נמצאו 6,944 תוצאות עבור "בן גוריון"

ואני אומר זאת כאוהד מפא״י וכמעריץ של דויד בן־גוריון. תוך־כדי שירותי בצה״ל, חיברתי רומאן המתאר את חיי אנשי צבא־הקבע.

צנזורה צנזורים ב ה תנ ד בו ת ראש הממשלה דוד בן גוריון הטריח את עצמו לרדת ממרום אולימפוס הבעיות הממלכתיות אל בעית שוליים קטנה• הוא הורד.

נים המועמד הראשון ״אנו החתומים מטה,״ נכתב בפטיציה שהופנתה לא מזמן לדויד בן־גוריון, יוסף אלמוגי ושמעון פרס ,״י! צאי מצרים, חברי מפא״י ואוהדיה, מבקשים בזאת ותובעים ממוסדות המפלגה להכליל מועמדים מיוצאי מצרים במקומות בטוחים ברשימת המועמדים של מפא״י לבחירות לכנסת החמישית.״ מי המועמדים המוצעים?

הסימנים העידו על ראשיתו מסע־היסטריה לאומי, מן הסוג ודגן במדינה מדי פעם בתקופת לטונו של דויד בן־גוריון. ;יה ספק אם יש תועלת רבה סע כזה.

הם כפרו 1979 הגיע מנחם בגין גטח צי ת לפיסגת חלומותיו. הוא הצליח במקום שבו ניכשל דויד בן־גוריון, יריבו הגדול, וחתם על חוזה־השלום הראשון עם מדינה ערבית.

העתקת משאלותיך והשתלתן בזולת — גם על תופעה זו לא שמעתם ! ואת דויד בן־גוריון נביא השלום, אשר יום בהיר אחד התחיל להלך בחאקי ולהזהיר את העם מפני מילחמה שזוממים נגדנו הערבים — גם אותו שכחתם !

מאות התלונות של עצי הביטחון וראש המוסד, הודה בפי רים ערביים על לחץ, אלימות ואף רוש כי שירת את המישטר של בדרך־כלל עינויים, מתייחסות דויד בן־גוריון, וכי לא הבחין בין לתקופה זו. השב״כ הכחיש את אינטרס המדינה ובין האינטרס של כולן בתוקף, ומצביע על הצלחתו ראש־הממשלה ומיפלגתו.

לא היה מיקרה שראש המיפלגה הודח, שום ראש מיפלגה, גם אם המנסה להדיח היה אישיות כדויד בן־גוריון. סי מון אלי ם ך* ישיבה היתה קצרה יחסית.

הארץ הזו מלאה יריבים בלב ונפש הנלחמים זה בזה מלחמות אכזריות על־ידי כך שהם מתעלמים זה מזה. בן־גוריון היד, מכנה את בגין ״האיש היושב ליד חבר־הכנסת באדר״ :גולדה מתעלמת — או לפחות מעמידה פנים כמתעלמת — מקיומו של ״העולם הזה היא מצהירה שאינה רואה את השבועון אך יחד עם זאת היא מכנה אותו ״רפש״ ו״סמרטוט״ ,דבר ה מעמיד בספק כמובן את כנות הצהרתה) יריבי ״העולם הזה״ הקוראים אותו ב 1 11 11 1 ווו דבקות זה שנים רבות מנסים להתעלם מקיומו על־ידי כך שהם מכנים אותו ״ה שבועון המסוים״ :״מעריב״ מתעלם מ קיומו של ״ידיעות אחרונות״ וכמובן ש־ ״ידיעות אחרונות״ לא שמע על עיתון ערב בשם ״מעריב״ :משה דיין מתעלם מהאשמות החמורות שהוטח נגדו בפומבי והעיתונים ד,מתחנפים אליו מתעלמים מ קיומה של הכנסת ומזלזלים בכבודה כא שר הם נמנעים לדווח על דברים שהוש מעו מעל במתה נגדו: וכך הלאה.

בכך הבטיחו לעצמם הדתיים הישג שלא הצליחו לסחטו ממר דוד בן־גוריון.״ לפיכך, לא זה כלבד שאיני רואה כל צורך להתנצל, בפי שהציע לי שר־המשפטים, אלא להיפך״.

זאת ציו נו ת ז כהעדר תשוכה כרודה עד שאלות אדה, אין אדם סביר יכול לקבוע אם הוא ציוני, או לא. דויד בן־גוריון תבע לחסל את התנועה הציונית, מפני שחבריה אינם מוכנים לע לות ארצה.

״אל״על״ רוכשת אתמ טו סי ה אצל חברת ״בואינג״ .לדברי ה תלונ ה, אחד מה צוות יושב על דרגת מישנה למנכ״ל, ו- בצוות אין כלל צורך, שכן לחברת ״בואינג״ נציג קבוע בנמל-ה תעופה בן־גוריון, היכול לענות על כל הבעיות. לדברי ה תלונה עולה ה חז ק ת הצוות ב סי אטל כרבע מיליון לירות לחודש• דובר ״אל־על״ אישר כי לחברה נציג קבוע, היושב ב סי א טל.

אולם חשובה יותר מדמותו של מוסינזון האיש, חיא הטרא־גדיה הציבורית הגלומה בעליית איש זה לפיסגת התהילה הממלכתית. כאשר ערך דויד בן־גוריון את הפגנתו הפומבית בבית־הביחח, כשלחץ את ידיו של מוסינזון כאילו היה זה בניו, כאשד הצטלם בחברתו באופן הפגנתי והריע לכ בודו לעיני כל, קיבל על עצמו אחריות מוסרית כבדה.

קארטר הציע פשרה כזאת — וזו נמצאה בכיסו של משה דיין, כאשר נחת השבוע בנמל־התעופה בן־גוריון. מצריים ויתרה בנושא עתיד ואופי היח סים עם ישראל, מבלי להתנות אותם בחי בור.

אלתרמן שותף במסביב למדורה של יצחק שדה, הוא שותף בישיבות ההגנה ואפילו דויד בן־גוריון שאל בשנות החמישים לא אחת לדיעותיו של המשורר.

גם בפרשת־לבון עמדנו בשני הצדדים של המיתרס. הוא היה מסור לדויד בן־גוריון, ואנחנו לחמנו בו. בסוף ימיו הצטרף לתנועת ארץ־ישראל השלמה, והגיע אל הלאומנות הקיצונית ביותר.

וייצמן, ויתר חברי הנהלת- הסוכנות, סירבו להיענות לכל משא־ומתן עם הממשלה הבריטית, כל זמן שחבריהם נמצאים במעצר. דויד בן־גוריון שהה בפאריס ולא נאסר, וכן גם משה סנה, ראש המיפקדה הארצית (הפוליטית) של ההגנה, שירד למחתרת.

נדנת־תווס משוור־הכותל ו..בוית־הביויונים בן־גוריון וכוחו המדעי העם בד* ב־ ת־ מי קדש חג־הביכורים היה הצנוע מבין שלו שת החגים, שסימלו בימי קדם את הפלא הנ צחי של הטבע המתחד ש.

.״ אפרת שפיגל, אמו של יואב, קצין־צנחנים שנפל בלבנון ביום השנה למילחמה הבלתי־נגמרת, עמדה ביום הראשון השבוע בכניסה לנמל־התעופה בן־גוריון כששלט גדול בידה. היא הפגינה ביחד עם הורים שכולים אחרים וביחד עם קבוצת הורים נגד שתיקה ביום שבו נסעו יצחק שמיר ומשה ארנס לארצות־הברית לחתום על עוד מיסמך־הבנה עם האמריקאים ולבקש עוד סיוע כספי למילחמה מתמשכת, שאיש מהם לא רואה את סופה -מילחמה הממשיכה לתבוע קורבנות.

הוא התעניין במאבקים שניהלנו אז נגד דויר בן־גוריון ושימעון פרס, מפני שהם הזכירו לו את המאבקים של ד ר שפיגל נגד הקאנלצר קונראד אדנואר ושר־הביטחון שלו, פרנאץ־יוזף שטראוס.

היא אומרת ש מכיוון שאף אחד לא הכיר בסיפוח הגדה המערבית לממלכת ירדן (חוץ משתי מדי נות: בריטניה ופקיסתאן) ,וכי למעשה המלך עבדאללה גנב את המדינה הפלס טינית, שהיתר• צריכה לקום לפי תוכנית- החלוקה, על־פי הסכם סודי שעשה עם דויד בן־גוריון — הרי הגדה המערבית אינה שטח כבוש.

מבחינת האופי והסיגנון, אנחנו ממוקמים אי־שם בין שני קצוות אלה. מי שבא לנמל־התעופה בן־גוריון מאירופה, יודע מייד שהוא הגיע אל המיזרח: מקבלי פני הבאים מצטופפים מחוץ לדלת־היציאה בהמון פרוע, בני־המישפחה מתנשקים בהתלהבות וסותמים את המעבר הצר, בעלי־מוניות לוחמים על הנוסעים בקולי־קולות.

אחר״כך אנחנו הולכים לביתו הצנוע של ד״ר איתן חי״עם, בוגר בית״הספר לרפואה של אוניברסיטת בן-גוריון, בן . 30 הוא גר בקומה השישית של שיכון הסמוך ל־בית״החולים .

אבו־איאד, בספר שלו(ללא מולדת) ,הרחיב את הדיבור על השוואה בין הרוב באש״ף היום, לעומת המיעוט הדוחה כל אפשרות של הסדר מדיני, ובין ההנהגה של תנועת־הפועלים הציונית, בהנהגת בן־גוריון, לעומת הרוויזיוניסטים מצד שני.