חיפוש: "העם הפלסטיני"
נמצאו 1,876 תוצאות (מציג 1,151 עד 1,175)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1741 (13 בינואר 1971), עמוד 19
מי שרוצת לספח את שיטחי ארץ־ישראל, מוכרח לשלול את קיום העם הפלסטיני. כהחלט, אולי. לפני שנתיים נערך מיש־ מינזר, מטעמים מצפוניים, לאומיים ודתיים; • התוכנית שהציגו הארמנים לא תאמה את מגמות הצביון העתיק שרוצה החברה לתת ליפו העתיקה.
גליון 1688 (7 בינואר 1970), עמוד 5
אולם השלום האמיתי, שאנו מייחלים לו, שאנו יודעים כי הוא אפשרי, הוא השלום הישיר עם העם הפלסטיני, אותו שלום שהגברת מאיר דחתה אותו כבלתי סביר וכבלתי מתקבל על הדעת.
גליון 1703 (22 באפריל 1970), עמוד 6
חבלה בקונגרס הפלסטיני בשבוע לפני כן מתה אגדה אחרת שלכם, לא פחות חשובה• במשך שנים אנחנו מכריזים שיש מקום לשלום ישיר, גלוי, פומבי, עם העם הפלסטיני, שישנה מנהיגות פלסטינית המוכנה לכך.
גליון 1749 (10 במרץ 1971), עמוד 13
האם מותר לאיש שוחר־שלום ורודף־צדק להשאיל את שמו, תמורת תשלום נאות, כדי לעזור בהפצת עתון השוטף את מוח הציבור לטובת המלחמה ואי״הצדקן האם לא מוסרי יותר אדם כמו דוש ב״מעריב״ ,המטיף בגלוי לעושק העם הפלסטיני? כעורך עתון, איני רואה את עצמי די מוסמך ואובייקטיבי כדי לשים את עצמי כשופט הרמה העתונאית של עתונים אחרים.
גליון 1994 (19 בנובמבר 1975), עמוד 17
• הסכמה להחלטת ועידת־־הפיסגה הערכית כריכאט, לפיו מהווה אש״ה את הנציג היחידי של העם הפלסטיני (תוף סילו? ירדן מהעניין). עיתוני ישראל יצאו בהתקפה היסטרית על סונדרס.
גליון 1962 (9 באפריל 1975), עמוד 19
היה צפוי כי במוקדם או במאוחר תכיר ארצות־הברית ׳באש״ף כבנציג בילעדי של העם הפלסטיני. עמדת אש״ף בעולם איתנה מדי, כיום, מכדי שארצות־הברית תשתעשע באשלייה (המקובלת בישראל) שאפשר להשיג פיתרון במרחב בילעדיו.
גליון 1965 (1 במאי 1975), עמוד 6
מדינאים מיספר במימשל הישראלי מגלים בגרות פוליטית, ולא-אחת שומעים אנו מפיהם נטייה להידבר עם המרחב הערבי — לא דרך כוונת האתנח, ועם העם הפלסטיני — לא על יסוד שלילת זכויותיו.
גליון 1985 (17 בספטמבר 1975), עמוד 11
אין סיכוי להידברות ישראלית־פלסטינית, ואין אפ שרות להסביר את עניין השלום בל עוד מדינת־ישראל מחזיקה נשילטון על העם הפלסטיני. אין הידברות- של״אמת בין שולטים ונשלטים, אלא רק נין שווים.
גליון 1938 (23 באוקטובר 1974), עמוד 7
התורה הרביזיוניסטית השתלטה למעשה על הציבוריות הישראלית, בעזרת שטיפת המוח הסיפוחיסטית־ממשלתית בכיוון על כל צלולי הדעת, הרואים לאיזו תחום אנחנו מתגלגלים, להיאבק נגד מדיניות הסיפוח וכל המשתמע מכך, שהביאה לידי בידודינו הכמעט־מוחלט בזירה הבינלאומית ולתופעה האיומה, בה הוכר ע״י ה־או״ם, אירגון הטירור הפלסטיני כמייצג את העם הפלסטיני. ע״י כך מערער האו״ם בעצם את עצם זכות הקיום •של מדינתנו.
גליון 2042 (20 באוקטובר 1976), עמוד 5
העסקנצ׳יקים הערביים התעוררו בתדהמה, ש־עברה את תדהמת רעידת אוקטובר , 1973 כשראו שערביי ישראל לעולם לא ירשו למינהל״מקרקעי־ישראל לנשל אותם מאדמותיהם, ולהפוך אותם מבעלי־אדמות לשכירים אצל ״ראיסים״ ערביים או עיבריים• הקציר של אותו יום־אדמה היה: שישה הרוגים ערביים — תושבי המשולש והגליל, ולא מתושבי הגדה המערבית או רצועת״עזה הנחשבים, מבחינה מעשית, תושבים בשט חים כבושים אשר גורלם עומד להיחרץ בחלונות דיפלומטיים גבוהים באו״ם, ובדרכי המיקוח של מעצמות- העל — ארצות־הברית וברית־המועצות. אותו יום גורלי בתולדות העם הפלסטיני היושב בישראל משנת ,1948 והנחשב כאזרחי ישראל הערביים, שינה את קו־המחשבה של המוסדות הישראליים — היהודיים — וגם שינה בצורה רדיקאלית את אופקי־המחשבה אצל הערבים הישראליים.
גליון 2108 (25 בינואר 1978), עמוד 22
דיוני הוועדה המדינית הופסקו על־ידי אנוואר אל־סאדאת, כאשר נסתבר לו כי לא זו בילבד שמנחם בגין אינו חולם כלל להסכים לזכות העם הפלסטיני להג דרה עצמית, אלא גם אינו מתכוון לפנות את ההתנחלויות בסיני (ראה עמודים .)13—14 השבוע הנחיתה ממשלת בגין פה־אחד מכת־מוות על שרידי היוזמה, כאשר הח ליטה ״לדחות״ את יציאת המישלחת ה ישראלית לדיוני הוועדה הצבאית בקאהיר.
גליון 2099 (23 בנובמבר 1977), עמוד 21
מאז המילחמה חוזר סאדאת שוב ושוב על עמדתו העקרונית, שלא השתנתה: הוא מוכן לכרות שלום רשמי עם ישראל, תמורת החזרת השטחים הכבושים בשלוש הגזרות, והקמת מדינה לעם הפלסטיני. הוא לא סטה מכך ימינה או שמאלה. … אך עד לפני ארבע שנים, כשהתחלתי לדבר בעיקר עם פלסטינים, היו רוב השיחות עם מצרים. בכל אחת ממאות השיחות, חזרתי כמו תוכי על ארבע־חמש תיזות: #ישראל היא דמוקרטיה.
גליון 2021 (26 במאי 1976), עמוד 21
הדגל השחור־לבן־ירוק־אדום, המתנופף עתה בהפגנות בגדה, אינו ״הדגל של אש״ף״ .זהו הדגל הלאומי ־של העם הפלסטיני, המופיע בתצלומים ישנים לפחות מאז .1919 גם אם יתחברו יחד שלושה ענקים, כמו הרקולס, שימשון הגיבור וה־שר שלמה הילל, הם לא יצליחו לגבור עליו.
גליון 2109 (1 בפברואר 1978), עמוד 11
למשל : האם ההתנחלויות כקידמת־סיני חשוכות מן השלום ז׳ האם יש להסכים לעיקרון ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני, תמורת שלום מלא המבטיח את כיטחוננו ז־מה עדיך: שלום כלי סיפוח ׳תבוסה למערך.
גליון 2009 (3 במרץ 1976), עמוד 18
.״ נוסח זה נמנע מלק בוע במפורש אם אש״ף הוא הנציג ה ב ילעדי של העם הפלסטיני, או לאו. הנוסח גם אינו קובע מסמרות לגבי השאלה אם המדינה הפלסטינית תקום משני עברי הירדן, או בגדה המערבית וברצועת־עזה בילבד.
גליון 1847 (24 בינואר 1973), עמוד 27
מאחר שהיה מראשי הלוחמים למען הלאומנות הפלסטינית, בקרה ערביי ישראל, ראו חבריו ביציאתו למצריים עריקה מהמערכה למען עצמאותו של העם הפלסטיני. שנתיים, לא ענה דרוויש למבקריו, התעטה כשתיקה, עתה, ביצירתו החדשה ,״יומנו של אזרח חסר מולדת״ ,אפשר לראות את תשובתו.
גליון 2197 (10 באוקטובר 1979), עמוד 10
מאז ועד היום זוכה שאיפתה של ישראל לסיפוחים במנה גדלה והולכת של עוינות. העולם כולו הכיר ברצונו של העם הפלסטיני לממש את זכויותיו הלגיטימיות והתייצב רובו ככולו מאחרי שאיפה זו.
גליון 2137 (16 באוגוסט 1978), עמוד 8
לוא היה ממש בעיני הליכוד לטענתם זו, הרי הגיוני היה מצידם להשאיר את השטחים הכבושים ריקים מיישובים יהודים עד כריתת חוזה־׳שלום שיתבסס על הכרה הדדית ;בזכות קיומה של ישראל ובזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני. אחד מתנאי הסכם תשלום צריך להיות פירוז השטחים האלה תוך פיקוח מיחבי.
גליון 2169 (29 במרץ 1979), עמוד 25
וזה כולל, כמוכן מאליו, כראש ורא שונה את העם הפלסטיני. הכלייה הישראלית לא תוכל לבוא במקום הכלייה הפלס טינית.
גליון 2168 (21 במרץ 1979), עמוד 44
יש לדכא ביד רמה כל ניסיון לפוצץ את השלום הרך, שנולד זה עתה׳ ולגרום לעימות מזויין הרדדשואד. בינינו ובין העם הפלסטיני, שעימו אנחנו נצטרך לחיות לעולם בארץ אחת.
גליון 2170 (5 באפריל 1979), עמוד 29
הוא כבר חתם על מיסמך המכיר בקיומו של העם הפלסטיני וב״זכויותיו החוקיות״ .הוא הבין את החשיבות המכרעת שיש ליחסים הטובים בין ישראל וארצות־הברית.
גליון 2164 (21 בפברואר 1979), עמוד 6
החוץ משה דיין להכיר באש״ף כפארטנר למשא־ומתן וכנציג המוכר של העם הפלסטיני. מה יהיה אחרי שנה? חיים אדטמן, נתניה פליטת־הפה של משה דיין ביחס למעמדו של אש״ף צריכה לשמש לכולנו אות אז הרה מה מכינה לנו הממשלה בוועידת שרי־החוץ בקמפ-דייוויד.
גליון 2182 (27 ביוני 1979), עמוד 32
בוועידת בגדאד החליט העולם הערכי בולו, ובראשו העם הפלסטיני, שהוא מוכן לשלום. אך הוא העמיד שני תנאים מפורשים: שיבה לגבול הקודם, ומדינה לפלסטינים.
גליון 2092 (6 באוקטובר 1977), עמוד 26
כי המטרה שמאחרי פגישות אלה היא לקדם את המשא-והמתן בין הערבים והציונים, כדי לאלף את ההמונים הערבים ולשכנע אותם ולקבל את העיקרון של משא־ומתן, עיקרון שפירושו שלילת הזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני והכרה בגוף המתקרא ״מדינת ישראל״.
גליון 2148 (1 בנובמבר 1978), עמוד 15
כל ממשלות המערך סירבו להכיר בצורה כלשהי בקיומו של עם פלסטיני, שייש ליו זכויות לאומיות כלשהן ושיש לשתפו בתהליכי השלום. … אחרי השלום עם מצריים יהיה ציורך למגיע לשלום גם עם הפלסטינים והסורים. למנחם בגין עדיין ממתינות החלטות קשות ומכאיבות מאד.
