חיפוש: "העם הפלסטיני"
נמצאו 1,876 תוצאות (מציג 1,276 עד 1,300)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2403 (20 בספטמבר 1983), עמוד 27
״ מתי הזכיר את החיילים הישראליים, המעדיפים ללכת לכלא במקום לשרת בלבנון, ושאל בהדגשה כמה חיילים נהגו כך ״בצבאות האחרים״ ,ההורגים כיום פלסטינים — רמז ברור לסוריה, הוא לא השאיר כל ספק בכך שהוא בא לוועידה כפטריוט ישראלי, המאמין כי טובת ישראל וטובת העם הפלסטיני קשורות זו בזו. כשסיים, זכה במחיאות־כפיים סוערות — אולי הממושכות ביותר שבהן זכה עד לאותו רגע נאום כלשהו, מלבד נאומו של ערפאת.
גליון 2381 (20 באפריל 1983), עמוד 12
העובדה היא שהוא עבר את הקו. הוא הצטרף לאירגונו הלאומי של העם הפלסטיני. משמע : הוא חדל מלהיות ישראלי.
גליון 2369 (26 בינואר 1983), עמוד 11
יתכן שמשפיעה עליהם הטראומה של 39־,1936 כאשר גרם המופתי, אמין אל-חוסייני, למרחץ־דמים הדדי. יתכן כי פיזור העם הפלסטיני בארצות רבות מגביר, בעיניהם, את הצורך באחדות.
גליון 2349 (8 בספטמבר 1982), עמוד 76
ניבאתי לגולדה מאיר שתוך שלושה חודשים יוגש לישראל אולטימטום אמריקאי־סובייטי לשלום כפוי, ברוח תוכנית רוג׳רם( .אגב, הייתי חבר־הכנסת היחידי שתמך בתוכנית רוג׳רם, ועל כן אני ראוי לתואר, שבגין ציטט אותו הש בוע מפי גולדה :״בוגד״) .הצעתי לממשלה להקדים תרופה למכה ולפרסם מייד תוכנית־שלום ישראלית, שתתקבל על דעת העם הפלסטיני. כעכדר שדרשה: חודשים לא קרה כלום.
גליון 2400 (31 באוגוסט 1983), עמוד 13
אחדות הודיעו כי ישגרו משקיפים, ואחדות סירבו לעשות אף זאת. ״מה אתם רוצים? שהעם הפלסטיני יתייאש מן הדרך המדינית? שהעם הפלסטיני יפנה, בייאושו, אל דרך האלימות והפיגועים?
גליון 2540 (7 במאי 1986), עמוד 17
הוא הכריז רישמית כי ״אש״ף מוכן לנהל משא־ומתן עם ישראל בכל דרך שהיא, כשהתנאי היחידי הוא הכרה בזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית.״ נקראתי אל הבימה, ואמרתי שידידיי ואני תומכים בניהול משא־ומתן עם אש״ף, כשהתנאי היחידי שלנו הוא הכרה בקיומה ובביטחונה של מדינת־ישראל.
גליון 2526 (29 בינואר 1986), עמוד 7
פרס אומר עכשיו שהוא רוצה בפיתרון מדיני עם הפלסטינים בגדה המערבית והמלך חוסיין. הרי זה שיגעון! … האם לדעתך י ש עדיין תיקווה שפרם יכונן •טלום עם הפלסטינים? הרי סוציאליסטים רבים תלו בו את התיקווה ה זאת.
גליון 2512 (23 באוקטובר 1985), עמוד 8
החשוב הוא שהנהגה זו מייצגת את העם הפלסטיני, ושאין שום הנהגה פלסטינית אחרת: לכן לא יתכן משא־ומתן יעיל בלעדיה, מכיוון ששום חוזה לא יהיה שווה את הנייר שהוא כתוב עליו אם הנהגת אחר הצדדים אינה חתומה עליו. • מאורעות הימים האלה מוכיחים כי אי־אפשר לקדם את השלום באווי רה של טרור וטרור־נגדי, רצח ורצח־נגדי, המלהיטים את הרוחות ויוצרות אקלים של שינאה וזעם.
גליון 2543 (28 במאי 1986), עמוד 21
הציבור הערבי בישראל רואה את עצמו ברובו המכריע(אפשר לומר: פה אחר) כחלק מן העם הפלסטיני. אך גם לולא כן — ציבור של 700 אלף איש ואשה, שיש בו שותפות של גורל ותחושות ורגישויות, מהווה עם.
גליון 2517 (27 בנובמבר 1985), עמוד 12
זה כל־כך נכון עד שמפליא שזה בא מפיו שר מר שמיר דווקא. שהרי שמיר קובע שלא העם הפלסטיני יבחר כנציגיו שינהלו משא־ומתן עם ישראל, אלא ישראל היא שתבחר בפלסטינים שהיא מוכנה לדבר איתם.
גליון 2665 (28 בספטמבר 1988), עמוד 4
בר־לב התדיין האדמוני הראשוז עובדות גיאוגרפיות מסו״מות אני מבקש להסב את תשומת ליבו של כבוד שר־המישטרה לעובדות גיאוגראפיות מסויימות, שאותן ניתן לאמת בכל אטלס: כבר כיום מחולק העם הפלסטיני בין שתי מדינות (ישראל וירדן) ואם, כפי שכולנו מקווים, תקום המדינה הפל סטינית, אז הוא יהיה מחולק בין שלו ש מדינות (פלסטין, ישראל, ירדן).
גליון 2638 (23 במרץ 1988), עמוד 10
הוא נשאר בלילה על הגשר, יחד עם אשתו ההרה. זוהי אלגוריה פשוטה לגורל העם הפלסטיני. הכל נאמר בקול רם. הגבר תמים מאוד, האשה הרה מאוד, החיילים אדישים מאוד, הסוף טראגי מאוד.
גליון 2643 (27 באפריל 1988), עמוד 6
חשוב מן הכישלון הצבאי של אסד היה הכישלון המדיני. בעת המערכה בטריפולי התלכד העם הפלסטיני כולו סביב מנהיגותו של ערפאת.
גליון 2625 (23 בדצמבר 1987), עמוד 5
אין //לדעת מה יקרה מחר בבוקר, אר אפשר בהחלט לדעת מה יקרה בעוד שנה, בעוד חמש שנים, בעוד עשר. ההתקוממות של העם הפלסטיני נגד המשך הכיבוש, נגד שלילת החרות הלאומית ושלילת כבוד־האדם, עוברת עתה את הקו האדום.
גליון 2627 (6 בינואר 1988), עמוד 11
מחר יכירו בה חיילי המילחמה המלוכלכת לדיכוי העם הפלסטיני בגדה וברצועה. אך בסרט זה נעשתה מאניפולציה.
גליון 2591 (29 באפריל 1987), עמוד 10
. • החלטה . 242 המושב חזר על הקונסנזוס הפלסטיני, שאש״ף לא יכיר בהחלטה זו, המחרימה את עצם קיומו של העם הפלסטיני. אליה ושני קוצים. למעשה נשאר חופש־התימרון בידי ערפאת.
גליון 2591 (29 באפריל 1987), עמוד 11
הקונסנזוס הבינלאומי אומר: ישראל ריבונית ובטוחה בגבולות ,1967 מדינה פלסטינית בגרה וברצועה (עצמאית או במיסגרת של קונפדרציה עם ירדן) ,ירושלים מאוחדת שחלקה המיזרחי יהיה תחת ריבונות ערבית, משא״ומתן עם אש״ף כנציגו של העם הפלסטיני. כאשר אש״ף נוכח לדעת שהקו הפשרני אינו נושא שום פרי, ואך הגביר את סירובה של ישראל לשאת ולתת עימו, הוא מאחד מחדש את שורותיו וחוזר לקו קשוח יותר.
גליון 2632 (10 בפברואר 1988), עמוד 13
״מה אפשר לעשות,״ סיכמתי .״יש לנו מילחמה עם הפלסטינים, לא עם האיטלקים. לכן אנחנו צריכים לעשות שלום עם הפלסטינים, ולא עם האיטלקים.
גליון 2594 (20 במאי 1987), עמוד 18
הוא פעל בשרותם של חצי תריסר שרותים חשאיים, שכולם פועלים נגר העם הפלסטיני. פת״ח עצמו רן אותו למוות. יש גבול לטכסיסים פוליטיים.
גליון 2174 (1 במאי 1979), עמוד 21
דיני נפשות זה לא התחום שלי. שרית ישי הידברות עם הפלסטינים נוכח מעשיהם. יש רבים הדורשים נקמה על הדם ששפכו המחבלים.
גליון 2258 (10 בדצמבר 1980), עמוד 35
באחד המיסמכים, ששימשו הכנת הוועידה, נאמר כי הערבים ישראל הם ״חלק מן העם הפלס־יני״ .במקום אחר נאמר כי אש״ף וא הנציגות של העם הפלסטיני. ל־ידי חיבור מלאכותי של שני סוקים רחוקים אלה ביחד נטען אילו ביקשו היוזמים לקבוע כי ש״ף מייצג גם את ערביי־ישראל.
גליון 1689 (14 בינואר 1970), עמוד 24
הצעת־ד,החלטה שהוגשה על־ידי שמואל תמיר, שקראה להתנחלות כללית בשטחים, החלת החוק הישראלי עליהם ושילובם במדינת ישראל זכתה רק ב־ 28 קולות• נגדה הצביע רוב עצום.56 : אורי אבנרי הגיש הצעת־החלטה לאמור: ״תוך קביעה שצה״ל לא ייסוג משוס שטת, אלא אחרי כינון מציאות של שלוס, אנו קוראים לממשלת־ישראל להצהיר על הכרתה בקיומו ובזכויותיו של העם הפלסטיני, ולנקוט ביוזמה להשיג שלום ישיר עימו.״ הצער, זו זכתה ב־ 40 קולות 12 ,יותר מהצעתו של תמיר.
גליון 1801 (7 במרץ 1972), עמוד 18
אני משוכנע עתה יותר מתמיד שאילו היתה ממשלת ישראל מכריזה בפומבי שהיא מוותרת על כל סי פוח של שטחים, ושהיא מוכנה להכיר בזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני, היתה נסללת במהרה הדרך למשא-ומתן ישיר בדרג מדיני עליון, אחרי תקופת הכנה מסויימת.
גליון 1994 (19 בנובמבר 1975), עמוד 16
הערבי רואה בציונות את החלק השני — הנחיתה על ראשו של העם הפלסטיני, שלא היה לו חלק בזוועות אירופה.
גליון 1940 (6 בנובמבר 1974), עמוד 15
בפני ישראל נותרה אופצייה יחידה — לנהל משא־ומתן עם הפלסטינים, ואילו הממשלה שללה אופצייה אחרונה זו מכל וכה (ראה עמודים .)10—11 למעשה נותרה ממשלודישראל השבוע, בגלוי, ללא ! … הממשלה יכלה לומר דק מילה אחת — ״לא לתביעת כל ממשלות העולם, מהן עוינות (כמו צרפת) ומהן ידידות (כמו רומניה), ואף להצעה המרומזת של ארצות־הברית: להסתדר עם הפלסטינים. במצב זה נותרה אפשרות יחידה — ה- מילחמה.
