נמצאו 137 תוצאות עבור "החלטה 242"

לורד קאראדון, לשעבר ראש המישלחת הבריטית באו״ם ומנסח ההחלטה 242 של מועצת־הביטחון, בא לביקור קצר בארץ.

נס ב בגד אד (המשך מעמוד )31 המקובל על דעת העולם הערבי (ועל דעת רוב מדינות־העולם) ,בתוספת הדרישה ל כינון מדינה פלסטינית לצד ישראל. ההחלטה 242 עצמה אינה מוזכרת בפי רוש בגוף ההחלטות — אולי כדי למנוע מן העיראקים ומידידיהש את הצורך לאמץ רישמית החלטה שאותה גינו עד כה ב־שצף־קצף, ואולי גם מפני שאינה מזכירה את העם הפלסטיני.

נשאלה שוב השאלה: מדוע לא הכריז ערפאת בביירות הכרזה פשוטה שהוא מכיר בישראל ומקבל את ההחלטה ,242 כפי שדר שו — כביכול — האמריקאים ז גם בביירות פעל ערפאת במיסגרת של מיגבלה מסו־יי מ ת: הוא לא רצה להצהיר שם הצהרות שלא הסתמכו בפירוש על ההחלטות הקודמות של המועצה הלאומית הפלסטינית.

יתכן מאוד שאילו ניתן להמוני הישוב הפלסטיני לקיים ויכוח לאומי ולערוך בחירות, להשתתף במועצה הלאומית הפלסטינית ולהידבר עם ראשי אש״ף, הם היו מפעילים בתוך האירגון לחצים למען החלטות מתונות יותר (הם היו אומרים: עו ד יותר מתונות) בעניין ההכרה בישראל, ההחלטה ,242 הפיגועים וכוי. אולם המושל הצבאי(בניגוד לנציב דאז) מונע זאת.

זוהי הזכות הלגיטימית של העם הפלסטיני, ותו .אם לא יכירו האמריקאים בזכותנו להגדרה עצמית, והבסיס הבלעדי של הוועידה יהיה החלטת ,242 לא נוכל כלל להעלות את אופיו ומעמדו של שימעון פרס היוו נושאים מרכזיים בכל שיחה שהיתה לי בעמאן.

ואילו בוועידה בינלאומית יהיו הגדה והרצועה מונחות על השולחן, כנושא העיקרי — וכמעט הבלעדי — של הדיון. כל ועידה כזאת תתבסס על ההחלטה — 242 לא ההחלטה הדמיונית, שממשלת־ישראל חולמת עליה, אלא ההחלטה המעשית, שעליה קיים קונסנזוס בינלאומי.

דעת האישים היא שעל אש״ף למלא אחרי הדרישות המילוליות של האמריקאים — הכרה בהחלטות 242 ו־ 338 של מועצת־הביטחון, ובזכות־הקיום של ישראל — כדי להכריח את פרובוקציה מטופשת גורבאצ׳וב.

הוא הכיר ב״כל החלטות האו״ם״ ,ובכללן ההחלטה ( 242 ביחד, אך לא בנפרד) .הוא הסכים למישלחת ירדנית־פלסטינית ומינה שני אנשים שאינם חברי אש״ף למשא־ומתן המוקדם.

רק כאשר השתרשו עקרונות החלטת מועצת״הביטחון 242 התפתח רעיון המדינה הפלסטינית. שני העקרו נות החיוניים של ההחלטה 242 היו, ראשית ,״אי־ההש־למה עם רכישת שטחים באמצעות מילחמח,״ ושנית, ״הריבונות, השלמות הטריטוריאלית והעצמאות המדינית של כל המדינות באיזור, וזכותן לחיות בשלום, בגבולות בטוחים ומוכרים, כשהן חופשיות מאיומים ומאלימות.״ אם תחיה ישראל בשלום, כשהיא חופשית מאיומים וממעשי־אלימות — מה יקרה לשטחים שנכבשו במיל- חמת ,1967 ושמהם צריכה ישראל לסגת לפי ההחלטה 242ז תחילה הניחו כי השטחים שיפונו יחזרו לירדן, אך לכך התנגדו מנהיגי חאירגון לשיחרור פלסטין.

• התקרבות לאמריקאים, כדי להשיג הכרה אמריקאית באירגון תמורת הכרה של אש״ף בהחלטה 242 ובחוקיות הקיום של ישראל. !• התקרבות לכוחות־השלום ב ישראל, כדי לעזור להקמת ממשלה ישראלית אשר עימה ניתן יהיה ל הידבר על פיתרון הבעייה הפלס טינית בדרכי־שלום.

אם חייב אש״ף להכיר לשם כך בישראל באופן חד־צדדי ולקבל רשמית את ההחלטה — 242 יש לשלם מחיר זה. זה עדיף על כל עיקוף־דרך, כגון מסירת יפוי־כוח לירדן לנהל משא־ומתן על גורל העם הפלסטיני.

ערכתי סיור בארצות־הברית כדי לשכנע מדינאים בכך שלא יהיה שלום בלי הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. פגשתי את הלורד קאראדון, אבי ההחלטה ,242 את יוסט, ראש מישלחת ארצות־הברית באו״ם, את הארולד סונדרס בבית־הלבן, ואת האיש המוסמך במישרד־החוץ.

ת: מפלגת העבודה מסכימה לעקרון יסוד, אדמה תמורת שלום, ועל החלטת 242 שהיא בסיס לפתרון. ולכן אני נשאר במפלגת העבודה.

.״) יו״ר המושב, הלורד קאראדון, הזכיר שלושה רגעים גדולים בחייו: את שאון ההמון הערבי המשולהב שפרץ ממיסגד אל-אקצה ב־ 1929 כדי לעשות שפטים ביהודים (קאראדון היה אז פקיד צעיר בממ שלת המנדאט); את האצבע הסובייטית שהתרוממה במועצת־הביטחון ב־ 1967 כדי שההצבעה בעד ההחלטה 242 תהיה פה־אחד (קאראדון ניסח את ההחלטה, כראש המישלחת הבריטית); ואת הדממה שהש תררה בחוצות ישראל, כאשר נחת אנוור אל־סאדאת ב־ 1977 בלוד.

.״ ובנושא הפלסטינים מדגיש סיד אחמד :״איטר לתסכובות הברוכות בהחלטה ,242 הרי הבולטת שבהן היא הנוסח העוסק כ׳גבולות בטוחים ומוכ רים׳ נוסח זה הוא הבסיס ל׳הקפאת הני גודים האנכים׳ ,ומשמעותו היא כי ההסדר יעניק לישראל ביטחון (באמצעות ׳גבולות בטוהים׳) בתמורה להחזרת הריבונות על האדמות שניכבשו למדינות- בחירום התותחים עוסק גם בבחינת אפשרויות ההשלמה העתידית בין ״האיכות הישראלית״ לבין ״הכמות הערבית״, גג גיוון ד׳ ד א צלטוטון בין הסימנים המעידים על תסיסת אנשי-התח במצריים, שהחלה זמן רב קודם ״יוזמת השלום״ של הנשיא סאדאת, והמתפרסמים בקובץ סופרים והוגים נזצריס על המטרות הלאומיות שראה אור החודש בעיברית, בולט ראיון שהעניק החשוב שבסופרי מצריים, נגיב מ ח פוז, במארס 1975 לעיתון הכווייתי אל־קבס.

אלא ש־מישרד־החוץ אינו נותן תעודה כזאת בגלל ההחלטה 242 של האו״ם, והממשלה נתונה במילכוד בעניין הגדרת השטחים.

מיסמד זה חזר על העמדה הסובייטית הנוכחית. הוא השמיט את ההחלטה ,242 לא פירט את המיקום המדוייק של המדינה הפלסטינית שצריכה לקום.