וכי מתן הזכות להגדרה עצמית לעם הפלסטיני ולהקמת מדינה עצמאית משלו לצד מדינת ישראל, תוך חכרה הדדית ודו־קיום בשלום עימח, היא הדרך לפיתתן חסיכסון — שבורה המועצה כי מדיניות של תמיכה בעקיפין בפלישה הטורית ללבנון תהיה מדיניות קצרת־ראות.

אינטרס זה קובע: י• לא תיתכן שום התקדמות שהיא, לא בשטח ואף לא במישור המילולי, להסדר־שלום עם הפלסטינים או הירדנים, על גורל הגדה המערבית או רצועת עזה.

תועמלניו הכריזו השבוע שסוריה זוממת להדיח את יאסר עראפאת, ולהמליך במקומו את סוכנה, זוהיר מוחסין. כך מוצגת סוריה כבוגדת בעם הפלסטיני. לאש״ף דרושה הברית כדי להחזיק מעמד מול הלחץ הסורי הגובר, המאיים לבטל את עצמאותה של ״המדינה־בדרך׳ הפלסטינית.

אם מאמין משה דיין כי ניתן לקיים חיים משותפים עם הפלסטינים תוך המשך ההתנחלות ומבלי להכיר בזכותם להקים מדינה משלהם, הרי חלום הגבעה והמערה שלו אינו החלום היחידי שהוא חולם.

האמינות מלמדת לא לחשוב בשאבליונוית ויש לזה השלכות פוליטיות לגבי קיומנו המיוחד בארץ יחד עם הפלסטינים. חינכו אותנו לחשוב בשאבלונות ואין פלא שמרבית האנשים הקרובים לאמנות המודרנית־חדש־נית הם בעד חשיבה מחדש לגבי יחסינו לפלסטינים.

פשוט לא תיתכן הליכה לז׳נבה אם יהיה ברור וגלוי שהדבר מהווה בגידה בעם הפלסטיני. כאן נוצרה תסבוכת כללית: * ממשלת בגין ( כ מו ממשלת רבין לפניה) הודיעה כי לא תסכים לשיתוף אש״ף בז׳נבה בשום צורה ואופן.

שריד הזפיע עם ראש לישבת ערפאת ביקוש שיא לדולארים בניגוד לגירסה שהופיעה בארץ, כאילו השתפו ח״כ יוסי שריד, מרדכי וירשובסקי, אליעזר גרנות ואהרון הראל בסימפוסיון בבוסטון עם ״פלסטינים מתונים״ שלא הזדהו, מסתבר כי הפלסטינים הוצגו בבירור כאנשי אש״ף.

אילו הציע דיין כיתרון מדיני המוביל ל שלום -לפחות עם הפלסטינים -היה הופר כן־רגע לדמות היסטורית, והיה משאיר הרחק מאחריו את אשכול, אבן ודומיהם.

,מימים ימימה״, פפר־תעמולה ימני־קיצוני המוכיח באופן ״מדעי״ שהעם הפלסטיני אינו קיים. הספר, המבטא בורות תהומית, ושעורר זעם וגיחוך בקהילה המדעית ברחבי העולם, וגם בישראל, הוא כלי־תעמולה של הימין הציוני הקיצוני, והופץ על־ידו בכמויות גדולות.

ניסיתי לעקוב אחרי ביקורו, דרך הרדיו, הטלוויזיה ושלושה־ארבעה עיתונים יומיים. כן הציע משא־ומתן עם פלסטינים מתונים, לא הציע, כן > נפגש עם עזר וייצמן, לא נפגש איתו, יעביר לחוסיין את הודעת ראש״הממשלה פרס, הוא אופטימי ביחס לשיחות עם חוסיין, לא אופטימי וכר וכר וכר.

׳־ 2555 (המשך מעמוד )29 מסביר ע׳סאן :״אץ ויכוח שהעם הפלסטיני מדוכא. בעצם, מדוכא זו מילה מלוקקת, יותר מדי משומשת.

סמל פלסטיני חדש על שולחן הוועד־הסועל של אש״ף מונחת הצעה לקבוע סמל חדש לעם הפלסטיני, אשד יתחרה עם המגן־דויד הישראלי.

המדגישות שאינן שייכות למיפלגה כלשהי, סבורות שחייבים לפתוח במשא־ומתן עם הפלסטינים, ומזמינות את נשות המדינות לעזור להן.

העולם הזה היה העיתון היחידי שתבע עוד במהלך המילחמה להציע מייד לעם הפלסטיני שלום ומדינה משלו, תוך החזרת השטחים הכבושים לידיו.

אולם כל עיד יהיו צעירים כאלה, לא מת עם פלסטין. מאוד רציתי להאריך את ביקורי, אך לפני עמדה תכנית קבועה מראש.

״ וקי ה ש בו ע • א רי הלב כי, מנכ״ל משרד־החוץ: ״מעולם לא היה קיים עם פלסטיני.״ • בתב ״ דבר ״ א לי ני סן, על ההצעה לצרף לממשלה את חיים צדוק שיטול את אחד מתיקיו של פינחס ספיר :״פיצול מנכסי צאן הנייר של ספרות התקופה המודרנית.

בסימפוזיון בקול ישראל, היו המתווכחים תמימי דעים, שאין מוצא מן המלחמה הנוכחית — ללא הידברות עם הפלסטינים. עיתונאי המקורב למימסד כתב, שרק אם יאסיר עראפאת יחתום על התחייבות — אפשר להאמין שיימצא פתרון.

זאת קריאה כימעט־גלוייה לממשלה לעלות על דרך של פיתרון מדיני עם הפלסטינים. השבוע השיב הרמטכ״ל לאותה שאלה.

(לנו זה לא היה חשוב, כי ממילא איננו מאמינים באפשרות של שלום נפרד עם חוסיין, ורואים באשלייה זו מכשול להידברות עם הפלסטינים. ראה דו״ ח לבוחר). ואילו עיתוי הפירסום של ״מיסמך דיין״ ,בא, כפי שהסביר אבנרי בפרוטרוט בגליון שעבר, בעיקבות יוזמתו של דיין עצמו, כאשר ביקש את התערבות היועץ המשפטי.

אני מציע, אדוני היושכ-ראש, שממשלת ישראל תכריז שהיא מכירה כקיומו של העם הערכי הפלסטיני ; שהיא מוכנה לנהל משא־ומתן אתו מייד, ככל דרך אפשרית; שאנו קוראים לעם הפלסטיני להקים נציגות, ונכיר ככל נציגות פלסטינית המוכנה לדכר אתנו; שאנחנו נותנים חופש־פעולה מדיני לאוכלוסייה כשטחים המוחזקים, שנחזיר את העסקנים שגורשו משם; ושלא נעשה דכר להצלת המישטר ה־האשמי כירדן.

איני רואה כל שלום בר־קיימא במיזרח־התיכון, אלא־אם־כן תיפתר הבעייה הפלסטינית על בסיס החזרת- זכויות שלמה לעם הפלסטיני, בצורת מולדת בעלת גבולות מוגדרים.