נמצאו 1,876 תוצאות עבור "העם הפלסטיני"

אולם לאחר־מכן בא פסוק מהפכני, שזעק ממש מתוך הטכסט : ״שני הצדדים מסכימים שהפיתרון הצודק לבעיית ה־מיזרח־התיכון יכול לבוא על־ידי נסיגת הכוחות הישראליים מכל השטחים הערביים הכבושים והבטחת הזכויות החוקיות של העם הפלסטיני, כולל זכותו לקיום מדינתו הלאומית החופיטית על אדמת פלסטץ, כחת־אם להחלטות האומות המאוחדות.״ הפסוק האחרון כולל שלוש הכרזות, שמעולם לא נשמעו כדוגמתן במיסמך רישמי כלשהו של אש״ף.

קיים הפחד, הגובל בהיסטריה, שמא תכיר ארצות־הברית באש״ף, כבנציגות האקטואלית של העם הפלסטיני, ושמא תנהל עימו משא־ומתן, גלוי או חשאי, על פיתרון הבעייה הפלסטינית, ותפעיל לחץ על ממשלת״ישראל לעשות כך גם היא.

שיחדור ל או מיות א חרות, ובראש כולו עם תנועת-חשיח- ״מתן מענק לעובד פורש הוא מקובל רור הל או מית של העם הפלסטיני. בארץ, ולא למותר לחזור ולהדגיש, שלא הרוצים בשלום מדינת־ישראל — י קי מו א ת תנועת שלומציון ללא־דיחוי.

אצלגו מדברים על ״מחבלים״ ,כאשר הכוונה היא לכל המיבנה הפוליטי הגדול והמורכב של העם הפלסטיני. כאשר מדברים על ״חולייה של מחב לים שחצתה את הגבול״ ,עוד יש סבירות כלשהי למונח — אם כי ייתכן מאד שאותה חולייה באה למטרת הרג, מודיעין או פי גוע אחר, ולאורדווקא לצורכי חבלה.

מה שקורה כימים אלה במצריים — ואני מודה לגורלי עד שעמדה לי הזכות הגדולה לראות זאת במו־עיני — :יכול לקרות מחר כקרב העם הפלסטיני, וברחבי העולם הערכי כולו. סוס השלום דוהר, כמו הסוס הערבי האציל שעליו רכבתי אתמול, סוס ש קשה היה לעצור אותו.

הסדר שלום אפשרי לפי היסודות הבאים: נסיגה לגבולות של יוני ; 1967 הכרה באש״ף כנציג העם הפלסטיני; הקמת מדינה ריבונית פלסטינית לצד מדינת ישראל; מציאת פתרון לבעיית הפליטים הערבים.

לפתע פתאום נשכחו מבנקו אדר כל שאר התחומים הפוליטיים והמאבקים הציבוריים הבלתי פופולאריים לעיתים קרובות, שהעולם הזה משמש להם נושא דגל — החל במאבק נגד גוש אמונים וההתנחלויות הבלתי חוקיות, דרך המילחמה באבירי ההון השחור -גילויי הדיכוי והאלימות בשטחים המוחזקים ועד להטפה הרצופה והבלתי פוסקת למען שלום והבנה עם העם הפלסטיני. כל אלה התנדפו מזכרונו של בנקו אדר ואינם עוד חלק מדמותו, תוכנו ומהותו של העולם הזה, כפי שהוא מוכר לקוראיו.

ואילו מנחם בגין עדיין מאמין שיעלה בידו להקיז מדמו (אדמתו וזכותו להגדרה עצמית) של העם הפלסטיני, ובה־בשעה לשמור על שלמות׳ הגופה של שואב־המים וחוטב- העצים האידיאלי.

תנועת שלומציון תנהל דו״שיח ורב״שיח עם תנועות- שיחדור לאומיות אחרות, ובראש כולן עם תנועת-חשיח- רור הלאומית של העם הפלסטיני. הרוצים בשלום מדינת-ישראל — יקימו את תנועת שלומציון ללא-דיחוי.

כל זמן שהצעירים בישראל יבינו שהם האוואנגארד (חיל-הח- לוץ) ליצירת דפוסי״חיים אחרים, שיהיו משוחררים מלאומנות, משילהוב יצרי-מילחמה, ויובילו את עצמם לקראת המסקנה שהם חיים במיזרח-התיבון, במחיצת העם הפלסטיני. כל עוד לא ייווצר הדיאלוג, על בסיס של דו-קיום צודק, ואם לרעיון זה לא יירתם הקול הרועם של בני הארץ הזאת, נגזר עלינו לחיות בצל האימה _ לעך !

לכל האחרים יש עניין כשמי דת אירגון־הגג של אש״ף. העם הפלסטיני רגקש ביותר לצורך בקיום מיוסדות לאומיים מאוחדים.

ההחלטה 242 עצמה אינה מוזכרת בפי רוש בגוף ההחלטות — אולי כדי למנוע מן העיראקים ומידידיהש את הצורך לאמץ רישמית החלטה שאותה גינו עד כה ב־שצף־קצף, ואולי גם מפני שאינה מזכירה את העם הפלסטיני. אולם התנאים לשלום, שנקבעו בהחלטות בגדאד, תואמים את עקרונות ,242 לפי הפירוש הערבי המקובל.

היא מניחה הכרה ערבית בלגיטימיות של שילטון ישראלי בפלסטין כולה ; היא תידחה בכל רחבי העולם הערבי ככניעה לעמדה הקיצונית של הליכוד, ומאחר שישראל דוחה לחלוטין כל אפשרות של דו־שיח •עם אש״ף, היא מניחה גם נסיגה מהחלטת ועידת רבאט שקבעה את אש״ף כנציגו היחידי של העם הפלסטיני. • האופציה השנייה, דהיינו צורה כלשהי של חסות של האו״ם על פלסטין הערבית, מניחה אי-הכרה בכושרם של הפלסטינים לממשל-עצמי ן היא דוחה גם אפשרות של מעמד שווה״ערך והדדי לשני העמים החיים בפלסטין ומשהה את פתרון הנושא שאותו רואים הערבים כלב הסיכסוך — מחסום העתיד להפריע לשגת פתרון סופי בהיבטים אחרים שלו. • האופציה השלישית הותוותה כבר בגירסות שונות על״ידי מדינות ערביות שונות: קשר מוסדי שיחבר את היישות הפלסטינית לירדן, כפי שהוצע על-ידי מצרים ; קונפדרציה רופפת ורחבה יותר שתכלול את פלסטין, סוריה, ירדן ולבנון, כפי שנרמז על-ידי סוריה — מישלחת ערבית מאוחדת לז׳נבה.

תנו פחות תמונות וכתבות על הנשפים והוללות החוג הנוצץ התל־אביבי, נוסח קברט ברפובליקת ויימאר, ויותר מאמרים של אישים שונים (לא רק של אורי אבנרי) ,המוכנים להתגייס ולהסביר כיצד לסלק את האוויר הדחוס ואת המחנק במדינת ישראל, ולהפוך אותה למדינה שפויה, מתקדמת, המוכנה לחיות בשלום עם העם הפלסטיני השכן, והמוכנה לעשות הכל למען שלום באיזור ובעולם.

היתד, רק דרך אחת לאל־סאדאת להקהות את העוקץ, המופנה אליו: להוכיח כי הוא ,אמן להבטחתו, וכי הוא פועל במלוא ה־זקיפות למען העלאת העם הפלסטיני על ירך המלך להשגת עצמאותו. כך התעוררה הבעייה שנכנסה לסלאנג הדיפלומטי במילה האנגלית המשובשת 1<.^0 £א .£1שפירושו ״חיבור״.

בכל רחבי הפזורה הפלסטינית, התייצב העם הפלסטיני כאיש אחד מאחורי ערפאת. בשטחים הכבושים ובישראל עצמה היתה התמיכה במנהיגותו חד־משמעית ומוחלטת, ואף הטלוויזיה הישראלית נאלצה להודות בכך(ראה שידור).

יוקרתו הבינלאומית לא קטנה, אלא להיפך. העם הפלסטיני מאוחד סביבו כפי שלא היה מעולם.

במדינה ידיעה מו ־ הי מג ה ב ני ז ־יורק : ל 1יתונ וח, ולומי גוזע1יין 1מנורי1נ״ לי ש עי הו הנביא מושג חדש רווח עתה בין תלמידי הגימנסיה בתל־אביב: ,,ציד ערבים״ בימים הראשונים של הכיבוש השמיע ישעיהו ליבוביץ נבואה, שעליה חזר מאז פעמים ללא־ספור: בעוד שהכיבוש יגבש את העם הפלסטיני, הוא ישחית ויהרוס ללא תקנה את העם הישראלי.

רצינו להראות בסרט את ההיסטוריה של העם הפלסטיני, דרו עיניה של חנה, כי אם חנה באמת רוצה לגלות את זהותה, היא צריכה לפתור את בעייתו של סלים, כי עד אז, עד שתפתור את בעייתו, היא תסתור אולי את עצמאותה ואת זהותה

הרי רק״ח מתיימרת לדגול, כמו הרשימה המתקדמת, בשלום המבוסס על דדהקיום בין ישראל ומדינה פלסטינית, בעיקבות משא־ומתן עם אש״ף, הנציג הלגיטימי הבילעדי של העם הפלסטיני. והנה תשובת גאולה כהן, לפי הרשום בעמוד 22 של הפרוטוקול המוקלט: ח״כ גאולה כהן אני רוצה לעבור לטענה שהרי סוף־סוף יש כבר רק״ח כזאת, המדברת על הנציג הלגיטימי שהוא אש״ף.

בהסכמי קמפ־דייוויד התחייבו מנחם בגין, ממשלתו והכנסת להגשים את ״הזכויות הלגיטימיות והצרכים הצודקים של העם הפלסטיני״ (לפי נוסח המקור האנגלי. המחייב) .מזה לא נותר זכר.

ו• ברית־המועצות מקווה כי המשך הסיכסוך במרחב, ואי-סי- פוק המאוויים של העם הפלסטיני, יביאו במוקדם או במאוחר להתפוצצות אדירה, שתפתח את שערי המרחב לרווחה לפגי חדירתה.

דובר בהם על ״הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני״, על אוטונומיה מלאה ב״תקופת־מעבר״ ,על ״נסיגת כוחות ישראליים״ ,על הקמת כוח־מישטרה מקומי ״חזק״ ,על קביעת ״המעמד הסופי של הגדה המערבית ורצועת־עזה״ במשא־ומתן שבו ישתתפו הפלסטינים.

ערפאת יצא מנצח מז המערכה בטריפולי, אש״ף לא נשבר, העם הפלסטיני התלכד סביבו כמעט כאיש אחד. כיום ברור יותר מאשר אי־פעם ששום דבר לא יוכל לזוז בלי אש״ף, וכי ערפאת הוא מנהיגו הבלתי־מעורער.