נמצאו 1,876 תוצאות עבור "העם הפלסטיני"

רבין היה ראש־ממשלה ש- תימדן אותנו לקראת חתימת הסכמי־שלום בז׳נבה שהיו יכולים, לדעתי, להיות ערובה להסכם עם הפלסטינים. הבל שבמקומו יעמוד בראש הממשלה שימעון פרס.

היה זה דיין שסימל ושהגביר במדינה החדשה את השקפת־היסוד שלא יתכן לעולם שלום בין ישראל והעם הפלסטיני, וכי אל לה לישראל לקבוע אי־פעם גבול להת פשטותה.

השלב השני היה העימות שלמחרת הבחירות, שבעקבותיו הושג הסכם הפסקת־האש עם הפלסטינים בלבנון. השלב השלישי, האחרון בסידרה זו, צפוי כבר בחודש הקרוב.

.״ זיאד מאזין בריכוז ומשיב :״במקום לדאוג דאגה סתמית, צריכים האנשים השפויים בישראל לצאת למאבק בעד זכויות ערביי ישראל. אנחנו חלק אינטגרלי מהעם הפלסטיני, וזוהי עובדה אובייקטיבית. הדגל הפלסטיני הוא דגל הלאום שלנו׳ ואנו לא מתביישים בכך.

.״ ״הנאמנות לארץ־ישראל, הנאמנות לאומה העברית והנאמנות לאומה הפלסטינית אינן סותרות זו את זו, כי אם משלימות אחת את רעותה.״ ״(התוכנית) ,שתחזיר לעם־פלסטין את עצמאותו, את הבסיס להתפתחותו החופשית, את גאוותו ואת זהותו הלאומית, תיתן מיפנה לתנועת־השיחרור הפלסטינית.

הוא היה מודע לבעיות שיש בארץ, היה מורע לזה שלעם הפלסטיני יש זכות, ושצריך להחזיר להם שטחים.

.״ כוונתו הי־תה לישראלים התומכים כמשא־ומתן מדיני עם הפלסטינים ונציגיהם. ה מי שסר ה מו 1(1וו ת ה לו כו ת מאז התחלת המילחמה בלבנון, מסרבת מישטרת תל־אביב לאשר צעידה בהפגנות פוליטיות.

כמה עשרות אנשים, ביניהם פרופסורים ומרצים באוניברסיטות, פירסמו מודעה תחת הכותרת ״לדבר, ומיד״ ,שבה כתבו כי ״הדרך של הסתמכות על פיתרונות צבאיים תוביל למילחמת־נצח, ועל ישראל להצהיר מייד על נכונותה לדו־שיח עם הפלסטינים.״ 17 מרצים באוניברסיטה הדתית בר־אילן התארגנו גם הם לעצומה ראשונה בסוגה: היונים שבין מרצי אוניברסיטה זאת נהגו, בדרך־כלל, להצטרף לעצומות הכלליות.

לא אחת סיפרו שבחו״ל בטוחים כי זהו סימלה של מדינתיישראל. בוויכוחים פוליטיים עם פלסטינים הזכירו הללו, שתנועה פוליטית מכובדת בישראל סבורה כי מדינה ריבונית שכנה אינה אלא חלק משיטחה, וכי הרובה מסמל את הדרך שבה תושג המטרה — מילחמה.

לכן לא יכולנו להיות בקשר פיסי עם הפלסטינים במחנות. לא יכולנו להיכנס לתוך המחנות.

יש מי שחושבים שאנחנו מזדהות רק עם הפלסטינים — מה שאיננו נכון. האלימות היא תוצאה של הסתה שיטתית, התרת דמם מחאה של אנשי״השמאל ותנועות־השלום.

הוא תקף את ראש עיריית שכם, חמדי כנען, על כי הכריז בטלביזיה הירדנית, לפני שבוע, שהעם הפלסטיני תומך כולו במלחמת החבלנים .״האם שכחת, כי הדת המוסלמית אוסרת המתת חפים־מפשע?

פירוש ההצעה היא, בקיצור, כבוד היושב־ראש: • נעזור לעם הפלסטיני להקים רפובליקה פלסטינית, שתבטא את ישותו הלאומית, • נשלב את הצעת־העזרה שלנו כהצעה להקים כרית־מדינות, פדרציה או קונפדרציה של ארץ־ישראל.

.״ אני שמח שצדקתי — ואני טוען עתה שכאשר יבוא השלום עם הפלסטינים, תתגשם הנורמליזציה גם אז בצורה הרבה יותר מהירה וחלקה מכפי שחושבים).

וכן אוטונומיה תרבותית מלאה לעם הפלס־טיגי־היהודי ולעם הפלסטיני־הערבי ברפובליקת פלסטין הסוציאליסטית.

יתכן שהדבר משך את עראפאת, הדבק עדיין באשלייה כי בני עדות־המיזרח נוטים יותר להשלמה עם הפלסטינים מאשר ה״אשכנזים״. .4מדוע רק״ח* ^ דוע נפגש עראפאת עם אנשי רק״ח, שפופולריותם בקרב הציבור היהודי בישראל י!

הם חייבים להבין שלהם יש קונפליקט עם הפלסטינים, ולא עם ארצות־הברית ; שכדי להשיג שלום צריך לסגת לגבולות ה־ 4ביוני 67׳ .היכן הם היו בעת האחרונה, ביחס לחוק ירושלים?

הגורם המביא אנשים כמוהו לחיפוש פיתרונות־שלום עם הפלסטינים דוזקא אינו ריבוי מעשי־טרור בשטחים המוחזקים או בישראל — אלא הפוטנציאל העצום של הפלסטינים לחולל מהפכה בעולם הערבי עצמו.

״הסיסמאות (הערביות) אינן עוסקות עוד בפלסטין ובעם הפלסטיני, אלא בזכויות הפליטים, מבלי להזכיר את פלסטין.

כדי להגיע לשלום ללא כגידה, דרושים, לדעת המצרים, שני דכרים : החזרת כל השטחים המוחזקים (פרעון חוכ-הככוד למדינות ערכ) ומתן הזכות לפליטי פלסטין לכחור כין שיכה ופיצויים (פרעון חוב־הכבוד לעם הפלסטיני). הצרה היא, שאין המצרים מאמינים שממשלת ישראל מוכנה לכך.

ב כנס המועצה הישראלית למען שלום ישראל—פלסטין סיפר כי רצה לקרוא לסיפרו :״לחיות עם פלסטינים או למות עם פלישתים.״ אשתו התנגדה לחלק השני של השם.

גירוש מהוועידה מכות בחמת־זעס אני, אישית (וחושבני שגם שאר חברי) באתי להפגין בקריית־ארבע בתור חבר קיבוץ, אשר שוכן במורדותיו ה־דרום־מערביים של הר־חברון, ואשר חושב שהר חברון, יישוביו וכפריו שייכים היום לעם הפלסטיני. העולם הז ה 1952 אני מודע לקשר ההיסטורי שיש לעם היהודי עם האיזור הזה, ומאידך מכיר בזכותו של העם היושב שם.

״ אחד ממסוקי מישמר־הגבול הגרמני, שבהם הובלו התוקפים ובני־הערובה מן הכפר האולימפי לשדה־התעופה. בעת הטיסה שוחחו הישראלים עם הפלסטינים על מישפחותיהם. מתחת למסוק מונחת עדיין גופה, כנראה של הפידאי בן.

במבט ראשון, יכול היה מישהו להת פתות למחשבה כי זוהי הצעה מתקדמת, צעד לקראת השלום עם הפלסטינים. אך למעשה זהו צעד בכיוון ההפוך.