נמצאו 3,090 תוצאות עבור "גולדה מאיר"

נשותיהם, בדרך־כלל, עובדות אף הן, ועל- כל־פנים אינן נוטות להיות מנהיגות ציוניות נוסח גולדה מאיר או רה הלפרין. מציאות כדולר• כלל לא ברור מניין תבוא הישועה ל״דור ההמשך״ היהודי- ציוני בפזורה, אך ״דור המשך״ מסוג חדש לגמרי כבר מתרכז והולך ברחובות הערים הגדולות של ארצוודהברית, קנדה ואמריקה הדרומית: הישראלים היורדים.

היא הטילה על דדו את האחריות ה בי לעדית — האחריות לאידיוטיזם של הממשלה, לטיפשותה השחצנית של גולדה מאיר, לקלוודהדעת הפושעת של שר־הביטחון האלילי, לאטימות החקטרינארית של אמ״ן.

לאמיתו של דבר, אין הוא תינוק בן־יומו: .הוא לא נולד אתמול: הוא קיים ומכה שורש מאז ימיה של ממשלת הליכוד הלאומי של לוי אשכול המנוח ; הוא העמיק וצימח נוף וצמרת בימי שלטונה של גולדה מאיר ; הוא הפך ״אידיאה פיקס״ בלתי״מעורערת בימיה של ממשלת ״ההמשך והשינוי״ של יצחק רבין.

אל־סאדאת עצמו זוכה במישאלי־פופולא־ריות, כפי שזכתה בהם בעבר גולדה מאיר. אך זהו תהליך ממושך — ונשיא מצריים איבד את הסבלנות.

יהיה זה מתן אוד ירוק לבל מעלימי־המס הקיימים הפוטנציאליים במדינה, שהנה הגיע עידן חדש: שהליכוד של שימחה ארליך יגשים את מדיניותו של פינחס ספיר כריבוע, כשם שהליכוד של מנחם כנין מגשים את מדיניותה של גולדה מאיר כשלושה ממדים. *** תי ה חנינות — החנינה הפרטית סכנות הברוכות כמישטר הנוכח ליהושע בן־ציון וחנינה הכללית ל- כמדינה.

הם היו מנהי גים ציוניים ובעלי כהונות רמות בסוכנות היהודית (דויד בן־גוריון, משה שרת, גול דה מאיר, לוי אשכול) ,ו/או מזכ״לים של ההסתדרות הכללית (בן־גוריון, גולדה מאיר). פוליטיקאי מקומי חשוב אחד עלה מדר גת ראש־עירייה לדרגת שר (ישראל רו קח, ראש עיריית תל־אביב, שהיה שר־הפנים בראשית שנות ה־50׳) .פוליטיקאי מקומי אחר, אבא חושי החיפאי, שלח את מבטו אל ההנהגה הממלכתית, אך סיכוייו מאח אסר הוחנקו באיבם כאשר גילה העולם הזה את שיטות הטרור והשחיתות שהנהיג ב חיפה.

בתקופה שבין שתי המילחמות (ששת־הימים ויום־ הכיפורים) מצא המישטר של גולדה מאיר את יהושפט הרכבי. זה הטיף אז לתורה שכל הערבים הם אנטי־שמים, ששום שלום לא יתכן.

בן־ציון ציטרין תמרורי נחוג יום־הולדתו ה־ 59 של מיכאל ארנון, יו״ר הרשות לניירות־ערך. ארנון, מזכיר-הממשלה בימי גולדה מאיר, הוא יליד אוסטריה, שהחל את דרכו בארץ כעיתונאי בפלסטיין פוסט קודמו של גירוסלם פוסט.

כמו בשנים קודמות, הזמין אותי להשתתף. גולדה מאיר רתחה מזעם, והורתה לשגריר־ישראל ברומא לכתוב ללה־פירה מיכתב רישמי, על נייר־המיכתבים של שגרירות ישראל, ובו התביעה לבטל את הזמנתי.

בכל זאת, העימות הזה — גם בתנאים האלה׳ — היה נראה ן אחרת, לגמרי אחרת, אילו ישבו זה מול זה דויד בן־גוריון ומנחם בגין, ואפילו גולדה מאיר ובגין. כשיש אישיות, היא מזדקרת גם מתחת לשיכבה של איפור.

באותו ערב הוקמה ממשלת־אחדות־לאומית: דיין היה לשר־הביטחון, מנחם בגין ויוסף ספיר הליברלי צורפו לממשלה כשרים בלי־תיק. גולדה מאיר מזכירת מפא״י, התנגדה לכך עד הרגע האחרון, גם כאשר נערכו לפני משרדה ברחוב הירקון 110 הפגנות של נשים (״הנשים העליזות של וינדזור״ ,כפי שכינו אותן אז) .גולדה אמרה שאין לה צורך בשותפים לניצחון.

אלא ישעיהו ליבוביץ. הוא כתב שאין הבדל בין גולדה מאיר ומאיר כהנא. גולדה היתה גזענית כמוהו.

התבוננתי בעימות הלילי בין שימחה דיניץ, מי שהיה שגרירה של גולדה מאיר בוושינגטון, ובין יורם גוז׳נסקי, מן הפעילים היהודיים ברק״ח.

אשר לגברת תאצ׳ר, היא גורמת לי עור־אווז, בדיוק כמו הגברת גולדה מאיר. כדי שלא תחשובנה מי שתחשובנה שאני חזיר שוביניסטי גברי, אני ממהר להוסיף שיש הרבה מנהיגים ממין זכר בעולם ובארץ המעוררים בי תגובה דומה.

בשבוע שעבר נודע כי בנק ישראל מתכוון להנפיק שטרות־כסף הנושאים את דיוקניהם של לוי אשכול וגולדה מאיר. ישנו כבר שטר הנושא את דיוקנו של דויד בן־גוריון, ואילו יצחק רבץ — ייבדל לחיים ארוכים — עוד יצטרך לחכות הרבה זמן( .מדוע קופח משה שרתי הוא לא היה ראש־מסשלה?) … אבל עם כל הכבוד ללוי אשכול (שאותו חיבבתי מאוד כבך אדם, ושרבים נו טים להמעיט בערכו שלא בצדק) ולגולדה מאיר (ש אותה מאוד-מאוד לא חי בבתי) — אין מקומם בבול או בשטר־כסף.

זכורים יותר הימים שבהם מילא תפקיד חשוב במיטבח של גולדה מאיר, שבו בישלה את התנאים שהובילו ליום־הכיפורים.

היא נראתה לי באשה חשוכה, קנאית, לאומנית, ימנית־קיצונית — מין גולדה מאיר במהדורה יותר מתורבתת. היה לי קל לשנוא אותה, כי התנגדתי לכל מילה שיצאה אי־פעם מפיה, כשם שהיא ייצגה את ההיפן־ הגמור של כל דבר שאני דוגל בו.

הפעולות הגיעו לשיאן בהפגנה הגדולה בירושלים, שצעדה בשקט מופתי לעבר לישכתה של ראש־הממשלה, גולדה מאיר. אלפים רבים צעדו יחדיו, יהודים וערבים, גברים ונשים.

זה קרה כאשר שלטה מיפלגת־העבודה, בהנהגת לוי אשכול — וגם בימי הממשלות של גולדה מאיר ויצחק רבין, שבהן כיהן גם שימעון פרס.

ראיתי זאת פעמים רבות בחיי: אנשים שהם במלוא פריחתם בגיל ,65 בעלי כושר גופני ונפשי, קמלים כמו פרחים ונפטרים זמן קצר אחרי יציאתם לפנסיה. אפשר לקרוא לזה ״תיסמונת גולדה מאיר״. על כך נכתבו ספרים רבים. מאמרים ומחקרים.

אחרי הבחירות, כאשר עורר הראל את העניין מחדש, הוקמה ועדה של ארבעה מראשי מפא״י (מיפלגת־העבודה דאז) ,והם גולדה מאיר ושאול אביגור, שהלכו לעולמם, ויעקב שימשון שפירא וישראל גלילי, ייבדלו לחיים ארוכים( .זה חשוב, כי המתים אינם יכולים לאשר או להכחיש, אך החיים יכולים וחייבים לעשות זאת).

היגשנו הצעת־חוק משלנו, האוסרת על שרים לנהל עסקים פרטיים מכל סוג שהוא. ראש־הממשלה היתה גולדה מאיר, והיא אמרה ״ניאט״ .היא שנאה אותי, והיא אהבה את משה דיין.

נשבעו שלא ללחך להבא את פינכתם(ועכוזם) של מנהיגים כמו גולדה מאיר ומשה דיין. אותם האנשים עצמם, הם ויורשיהם, נדבקים עתה לעכוזים של המנהיגים החדשים.

בית־הררים: אני זוכר נאום מבריק של אבן בתשובה על הצעה שלי בכנסת, בימי גולדה מאיר. הצעתי לפתוח במשא־ומתן עם הפלסטינים.