נמצאו 6,944 תוצאות עבור "בן גוריון"

לאן נועד הנשק ז אולם השרים הישראליים, בני כל המפלגות, שהסתערו על דויד בן־גוריון ליד שולחן הממשלה, לא דאגו כל כך לצד הבינלאומי.

קול ישראל, שלא יכל לשך ר את המסיבה המוקלטת, מיהר לשלוח כתב לכנוס זכרון של הסתדרות החורש בנהלל, הביא עוד באותו יום את דברי דוד בן־ גוריון באותו כינוס. תדריך המשדרים חבאיס עלולים להיות מעניינים.

אחת הד,שעה ח: בעלוני־הסטנסיל שלו (״מנתב לחברי במזרחי — פנימי )- 1האשים גרינוזלד רבים מעמודי־התוזך של הצמרת בהאשמות שונות — ביניהם את עמום בן־גוריון, יצחק רפאל, אבא חושי. כהן פשוט נאחז בפרשה הראשונה שנראתה לו כבעלת־סיכויים להשיג הרשעה פלילית בטוחה בנקל.

נועם, שיכור־נצחון, מחובק עם המנצח ליאונרד ברנשטיין (משמאל); זזי כשעזב את הארץ היה נועם צעיר פשוס במסיבת־הגן שנערכה על־ידי ראש־הממשלה דויד בן־גוריון, אחרי קונועליז. כשחזר, כעבור שנה, היה כבר אדם צרט הגאלה בהיכל התרבות.

עורך־הדין מיכאל כספי, שהיה עייף ממשפטים צבוריים שלא הורגל בהם, טרם התאושש מן הנזיפות שהוטחו כלפיו לאהר המפלה המוסרית שנחלה המשטרה במשפט עמוס בן־גוריון. שמואל תמיר, אשר במשך שבע שנים ניהל את מרבית המשפטים הפוליטיים במדינה, החל מופיע תכופות על במות ציבוריות בבעיות שונות, אולם בשטח המשפטי סירב לקבל על עצמו שורה ארוכה של משפטים 0נ־סציוניים שבהם הוזמן להופיע.

בפה מלא, כמו למרחב, נתנו לקיים מסיבת־עתונאים תמורת תשלום, נתן כל העתונים את שתי הגירסות. אולם אובלעמום בן־גוריון ולפמלייתו להופיע אותה ייקטיביות זו היתד, בעלת ערך מוסרי מפוקפק מאוד.

בשעה אחת אחרי חצות, או סמוך לשעה זו, הופיע במקום עמום בן־גוריון, סגן המפקח הכללי, ראש אגף האירגון, הממונה על הקשרים בין המשטרה והש.ב ,.אך אינו אחראי לאגף החקירות.

השאלה לא עניינה את גולדמן בלבד. היא עניינה עוד יותר את דויד בן־גוריון. כי נחום גולדמן בן ה־ 64 הוא האדם היחיד בזירה הציבורית המסוגל כיום לסכן את שלטון־היחיד של ביג׳י, בן ד,־.72 שליחות סודית בבון ך פני שלושה חדשים היה נדמה כי ההתנגשות תבוא במהרה.

באותו הזמן הגיעה גם תשובת השר! היא הדהימה אותי. בן־גוריון כתב לי :״קראתי את מכתבך בצער ובבושת פנים.

הדבר יהיה לטובת עושקי הערבים, מנהלי מנגנון־ החושך ושאר האבירים של מיסדר בן־גוריון. באותה מידה יהיה זה לטובת מנהיגי מק״י, שיצאו סוף־סוף מדל״ת האמות של כת פורשת ומבודדת, ויהפכו לתנועת־עם גדולה.

הממ שלה הרמוניה צורמת ״בין משרד ראש״ד,ממשלה לבין משרד החוץ, כבין ראש־הממשלה לבין שרת־החוץ באופן אישי, שוררת הרמוניה גמורה!* קרא השבוע דויד בן־גוריון בתרועת־נצחון בכנסת. היתד, זאת הכחשה גמורה לידיעות על סיכסוך אישי חמור בין גולדה מאיר ושמעון פרס, שפורמו ונותחו בהרחבד.

.״ משה למעלה, דוד למטה בשעת סיור שערך השבוע, פגש ראש הממשלה דוד בן־גוריון בבנו עמום, שישב כשהוא חבוש בכובע־המשטרה שלו.

הם נו־ [הגיס באותה צורה כדיוק. אילו היה דויד בן־גוריון רודן הנילוס מאל עבד אל־נאצר ראש ממשלת־ישראל, היה המצב המרחבי משתנה במאומה. (• שנם אנשים מאושרים המסיקים הנאה רבה מהמצאת תוכניות שלום.

גוער ה ת שו ב ה: ל א אלפי נערים ונערות ישבו על גבעות החול, ליקקו שלגונים והסתכלו בשוויון־גסש מוחלט אל הבמה הענקית, ממנה דיבר אליהם, בארבעה מיקרופונים, דוד בן גוריון. היה זה לפני שלוש שנים, כאשר בא המנהיג הישיש לעצרת הנוער הארצית, שאורגנה במיוחד על־ידי הגדנ״ע, על גבעות הכפר שיך־מוניס.

גז בין השניים החל עוד לפני מבצע סיני, אחרי ש האמרשילד טען כי אין לסמוך על בן גוריון, שסינם בשיחה את, בעיה מסו־יימת ומען אחר־נן ני הסיכום שהושג היה אחר לחלוטין

זהו מצב בלתי־בריא — לך ולמדינה. שרות חשאי כל זמן שהוא ד. בן־גוריון זהו שרות חשאי, ויישאר קיים. מבקר־המדינה מבקר את כל חשבונות השרות הזה אין לי צורך להזכיר לחוקר־אפלטון כמוך את הפרק התשיעי של הנודינה, בו נותן אתה רוצה להצחיק אותנו?

מה שאינו מוטל בספק ה א, שירושלים היתר, אחוזה עצבנות בלתי רגילה. דויד בן־ גוריון נופף לעיני חברי הממשלה בגליון של עתון שמסר כי פרבדה, בטאון המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, הודיע יומיים מראש כי ישראל עומדת להתקיף את סוריה.

אחרי שהצגת ׳הדיבוק (המספרת על הצדיק שהוציא את הדיבוק מגופה של לאה, היא הנה רובינא) הצליחה בפאריס, ואילו הצגת מדיאה לא הצליחה למשוך קהל, אמר שחקן הבימה שלמה ברוק לחבריו בתיאטרון :״ואני אומר לכם שהצדיק היה צריך להוציא מגופה של רובינא דווקא את מדיאה, ולהשאיר שם את הדיבוק פס>1ן י השבוע • שליחו האישי של נשיא ארצות־הברית למזרח התיכון הכומר אדוארד אלפון, בדו״ח שהגיש לאייזנהואר עם שובו :״לאור המאורעות האחרונים, קרוב לוודאי כי לפי שעה חשוב יותר להפריד בין הערבים לבין ישראל, מאשר לנסות להפגישם למשא־ומתן ישיר.״ • ראיט הממשלה דוד בן*גוריון, בשיחה פרטית על בעיות הדת, עם תום נאומו בכנס היהודי האידיאולוגי בירושליים: ״יש לי דעה משלי על הדת.

בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב כינס השופט זאב צלטנר את שני הצדדים במשפט עמוס בן־גוריון והודיע להם כי נעלם באופן מסתורי עמוד מפסק־הדין שניתן לפני שבוע.

ואילו הפוליטיקאים הצרפתים עצמם לא יכלו להבדיל בין בן־גוריון ובגין, ששניהם רוצים את אותו הדבר ביחסים עם צרפת, לא העלו על דעתם שראש־ממשלה יתן לעניינים מפלגתיים להשפיע על ענין הקשור ביחסי־חוץ.

במדינה (המסך מעמוד ) 12 הזה ( )965 עורר את חמתו של בן־גוריון, סיפק לו את הנשק האחרון שהיד• דרוש לו כדי לסלק את שרת, לספח את משרד- החוץ לעצמו.

מה שטוב לפלשתינה, רע לארץ־ישראל, ומה שרע לפלשתינה, טוב לארץ־ישראל.״ בניגוד ליריבו דויד בן- גוריון, סבר ארלוזורוב כי מה שרע לערבים, יהיה בסופו של דבר רע גם לישוב העברי.

אולם אבירי־ד,נסיגה בישראל לא שעו להצעה. דויד בן־גוריון פסל אותה במפורש ובפה מלא, בטענו כי שיקום הפליטים יהיה על חשבון קליטת העולים, וכי העולים עדיפים.

היא נתקבלה על־ידי נחמיה ארגוב, שלישו של ביג׳י ואחד האנשים הקרובים ביותר למשפחת בן־גוריון. נחמיה אמר לה :״העולם הזה שלח אותו, אז שהעולם הזה ישחרר אותו!