חיפוש: "העם הפלסטיני"
נמצאו 1,876 תוצאות (מציג 1,126 עד 1,150)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2696 (3 במאי 1989), עמוד 40
באשר לשאלת המראיין על חילוקי־דיעות בין הנהגת ההתקוממות — שמשך כל הראיון אין אל״חוסייני מכחיש שהוא נמנה עימה — לבין ארגון ח׳סאס האיסלאמי, עונה אל־חוסייני ״חילוקי־דיעות אלה נדחו לפי שעה עד לאחר סיום הכיבוש״. של העם הפלסטיני, הדורש את זכותו הטיב־עית להגדרה עצמית.״ סעיד בנ/אל :״בחירות בשטחים יביאו ל הגדר ה עצמית לפלסטירם״ באותו גליון אח׳ר סאעה מתראיין גם נציג אש״ף במצרים, סעיד כמאל.
גליון 2677 (31 בדצמבר 1988), עמוד 15
^ ש רק אדם אחד בעולם שחתימתו תחייב את העם הפלסטיני,על כל חלקיו, בארץ ובחו״ל — וזהו יאסר ערפאת.
גליון 2714 (6 בספטמבר 1989), עמוד 21
• שאלה אחרונה להשלמת התמודה שבנסיבות שנוצרו, עם היווצרות העם המלאכותי הזה, העם הפלסטיני, והעובדה ש מונה לגבי האזרחים הערביים בישהוא רוב בעבר־הירדן וכר, אנחנו צריכים לש ראל.
גליון 2710 (9 באוגוסט 1989), עמוד 50
מקל נרעש מן הדימיון בין מישפט זה לבין המישפט ״הזכויות הלגיטימיות. של העם הפלסטיני״. יוסף בראל, מנהל הטלוויזיה בערבית, ואדמינד סחייק, מנהל הרדיו בערבית הוציאו את הפורום מן המבוך, כאשר אמרו שהכתב ודאי לא תירגם נכון, והכוונה היתה ל״זכויות החוקיות״ ולא ל״זכויות הלגיטימיות״ .ההסבר הרגיע את המנכ״ל.
גליון 2709 (2 באוגוסט 1989), עמוד 44
אכן, חינוך מיני לגיל הרך וכמה עובדות חיים: אצל העם הפלסטיני, ההורים עושים אהבה; הילדים — במיצעד הפעוטות — עושים עבורם את המילחמות ומשלמים את המחיר.
גליון 2730 (27 בדצמבר 1989), עמוד 14
הם נשארו בשטחים הכבושים, לדיכוי העם הפלסטיני המתקומם. כמקום אחר. האם אלה הן שתי מדינות־ישראל שונות?
גליון 1999 (24 בדצמבר 1975), עמוד 18
השוואת הפרופסור שלמה אבינרי לדמות זו, בשל העובדה שהשמיע דיעה המקובלת כיום על רבים וטובים בציבור הישראלי — שיש להידבר עם הפלסטינים לשם מציאת פיתרון של שלום עימם — אינה רק בורות הגובלת בטירוף.
גליון 2341 (11 ביולי 1982), עמוד 9
.״ לנהוג בחוכמה — פירושו שלא להתערב בענייני לבנון ולהסתלק משם במהרה, יחד עם הפלסטינים והסו רים. מדוע אין הלבנונים עושים זאת בעצמם, אם זה כל- כך חשוב להם?
גליון 2629 (20 בינואר 1988), עמוד 14
משהעמירב, חבר מרכז תנועת־החהת, מ׳ שהסעיר את המדינה במיכתבו ליצחק שמיו ובמגעיו עם הפלסטינים, מסביר את מניעיו, את תוכניתו דביתהן ואת דעתו ער תנועת־החוות וראשיה ״אני לא מהגסיכים, כ׳ אבא שלי היה ברוסיה ולא באצ״ל.
גליון 1620 (18 בספטמבר 1968), עמוד 24
מ יזה מ<ד0.סר,וים מסוגו של דייו ״התפללו״ בפומבי שלא יהיה חוזה שלום, דינך ך,ך םט^״! 1 0 ״בהסדר ופיתרון״ מדיני עם העם הפלסטיני השכן. בשעה שהמדינה התמוגגה בפולחן אווילי למיצעד יופיו־,עצמאות, הציע הרמטכ״ל לוותר להבא על המיצעד, לתת ליום־ העצמאות צביון אזרחי במקום צבאי.
גליון 1638 (22 בינואר 1969), עמוד 14
התשובה היא ניצול הזמן הקרוב, בו אין על- יונותנד הביטחונית מוטלת כספק, לשם השגתהשלום עם העם הפלסטיני, שיביא בעירבו תיו
גליון 1613 (30 ביולי 1968), עמוד 13
.״ אורי אבנרי: כיוון ששר־החוץ חזר לפני כמה ימים בלבד על אותם הדברים בדיוק, שאם תוך זמן סביר לא ייכנס המלך חוסיין למשא־ומתן נשקול הידברות עם העם הפלסטיני — אני שואל: האס זוהי מדיניות־הממשלה?
גליון 1599 (24 באפריל 1968), עמוד 10
התנחלות בחברון בדרך זו תתפרש בעיני כל ערבי בגדה כהתנפלות ישירה בעתיד העם הפלסטיני, כצעד ראשון לקראת נישולו דארצו.
גליון 1581 (20 בדצמבר 1967), עמוד 10
כדי לא לאבד את שעת־הכושר תבענו לפתוח במיבצע יישוב הפליטים ולגשת להידברות מיידית עם העם הפלסטיני לשם הקמת מדינה פלסטינית. פצצה אטגסיית נזיגיגז על תל־ אביב 1פ;י כן היתה לנד התנגשות קצרה עם ח״כ דויד הכהן, יו״ר ועדת־החוץ־והביטחון, /שדיבר באותו דיון בשם מפא •׳י.
גליון 1678 (26 באוקטובר 1969), עמוד 35
:פי שמוכיח ה מי סמך הזה, דבר זה אינו נבון בלל ועיקר. להיפר: כ רובם של מנהיגי העם הפלסטיני רוצים במדינה פלסטינית תוך נדר עם ישראל, ומומחי הממשלה יודעים זאת.
גליון 2186 (25 ביולי 1979), עמוד 29
למשל, אם נקבע כי היעד העליון הוא השגת שלום עם העם הפלסטיני, תוך החזרת שטחים אלה במוקדם או במאוחר, בצורה זו או אחרת — הרי נובעת מכך תפיסה ביטחונית מסויימת.
גליון 2213 (30 בינואר 1980), עמוד 27
מכיוון שהיעד הסופי של ישראל הוא השגת שלום עם כל העולם הערבי (או ״כל המדינות השכנות״ ,כלשון בגין, שאינו רוצה לכלול בשלום את העם הפלסטיני) ,הרי יש לה בהחלט עניין בשיבת מצריים שוחרת־השלום לעולם הערבי.
גליון 2220 (19 במרץ 1980), עמוד 73
חדד הוא מהמעולים שבמשוררים הישראליים, וחטא אי־הכד־תו בין קהל חובבי השירה בא לידי קץ עם פירסום מיבחר מתורגם של שירתו מערבית לעברית, תחת הכותרת הצטברות בניגוד למשוררים אחרים מבני־המיעו־טים, שמירב שירתם מוקדש למצוקות העם הפלסטיני בממד של סיסמאות על חשכה האיכות השירית, הרי ששירתו של חדד עושה זאת בחלקה בעדנה שירית, העשי־ד, להזכיר, ולו במעט, כמה משיריהם של * חישל חדד — הצטברות ; ענו ך : ששון סו מך; מתרגמים: ששון סומך מנחם מילסון, אליהו אגסי, נעים ערייד־וחנה עמית־כוכבי; 45ע מודי ם; הוצאת הקיבוץ המאוחד (כריכה רכה).
גליון 2275 (8 באפריל 1981), עמוד 85
הוא פטריוט מצחיק ובוגד מגוחך: מייצג תיאטרוני מדהים של מצוקת העם הפלסטיני. ה מצוקה מועלית על הבמה בכישרון העשוי להשפיל את מערכות התיאטרון הישראלי, ששכח מה חלקו של תיאטרון בתהליך חברתי.
גליון 2224 (16 באפריל 1980), עמוד 28
אנוור א ל ־ סאדאתב כנ ס ת: הצעה שאי־אפשר לסרבלה מוכן לחיות לאורך ימים כשבליבו מכרסמת ההרגשה שהוא בגד בעם הפלסטיני. מוכרחים להתגבר על המחסום. … בעוד פחות משישה שבועות יגיע תא ריך רב־משמעות 26 :במאי , 1980 היום שבו צריך להסתיים המשא־והמתן על הע נקת ״האוטונומיה המלאה״ לעם הפלסטיני. אין שום סיכוי כי המשא־והמתן יסתיים עד אז.
גליון 1864 (23 במאי 1973), עמוד 13
קנאים פרימיטיביים, מקדאיפי ועד ספטמבר השחור, שואלים אותם: איך זה ישבתם עם האדיב הציוני, הזומם להשמיד את העם הפלסטיני? אתם חלושי־רוח ! אתם בשולי המאהל!
גליון 1869 (27 ביוני 1973), עמוד 11
כלומר: מוחיי־אל־דין מסביר לקוראיו במצריים ובעולם הערבי — כשם שהסבירו הערבים לישראלים בבולוניה — שההישג החשוב ביותר למען השלום הוא שבכו־לוניה הובאו נציגי השילטון בעיראק ובסוריה, יחד עם הפלסטינים, להסכמה לקו המצרי, הדוגל בהכרה בקיום ישראל, תמורת נסיגה מן השטחים. … לחסון אימי המלחמה וחרי־השלום הערביים הסבירו ל־עמיתיהם הישראליים בוועידה שהמ שימה החשובה ביותר היא להביא את העי ראקים והסורים, יחד עם הפלסטינים, לתמי כה בעמדת־השלום של המישטר המצרי.
גליון 1923 (9 ביולי 1974), עמוד 13
הוא בעל תפיסה ימנית קיצונית, מתנגד חריף להחזרת השטחים, שולל טוטאלי •של עצם קיום העם הפלסטיני, בעל תפיסות חברתיות שמרניות ביותר.
גליון 1893 (12 בדצמבר 1973), עמוד 10
על סמך הניסיון ההיסטורי, בוודאי כדאי לישראל להתעקש על הסדר ביטחוני מוצק יותר ברמת־הגולן ׳מאשר בסיני, שם יש עומק איסטראטגי רב יותר. והמצב בגדה, שבה יושב העם הפלסטיני, שוינה לגמרי. • האם לא התכחשו האו״ם וה- מעצמות להתחייבות שנתנו לישראל ב 1956-בעניין חופש־המעבר במיצרי- טיראן!
גליון 1805 (4 באפריל 1972), עמוד 33
המדיניות עצמה נועדה לגזול שטח, שהוא נחלת העם הפלסטיני, ולהפוך אותו לשטח של מדינת ישראל, של התנחלות ישראלית.
