נמצאו 6,944 תוצאות עבור "בן גוריון"

כששלח ברכה למסתננים הערביים החודרים למדינה, נראה בעיני ההמון כנותן ידו למחריבי ישראל. אפשר היה לתאר את דויד בן־גוריון מקדם את פניו בשאלה: ״האתר, זה, עוכר ישראל?

בראש איחוד זה יעמוד גמאל עבד אל־נאצר, שדויד בן־גוריון הכריז עליו מלחמה. היה משהו סמלי בכך שראשי־התיבות של המדינה החדשה — .הרפובליקה הערבית המאוחדת הצטרפו בעברית למילה רע׳׳ם.

היה זה קו בלתי־צפוי מצד דובר של מפלגה שתמכה בכל לבה בקו המדיני של דויד בן־גוריון, הצביעה בממשלה בהתלהבות למען מיבצע־סיני.

הימים היו ימי המתיחות הגדולה שלפני חדשה, שתכריח את כל משים הרזות אם שינה אחד השופטים את דעתו והגיע בית־המשפט העליון, בעוד שבועות אחדים, להיראות כקיסמים עטופים, ואת כל הנשים משפט עמוס בן־גוריון נגד שורת המתנדבים. השמנות להיראות כשקי־קפת, תוך כדי החעמוס, נוביק וסהר הכריזו מלחמה על אחד לפת כל המלתחה שלהן.

ואחרי דברי חוכמה עמוקים אלה,; ,לכו האבות הטובים לישון, מש,כנעים שהכל יבוא על מקומו אם ד! יד בן־גוריון ׳׳נאם עוד נאום בשיך־מוניס, או אם יגדילו את התקציב לתנועה החינוכית של השומר־הצעיר, או אם הארץ יסביר ביתר כשרון כי לימוד ביו־כימיה בירושלים הוא האידיאל החלוצי של ימינו.

• צפויה התפוצצות חמורה כקואליציה הממשלתית, עקכ פרישת הדתיים ממנה. בימים האחרונים התגבשה אצל דויד בן־גוריון הדעה כי החוגים הדתיים — וביחוד הרבנות — הגזימו בתביעותיהם ובמעשיהם, וקוממו נגדם את דעת הקהל כולה.

אחרי שלמעשה הושלם יישוב חבל לכיש, של ישראל להיות מושמדת, אם תמשיך ביוזם עתה דויד בן־גוריון הקמתה של ב־ס? וקודות יישיר לאירן תבייש יאייית מדיניותה הנוכחית.

מועמד וודאי לסילוק: מפקד מחוז תל־אביב יואב פלג. עמוס בן־גוריון סמוך .״העיריה צריכה לדאוג לנו,״ הטיח יבקש כנראה להישאר במשטרה בתפקיד מפקד אחד המחוזות, למרות שתפקיד בכעס יפת משולם, מכונאי ואב לשני ילדים, התומך באם זקנה שהציעה את שמיכותיה חדש זה יהיה בבחינת הורדה בדרגה עבורו.

אולם איי סירויים ני תתקבל כל החלמה רציוית, מאתר שהקובע האמיתי סל המדיניות הישראלית — דויד בן־גוריון — אינו רואה כל צויד בשינוי. • לא תרכה לקרוא כעתונות על הפגנות נטורי קרתא פירושלים.

״לשלוח לבית־הסוהר:״ ההכרעה ראש הממשלה, דויד בן גוריון, לא סיגר. האמיתית היחידה של אותו יום התחבאה בגם הוא מיהר להכריז בבדיחות־דעת מעומקום אחר.

.״ כאשר נשאל על הריב בין איש האופוזיציה חמיד פרנג׳יה לבין בן־עדתו המארוני כמיל שמעון, השיב האורח בחיוך :״זה דומה מאוד למחלוקת שבין משה שרת ודויד בן־גוריון.״ שאל אותו אחד המארחים הרשמיים :״האם קיים חשש בלבנון שישראל תנצל את המהומה הנוכחית כדי להתקיף?

התוצאה היתה ברורה מאליה, הנחילה נצ־חון מוסרי עצום לשטינברג, אשר פוטר מהמשטרה לאחר שהושמץ באכזריות בפי דוברי סהר ועמום בן־גוריון. כשהודיע מגורי־כהן על החלטתו לשחרר את הקצין זינגר בערבות של 500ל״י, לא נמצאו ערבים באולם.

.״ • יוסף נחמיאס, לשעבר סגן המפקח הכללי של משטרת ישראל, בעדותו המוקדמת במשפט סגן המפקח הכללי הנוכחי, עמום בן־גוריון, נגד שורת המתנדבים: ״זה היה בזמן שהלידה היתר, לירה וסגן מפקח כללי היה סגן מפקח כללה• ח״כ מפא״י עקיבא גוכרין, על המצב במחלוקת על העלאת שכרהיסוד :״ההסתדרות תובעת להחזיר את השליש, והתעשיינים מוכנים לתת אצבע משולשת.״ • ח״כ צ״כ ישראל רוקח, לאחר שח״כ מפ-ם יעקב חזן וח״כ הפועל המזרחי מיכאל חזני נבחרו כחברי הדירקטוריון החדש של הקרן ה ק ״ ח ת לישראל: ״חזן וחזני יישבו אומנם בקרן הקיימת לישראל, אבל לזמירות חושות אין לצפות.״ • מנהל בנק לאומי לישראל ד״ר אהרן בארט, כשנשאל על בנו יהודה בארט, שהוא חבר בקיבוץ סעד בנגב :״זה אחד הדברים המיוחדים למדינת ישראל, שבנו של מנהל הבנק הלאומי יהיה זקוק לסעד.״ • המשורר אברהם שלונסקי, על השירות בצד,״ל :״הצבא הוא הכרח־לא־יגונה, אבל הוא גם בחזקת תרופה־שהלוואי־ולא־יצטרכו־להשתמש־בה.

הקיצוץ האחרון הפחית מלוח־המשד־רים שלוש שעות, ובתוכן את התוכנית הערבית שנוספה בשעת הלילה המאוחרת מדי יום ביומו עורכי ״יומן ה חדשות״ מעיינים עתה בתוכנית נועזת לראיין את גדולי המדינאים בעולם ולהקליט מפיהם הצהרות מדיניות אקסקלוסיביות, כדוגמת גדולי השדרנים בארצות־הברית, ש־ראיונותיהם מצוטטים אחר־כך ברחבי העולם (וגם בישראל, כאשר הם מראיינים את דוד בן־גוריון) .נסיון ראשון מסוג זה נעשה השבוע, כאשר נתבקשו כמה תחנות רדיו בעולם לספק לקול ישראל הצהרות סיכום לשנה האזרחית החולפת מפי ראשי מדינות, שרים ומנהיגי מפלגות.

אולם דבר אחד היה ברור: המפלגה תקבע את עמדתה הסופית רק לאחר שיהיה ברור כי הצעות אבן לא היו תכסיס פוליטי פיקח, אלא כניעה מוחלטת. ואז, יצטרך דויד בן־ גוריון למצוא שותפים חדשים לממשלה. המ שק ה אז רחמ של במשק נתמך, הנהנה מסובסידיות ומעמדת מונופולין, קיימת תמיד הנטיה לניפוח ה אביב, שעזבו את מכוניותיהם במרכז הכבישים, משכו את מפתחות המנועים וחיכו לבוא המשטרה.

העלייה האופנה האזזרוגה ישראל לאו״ם בשאלת הנסיגה, הביאו בעיק־בותיהם יחסים אישיים חריפים לא פחות: תוך החודשים האחרונים איבדו כמעט לחל׳ טין ראש הממשלה דוד בן־גיריון ושרת החוץ גילדה מאיר מצד אחד, והמזכיר הכללי של האו״ם דאג האמרשילד מצד שני, כל אפשרות להידבר אחד עם השני.

שמועות אלת יספרו על ההישגים אשר ישראל עומדת להפיק עמום בן־גוריון היא שהגיעה אחד הקצינים מהסכם הכניעה, והן י גברו בכל שיורע המצב בגבולות.

אחת מן השתיים: או שמר שרת שיקר, דבר שאיני מאמין, או שיש לפנינו אישור רשמי לכל פרטי ד,סידרה, כולל הפרט על הבילוש נגד המפלגות — ואז אתה הוא המשקר בהמשך דבריך. ד. בן־גוריון: אבל אני רוצה להגיד מלים אחדות על ענין חבר־הכנסת סוזאייב, כי על כך־ינמסר לי מראש־הממשלה הקודם.

״ היה גם מישהו ואז יהיה שיעץ:״סלקו את בן־גוריון שלום!״ ״אין דבר, טוכאריש !״ ילו המשכנו במסלול שנקבע לנו, לא היינו מגיעים למועד פתיחת הפסטיבל באיצטדיון על־שם לנין.

הדתיים לא היו מעונ נים להחריף את המאבק. אחרי שדויד בן־גוריון הזהיר אותם שבמקרה של מלחמה חריפה תצטרך מפא״י להתחשב בדעת בוחריה, ולא תוכל למלא את דרישות הדתיים הנובעות מקנוניות קואליציוניות חשאיות־למחצה.

אין זו הפעם הראשונה שהכהן מעורר מהומה בשלוות בית־הקברות של משרד- החוץ (ובקבוצת־החצר של דויד בן־גוריון) בהשמיעו דברים מרחיקי־ראות. לפני שנתיים התנגש עם משה שרת, אז עדיין שר־החוץ, כשתבע לפתוח דף חדש ביחסי המדינה עם סין העממית, כצעד לקראת השתלבות המדינה בגוש האפרו־אסיאתי.

אי׳ט הצבא — אסף •טמחוני; מדיניות — שמעון פרם; ספורט — אברהם כנרורי: הצעיר — יהודה קן־דרור, איטר נהרג בהתנדבו לנסוע בנ׳יפ שריתק את אש המצרים; תיאטרון — חנה רובינא; עתונות — אורי רז. בן־ציון כר,נא, רמת־גן עמום בן־גוריון. שלמד, ברנד, ירושלים התפקעתי מצחוק למקרא תעלוליו של יטלום כה; במוסקבה.

למרות התפתחותם הבלתי־בריאה של הסכסוכים בין שר־הפיתחז מרדכי בנטוב לבין שר־התחבורה משה כרמל על בל בעיית נמל איל ת, ובין שר המסחר והתעשייה ספיר לבין שר־החקלאות קדיש לוז על הסמכות לקביעת מחירי התוצרת החקלאית, הוריד בן־גוריון מסדר היום של הממשלה את הסעיף הדן בסמכויות השרים ומשרדיהם

• וועדה מדינית משותפת לשלוש מפלגות הפועלים - זהו העכבר שיוולד כנראה מתביעתו של בן־גוריון לאיחוד שלוש המפלגות הפועליות.