חיפוש: "בן גוריון"
נמצאו 6,944 תוצאות (מציג 6,126 עד 6,150)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2510 (9 באוקטובר 1985), עמוד 13
משא־ומתן אינו מתן פרס או גילוי אהבה. לאחרונה גילה שבתי טבת כי דויד בן־גוריון רצה בשנות ה־ ׳ 30 להיפגש עם המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני השנוא, מתוך נימוק זה.
גליון 2445 (11 ביולי 1984), עמוד 53
הוא מלווה את העולה מן הרגע הראשון שהוא מגיע ארצה (לנמל־התעופה בן־גוריון, המרוחק 18 קילומטר מתל־אביב 52 ,קילומטר מירושלים 330 ,מאילת) .אם העולה לא הולך ישר לאולפן, הרי עומדים לרשותו 30 אלף חדרי־מלון ואם הוא נכנס לצרות — מישפטיות, יש 8000 עורכי״דין; עסקיות — יש 3000 רואי־חשבון: בריאותיות — יש 1000 מירפאות של קופת־החולים הכללית.
גליון 2672 (16 בנובמבר 1988), עמוד 7
הכרזה על ייסוד מדינה, הנובעת מל־בם של מיליונים, הופכת עובדה. ב־ 14 במאי 1948 הכריז דויד בן־גוריון, בכינוס של אנשי־ציבור במוסיאון תל־אביב, על הקמתה של מדינת-ישראל.
גליון 2664 (19 בספטמבר 1988), עמוד 11
הן כל בולן יו ר נ בל• ובן שזה לא היה קורה אילו עמדו בראש שני הגושים הגדולים מנהיגים ייחודיים, אנשים בעלי־כאריזמה, אנשים שיש בפיהם מסר אותנטי, אנשים היודעים כיצד לפתור את הבעיות הבוערות של עם־ישראל. דויד בן־גוריון לא היה זקוק לגימיק, מנחם בגין לא ההליך את תורת ז׳בוטינסקי בג׳ינגל.
גליון 2666 (5 באוקטובר 1988), עמוד 29
יום לפני כן נשאו גולדה עים נלקחו לבית־החולים הדסה. בן־ מאיר, שרת־החוץ, ודויד בן־גוריון, גוריון נפצע בשתי ידיו וברגלו ראש־הממשלה, נאומים מדיניים.
גליון 2667 (12 באוקטובר 1988), עמוד 14
עם קום המדינה מילא כץ שורה של תפקידים נכבדים בשרות־החוץ (ציר בהונגריה ובפולין, קונסול כללי בניו־יורק) תוך שהספיק להיות גם מזכיר הממשלה האחרונה של דויד בן־גוריון ( )1962 ויו״ר יד ושם. קצין תורכי נפטר בירושלים, שבועיים אחרי יום־הולדתו ה־ , 100 פרופסור׳צחי, קלוונאי, שנחשב לזקן הכימאים בארץ.
גליון 2584 (11 במרץ 1987), עמוד 4
של הבלשן העברי הקשיש (אז בן )75 תיאל פרסקי, שחי בנידיורק: למרות שדויד בן־גוריון אינו סובל אותה, היא בכל זאת מילה חשובה מאוד.
גליון 2593 (13 במאי 1987), עמוד 37
יש לי מהתקופה הזו זיכרונות טובים. לשם היו באים כולם: בן־גוריון, חברי־הממשלה, הקליינטים הקבועים היו משה דיין ואשתו, אז, רות, הם היו באים לשם הרבה עם הבנים, וכמובן עם יעל.
גליון 2637 (16 במרץ 1988), עמוד 40
לוחמת הגיטאות נפטרה בקיבוץ עין־החורש שבשרון, בגיל ,67 רוז׳קה קורצ׳אק, ממנהיגות המרד הראשון ב־ , 1941בווילנה הליטאית־ .כשהצליחה קור־צ׳אק, להגיע ארצה כעבור שלוש שנים ונתבקשה לדווח בפורום ציבורי על לחימתם של יהודי הגיטו בעיר ולחימת הפרטיזנים היהודיים ביערות, מצא דויד בן־גוריון לנכון לגנותה על כך שהיא מדווחת על אירועי־גבורה אלה בלשון אידיש.
גליון 2643 (27 באפריל 1988), עמוד 8
קדמו להפגנה מעצרו של יעקב בן־ אפרת מעיתון הניצוץ, ומעצרה של רוני בן־אפרת, אשתו, ביום השבת, בנמל־התעופה בן־גוריון, בדרכה לכינוס תרבותי בחו״ל. המישטרה טוענת, כי השניים חשודים בחברות באירגון עויין.
גליון 2642 (20 באפריל 1988), עמוד 15
זהו מחדל מרתק: נראה שכבר אז נכנע בן־גוריון לעסקנים הציוניים בגולה). יש איזכור של ״צור־ישראל׳ — המחווה היחידה שבך גוריון היה מוכן לעשות אז לדתיים, מלבד איזכור ״נביאי ישראל׳ ץ ם בחלק זה יש קטע הנוגע למישטר בישראל: ״אנו קוראים גם בתוך התקפת־הדמים, הנערכת עלינו זה חודשים — לבני העם הערבי תושבי מדינת־ישראל לשמור על השלום וליטול חלק בבניין המדינה, על יסוד אזרחות מלאה ושווה, ועל יסוד נציגות מתאימה בבל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.״ אפשר לטעון כי זאת היתה צביעות, כי באותה שעה כבר היה בעיצומו המאמץ הבך גוריוני לגרש בכוח מתחום השילטון הישראלי עד כמה שיותר תושבים ערביים.
גליון 2642 (20 באפריל 1988), עמוד 17
אגב, הורביץ הביא את השיר כביטוי לגישתו כלפי דויד בן־ גוריון הזקן. הוא היה מסור לו בכל ליבו, והצטרף אליו במיפלגת רפ״י מתוך נאמנות אישית, בלי קשר לשאלה אם צדק, אם לאו: ״קיסרי, קיסרי, נכון!
גליון 2644 (4 במאי 1988), עמוד 11
אחרי שנתפסה העיר, קיבל דונקלמן פקודה בעל־פה על דעת דויד בן־גוריון לגרש את כל האוכלוסייה. דונקלמן, איש־דונהלמז כבוד, סירב להפר את ההבטחה שנתן.
גליון 2663 (15 בספטמבר 1988), עמוד 7
היה זה המשך ישיר לקו ההיסטורי של דויד בן־גוריון, משה דיין ויגאל אלון. רבץ .,איש־השנה תשל״ה, היה המנהיג הפופולרי ביותר בכל סקרי דעת־הקהל השנה.
גליון 2613 (30 בספטמבר 1987), עמוד 15
לא היה זה מופע־תעמולה, אלא נסיון כן של לרנר לחדור לעולמם הרוחני של אנשי גוש־אמונים, כשם שניסה לפני כן לחדור לנפשו של ישראל קסטנר בימי השואה, ולנפשה של פולה בן־גוריון. הצופים לא גדשו את אולם הקאמרי כדי לחזות בחבלי משיח, כפי שגדשו את אותו האולם כדי לחזות בעלוב׳ החיים.
גליון 2620 (18 בנובמבר 1987), עמוד 11
מיכולת שיתוף־הפעולה המלאה שלהם בחיי החברה ומהגשמת הרעיון של בן־גוריון שהערבים יכולים להוות את הגשר לשלום
גליון 2579 (4 בפברואר 1987), עמוד 11
די בדוגמה אחת: ב־ 1963 נתן דויד בן־גוריון לאגודת״ישראל רשיון של בנק (שהיה שווה מיליוני דולארים) תמורת הצבעה ח־־עפמית שלה עבור המשך קיומו של המימשל הצבאי, שחל אז על אזרחי־ישראל הערביים.
גליון 2589 (13 באפריל 1987), עמוד 42
ישבנו קרוב לבימת־הכבוד, ליד דויד בן־גוריון, וזו היתה התרגשות עצומה לראות חיילים ישראלים, טנקים וצוללות.״ בית־הספר הימם את העולה־החדש הצעיר, שהיה רגיל למישטר קפדני, ל־תילבושת אחידה ולאיסור להוציא הגה מן הפה בשעת השיעור.
גליון 2634 (24 בפברואר 1988), עמוד 17
אצ״ל ביצע את הפיגועים בבריטים, והסוכנות היהודית, בהנהגת דויד בן־גוריון, קצרה את הפרי וקבעה את דמות המדינה.
גליון 2609 (2 בספטמבר 1987), עמוד 4
ואילו מפ״ם, שהיתה אז חברה בקואליציה של בן־גוריון, היססה, שתקה וגימגמה. אולם עמדתו הנחרצת של העולם הזה יצרה בתוך מפ״ם תסיסה.
גליון 2609 (2 בספטמבר 1987), עמוד 7
התוצאה היתה מיל־חמת־אזרחים נוראה. כאשר חתם דויד בן־גוריון עם ראשי הציבור הדתי המתון על הסכם של סטאטוס קוו, כדי להקל על שלב־המעבר של הקמת המדינה, האם האמין שהסכם זה יישאר בתוקפו במשך שני דורות?
גליון 2594 (20 במאי 1987), עמוד 12
מול שילוב כזה של הרצל עם אחד־העם, בן־גוריון עם מארטין בובר, גורבצזב עם סולזיניצין — עומד השילום העגום הזה של פרם ושמיר
גליון 2646 (18 במאי 1988), עמוד 8
בימי־הראשית של המדינה, במאבקים שהתנהלו אז בין משה שרת היותר־מתון ובין דויד בן־גוריון היותר־קיצוני, תמכו נציגי הציונים הכלליים בדרן־־כלל בשרת.
גליון 2652 (29 ביוני 1988), עמוד 5
אחרי מילחמת־העולס השניה, כאשר מאות אלפי יהודים נמקו בתנאים איומים במחנות־הע־קורים באירופה, עלתה ההצעה להעביר ילדים יהודיים מן המחנות האלה לחיים טוב־ם בצרפת. דויד בן־גוריון, ציוני אכזרי מאוד, אסר ואת. הוא סבר כי הימצאות הילדים במחנות תחזק את דרישת התנועה הציונית להעלותם לארץ־יש־ראל.
גליון 2688 (8 במרץ 1989), עמוד 42
מיסלגת־העבודה לא ססגה את כל המפלות רק מסני ש־שימעון פרם אינו מלהיב את הבוחרים, כפי שעשה דויד בן* גוריון. המיפלגה אינה מתאימה עוד למציאות של המדינה.
