גליון 2506 (11 בספטמבר 1985), עמוד 12
טקסט · תמונה · PDF

מימסד זה לא טיפל השנה בצורה כלשהי בבעיית־הבעיות של
קיומו; היחסים עם העולם הערבי בכלל, והעם הפלסטיני בפרט.
מגמתו היחידה במישור זה היתה למנוע כל התקדמות, לחבל בכל
יוזמה, להתעלם מכל הזדמנות, לדחות את הכל.
גליון 2682 (25 בינואר 1989), עמוד 15
טקסט · תמונה · PDF

את העמדה הזו אני
מבטא גם בכל מגעי עם פלסטינים בארץ
ובחו״ל.
יחד עם זאת, אינני שוכח כי אין כאן
סימטריה בין שני הצדדים.
גליון 2681 (18 בינואר 1989), עמוד 37
טקסט · תמונה · PDF

מבחינה פוליטית אנו מנועים מלהיות בקשר עם הפלסטינים.
בנסיעות לאירופה יוצא לנו להיפגש עם ערבים.
גליון 2675 (7 בדצמבר 1988), עמוד 14
טקסט · תמונה · PDF

״החלטנו שאנחנו לא נסתפק במח אות
ובהפגנות. אנחנו נצא לשטח. נפ על
ביחד עם הפלסטינים למענם ובע צם
גם למעננו.
״נכנסנו לכפר עוד כשהיה נתון ב עוצר.
גליון 2706 (12 ביולי 1989), עמוד 6
טקסט · תמונה · PDF

לנסות ולראות שהעתיד יכול
להיות טוב רק כשיהיה שלום, ושהשלום יכול
להיות שלם עם הפלסטינים.
• אתה רואה איזה התקדמות?
אני נמצא פה גם כדי להזכיר לכל הפלסטינים
והישראלים את מאמציו של המלך חסן
בניסיון להזיז את תהלין־־השלום זה 20 שנה
גליון 1655 (21 במאי 1969), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF

.״
אינני מהסס לומר, כי פאוזי אל־קאוק־ג׳י
בגד ביפו ובעם הפלסטיני. אפילו סו־ללת־התותחים
האחת והיחידה של חזית
יפו, שפעלה מיאזור תחת פיקודו של סגן־
אלוף מהדי, הוא העביר למקום אחר.
גליון 1650 (15 באפריל 1969), עמוד 15
טקסט · תמונה · PDF

ההתעלמות של פראוור מבני עדות־המיזרח הנוצריות מזכירה קצת את דוברי אל־פתח
בימינו, הטוענים כי היהודים בני עדות־המיזרח בישראל כלל אינם ישראלים, אלא ערבים
בני־דת־משה, שיתחברו בבוא היום עם הפלסטינים נגד השלטון הציוני־האשכנזי.
כשני המיקרים כאה טענה זו כדי להעלים את יהסי־הכוחות -הרוג
הנוצרי כארץ־ישראל של אז, הרום היהודי כארץ־ישראל סיום.
גליון 2088 (7 בספטמבר 1977), עמוד 33
טקסט · תמונה · PDF

הוא עצמו השתמש במילה ״קולוניזציה״ לעיתים
קרובות, וכדבר מובן מאליו.
לעם הפלסטיני הייה מוכן להציע רק מעמד של אז רחים
מאושרים, ללא זכויות לאומיות, במדינה היהודית
(״שם ירווה לו משפע ועושר /ברערב, בן־נצרת ובני/ ,
כי דיגלי דגל טוהר ויושר /יטהר שתי גדות ירדני/ .
גליון 2249 (8 באוקטובר 1980), עמוד 59
טקסט · תמונה · PDF

היא צריכה
להתבייש קודם בכל מה שהיא עושה לעם
הפלסטיני מדי יום ביומו.
״במשך התקופה שאני חי תחת הכי בוש
הישראלי, למדתי דבר חשוב: אצל
הישראלים יש שני סוגים של דם.
גליון 2225 (23 באפריל 1980), עמוד 47
טקסט · תמונה · PDF

אני, למשל,
בטוח שמתי שיבוא המערך לשילטון, הכל
יסתדר פיקס.
קודם כל יסתדרו בכיף עם הפלסטינים,
אם כי בשביל זה יצטרכו להעיף
מהמערך את עמוס הדר, ישראל גלילי,
שושנה א׳ אלמוזלינו, תמר אשל, דני
רוזוליו, יצחק רביו וגם את כל מפ״ם,
שבעצם תתפטר לבד, ביגלל אחוות-
העמים שלה עם קינג חוסיין הדפוק.
גליון 1711 (17 ביוני 1970), עמוד 15
טקסט · תמונה · PDF

יחידות צ׳רקסיות, שהקיפו את הסביבה,
הסתפקו בחילופי־יריות עם הפלסטינים שהתמקמו
על הגגות•
רק שני מחנות־פליטים הופגזו: מחנה
וחדאת ומחנה ג׳בל חוסיין.
גליון 1941 (13 בנובמבר 1974), עמוד 9
טקסט · תמונה · PDF

אלא שיש
צרה אחת גדולה והיא: איך אתם מצליחים
לשכנע את הפלסטינים להסתפק במדינה
עצמאית הכוללת את הגדה המערבות ועזה,
ואפילו נזרוק להם עוד כמה נתחים פה
ושם י
אני ניפגש ת פה עם פלסטינים וערבים
אחרים למעלה משנתיים. בכל הזדמנות אני
מעבירה להם את הצעותיכם.
גליון 1748 (3 במרץ 1971), עמוד 17
טקסט · תמונה · PDF

.
• מתן ערובות של ארבע המעצמות להסדר ולגכולות.
• הברה מפורשת כעם הפלסטיני, באחד ממרכיבי הסיכסוך*.
רק עקרון אחד מבין הארבעה תאם את מדיניות ממשלת גולדה מאיר — כריתת חוזה־שלום
רשמי בין הצדדים.
גליון 1797 (9 בפברואר 1972), עמוד 18
טקסט · תמונה · PDF

במשך שני דורות לחמה גולדה מאירסון נגד הרעיון שיש זכויות כלשהן לפלס טינים
— ואין היא מסוגלת להכיר בהן עתה, כשהמצב מחייב זאת (״לא קיים עם
פלסטיני
פגישתה עם המלך עבדאללה היתד, שיא חייה, עד למינוייה המפתיע לראש־הממשלה.
גליון 1916 (22 במאי 1974), עמוד 6
טקסט · תמונה · PDF

רינגו, בוקסר עם תעודה, ראשון־לציון
שתי ברירות
בפני אזרחי ישראל גיצבות בדור האחרון
שתי ברירות :
א) להגיע להסדר עם הפלסטינים
ודרכם עם מדינות ערב ;
ב) לחיות על החרב עוד שנים רבות.
גליון 2102 (15 בדצמבר 1977), עמוד 32
טקסט · תמונה · PDF

לדבריו קרא את ספרי,
וכמה ופמה ממאמרי.
מה יהיה עם הפלסטינים? מורסי הציע :
אולי שלושה מהם יצטרפו למישלחת הער בית
המאוחדת; אחד מן הגדה המערבית,
אחד פרופסור פלסטיני מאמריקה, אחד
איש אש״ף בעל דרגה לא־גבוהה.
גליון 2040 (6 באוקטובר 1976), עמוד 19
טקסט · תמונה · PDF

הוא חונך
לשינאה קנאית לישראל, וכל חייל יודע שמטרתו העליונה היא לשחרר את אדמת
פלסטין הכבושה ולהחזירה לעם הפלסטיני. קשה מאד להסביר לחייל זה שלשם כך
צריכים, קודם כל, להרוג אחים־פלסטינים, ולנהל מילחמד, נגד אש״ף.
גליון 2025 (23 ביוני 1976), עמוד 30
טקסט · תמונה · PDF

בהכירה שהנעייה הפלסטיניוג היא לב חסיכסוך גיו ישראל והעולם
הערבי, וכי מתן הזכות להגדרה עצמית לעם הפלסטיני ולהקמת מדינה
עצמאית משלו לצד מדינת ישראל, תוך חכרה הדדית ודו־קיום בשלום עימח,
היא הדרך לפיתתן חסיכסון —
שבורה המועצה כי מדיניות של תמיכה בעקיפין
בפלישה הטורית ללבנון תהיה מדיניות קצרת־ראות.
גליון 1972 (18 ביוני 1975), עמוד 21
טקסט · תמונה · PDF

אינטרס זה קובע:
י• לא תיתכן שום התקדמות שהיא, לא
בשטח ואף לא במישור המילולי, להסדר־שלום
עם הפלסטינים או הירדנים, על
גורל הגדה המערבית או רצועת עזה.
גליון 2010 (10 במרץ 1976), עמוד 25
טקסט · תמונה · PDF

תועמלניו הכריזו השבוע
שסוריה זוממת להדיח את יאסר עראפאת,
ולהמליך במקומו את סוכנה, זוהיר מוחסין.
כך מוצגת סוריה כבוגדת בעם הפלסטיני.
לאש״ף דרושה הברית כדי להחזיק מעמד
מול הלחץ הסורי הגובר, המאיים לבטל
את עצמאותה של ״המדינה־בדרך׳ הפלסטינית.
גליון 2200 (31 באוקטובר 1979), עמוד 36
טקסט · תמונה · PDF

אם מאמין משה דיין כי ניתן לקיים
חיים משותפים עם הפלסטינים תוך המשך
ההתנחלות ומבלי להכיר בזכותם להקים
מדינה משלהם, הרי חלום הגבעה והמערה
שלו אינו החלום היחידי שהוא חולם.
גליון 2159 (17 בינואר 1979), עמוד 39
טקסט · תמונה · PDF

האמינות
מלמדת לא לחשוב בשאבליונוית ויש לזה
השלכות פוליטיות לגבי קיומנו המיוחד
בארץ יחד עם הפלסטינים. חינכו אותנו
לחשוב בשאבלונות ואין פלא שמרבית
האנשים הקרובים לאמנות המודרנית־חדש־נית
הם בעד חשיבה מחדש לגבי יחסינו
לפלסטינים.
גליון 2091 (29 בספטמבר 1977), עמוד 24
טקסט · תמונה · PDF

פשוט
לא תיתכן הליכה לז׳נבה אם יהיה ברור
וגלוי שהדבר מהווה בגידה בעם הפלסטיני.
כאן נוצרה תסבוכת כללית:
* ממשלת בגין ( כ מו ממשלת רבין
לפניה) הודיעה כי לא תסכים לשיתוף
אש״ף בז׳נבה בשום צורה ואופן.
גליון 2434 (25 באפריל 1984), עמוד 6
טקסט · תמונה · PDF

שריד הזפיע עם
ראש לישבת ערפאת
ביקוש שיא לדולארים
בניגוד לגירסה שהופיעה בארץ, כאילו השתפו ח״כ יוסי
שריד, מרדכי וירשובסקי, אליעזר גרנות ואהרון הראל
בסימפוסיון בבוסטון עם ״פלסטינים מתונים״ שלא הזדהו,
מסתבר כי הפלסטינים הוצגו בבירור כאנשי אש״ף.
גליון 1597 (10 באפריל 1968), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF

אילו הציע דיין כיתרון מדיני המוביל ל שלום
-לפחות עם הפלסטינים -היה הופר
כן־רגע לדמות היסטורית, והיה משאיר הרחק
מאחריו את אשכול, אבן ודומיהם.