נמצאו 6,944 תוצאות עבור "בן גוריון"

״חינכתי את הנוער ואת היהודים להערכה ולכבוד לבן־גוריון, ומשום כך אין לי חשק ואין לי עניין לפעול למחיקת התואר והדמות, שגם אני בחלקי עזרתי להקים בדברו על משבר האימון השורר במדינה, הביע אשכול את מלוא האופטימיות שלו, שמשבר כזה יכול לחלוף בבת־אחת, אם תפגין לפתע הממשלה הישגים מיוחדים . … נזכר הח״כ החופשי :״בצאתנו מביתו של בגין, נטל באדר את ידי ואמר לי במרירות, :שוסטאק, עם בגין לא נגיע לשום דבר בפגישה שהתקיימה לפני שבועיים בין חתן הנובל ש׳׳י עגנון לבין האורח הגרמני גינתר גראם, אמר המארח :״אני כותב את אשר אלוהים אומר לי.״ הקשיב גראס, הרהר כמה שניות והשיב :״ואני מסכן, צריך להתאמץ.״ בוגינה ובמטבח זוכרים איך לפני שבועיים חזר מנהיג רפ״י, דויד בן־גוריון, מסימב בארצות- הברית, ואיך גרם הדבר עגמת־נפש לחבריו, (ימיני טי־י״ 9״ פרסים ׳ 1״ פרטל ״ תל־אביב דרך פתח ת.קוה( <14 .פינת רח׳ הרכבת; תחנה מרכזית) :תל־אביב דרך פתח-חקוה ( 120 מול הקריה).

.׳׳ למרות היות ליבנה ״השה השחור׳׳ של מפא״י, ברור כי משמעת מפלגתית מינימלית, חייבה אותו להמנע ממתן הצהרה מסוג זה, בעניני חוץ, מבלי הרשאה מפורשת של בן־גוריון. היה זה הרמז המעשי הראשון לכוונותיו של בי. … לטפל בעניני המפלגה, ולצאת למסע הסברה, היתה בבחינת סוד גלוי בין עובדי מנגנון מפא׳׳י, הרי כשפנה אחד המנהלים האדמיניסטרטיביים של בית מרכז מפא״י ברחוב הירקון, לבן־ גוריון ושאלו אלו הכנות עליו לעשות לקראת ביקורה השיב בי.

המשבר הגדול ביותר שרר במפ״אי. האינטואיציה המפורסמת של דויד בן־גוריון עמדה מבויישת: עוד לפני ימים מעטים הכריז בכנסת ״העם יאמין לי, לא לע־תונים הצהובים״ .הוא הבטיח לחברי מפלגתו שבאם תתפטר הממשלה ותיערכנה בחירות חדשות תנחל מפא״י נצחון גדול (בעיקר בקרב העולים) .חבריו, שהתעלמו הפעם מרצונו ודחו את הצעתו לערוך בחירות, נוכחו (לצערם) לדעת שצדקו: אפילו ביפו וברמלה, ערי העולים, נחלה מפא״י תבוסה. … אולם גם חברי המפלגה הבינו שאין זה קל כל כך: כדי לרכוש שוב את אמונו של המעמד הבינוני (שבחר בינואר 1949 בבן־גוריון) דרוש שנוי־ערכין מוחלט בפקידות הממשלה, דבר שהוא כמעט מן הנמנע.

.״ #זאב יוסיפון ז ״במסדרונות הקונגרס שמעתי אומרים שבן־גוריון עשה מעשה --י ודורש שכר מפנחס!״ #זאב יוסיפץ :״לו נמצאו ליצני־חצר לצידם של בן־גוריון ולבון — לא היינו מגיעים לאן שהגענו .״ #ראש־ממשדה כחופשה, דויד כן־גוריון, כפי שצוטט בשבועון האמריקאי סיים :״העולים החדשים הם ברובם בעלי עור כהה, יהודי מזרח מפגרים.

דויד, כי הרשימה לשאלת עבודתנו הקואופרטיבית, שפורסמה בכתב־העת קונטרס מם׳ ,4בחתימה ד.ב. אינה מאמר של בן־גוריון אלא מאמר של דויד כלוך (כלומנפלד). גרסל מעיר :״אולם לא עלה על דעתי לייחס חתימה זו לבן־גוריון ומכל שכן שיבוא שבתאי טבת ריפענחה׳ שלא כדין ואף יבסס עליה תיאוריה שלימה״ ו•!

אם נתעלם מן האנשים ש נשארו בשולי המחנה, ספני שהם נשאו בליבם חזון חדש שהרתיע את ההמונים, נותר רק אי־ש אחד: דויד בן־גוריון. לבן־גוריון היתה תמונה היסטורית ברורה, והוא כיוון את המדינה על פיה.

להשלים במצריים שילטון של קוויזלינגים, אשר ישרת את האינטרסים הבריטיים. ואילו בן־גוריון ביקש ל שבור בה את הכוח הערבי העיקרי, שהפריע לו לעכל את כיבו שי מילחמת־העצמאות. … הדבר בוצע באופן דראסטי ביותר, בעזרת אולטימטום גרעיני סובייטי ותכתיב אמריקאי גס וחד־משמעי. לבן־גוריון לא היתד, ברירה אלא להיכנע תוך כמה שעות.

אך לגבי התוכן אין ספק : בפרשת-אלסלינה זו ממלא בגין את תפקידו ההיסטורי של בן-גוריון. הוא המגן על הדמוקרטיה, נגד המזימות (או החשש למזימות) של פוטש. … הוא שכח להזכיר מדוע נתנה אז צרפת את הנשק לבן־גוריון ולנעריו: כדי לפתוח במילחמת־סיני, שהיתר.

.״ עבד־אל־נאצר תלה את נידוני העסק־ביש, ובן־גוריון פקד לבצע את ההתקפה הנתלה של אריאל שרון על מחנה הצבא המצרי בעזה, שהפכה לטבח, ושדחפה את המנהיג המצרי אל זרועות ברית־המועצות. … היה להם קל להשלות את עצמם שזהו הישראלי הטוב, לעומת בן־גוריון הרע. משנוכחו לדעת כי היתד, זאת אשליה, הם פנו אל גולדמן.

הציבור לא ידע את העילה למעשהו של בן־גוריון - ״הפרשה״ .״העסק־ביש״ ושאר מילות־צופן העלימו ממנו את העוברות. אר הוא השי שנעשה אי־צדק. ולמרות שבן־ גוריון היה אז אליל־העם ושיליט כל־יכול.

איסר הראל, אז ראש־המוסד, בעצה אחת עם שרת־החוץ גולדה מאיר, הציע לבן־גוריון להודיע על המזימה מייד לדה־גול. סגן שר־הביטחון, שימעון פרס, והר־מטכ״ל, צבי צור, התנגדו. בן־גוריון החליט בו במקום למסור את המידע לנשיא הצרפתי.

איש לא התייחס לדבר ברצינות, כי בינתיים חזר וייצמן לכם הנשיאות, והתפקיד החלש של יושב־ראש הנהלת הסוכנות נמסר לדויד בן־גוריון. שניים אלה, כך חשבו, ינהלו את המדיניות.

אולם גם כתרשים מקוצר זה יכירו הקוראים את שמותיהן של: פרשת מיגאל 3פ* *ויך #ד * ן טוכיאנסקי, ששימשה מכשיר לחיפול אויב־השחיתות איפר בארי ; פרשת טריפוס והכאת גרשון ריטוב (הצילום מראה את ראשו למחרת הכאתו) ,שבעזרתה חוסל איש נקי־בפיים שני, ישורון שיף, שדרך על יבלותיהם של אבא חושי ועמום בך־גוריון ; את פרשת הטנדרים של שייקח ירקוני, ששילם 7500ל״י לגרשון ריטוב עבור ״ייעוץ מקצועי״. מכאן מובילים החוטים לעמום בן־גוריון, באמצעות שותפות הזיפזיף, ולשלום ליגום, ששמו הוזכר על־ידי ״שורת המתנדבים״ בקשר לפרשת זיוף חשבונות הסוכנות בגרמניה.

יום הולדתו ה־ 35 של סגן המפקח הכללי של משטרת ישראל ובן בי. ג׳י,. עמוס בן־גוריון, במסיבת־חצות, ערב יציאתו לנופש בקיטנת שוטרים ליד נהריה.

.״ ישראל כר-יהודה, ח״כ אחדות ה־עבודה באסיפת בחירות :״תוכניתו של בן־ גוריון לבחירות אזוריות היא שאיפה למצב שבו יהיו רק אבק־אדם והאחד בדורו.״ הכוכבת מארטין קארול :״אחת הדרכים בהן יכולה אשד.

עורך־הדין מיכאל כספי, שלא פגש הפעם את הקליינטים שלו, מעמוס בן־גוריון ועד ייגאל מוסינזון, השתעשע בריקודים בחברה עליזה.

הקריירה הכלכלית של המפקח הכללי המיליונר במדים ן• שנן מעט פרשות ציבוריות מזעזעות יותר מאשר אלה שהועלו תוך כדי בירור פרשת עמ־ם בן־גוריון. הבוסים האמיתיים של משטרת ישראל, שמעשיהם נודעו לשימצה בציבור הרחב, הם אנשים שלא היססו לסגור היקים מטעמים מפלגתיים, או להימנע ביודעין מלפע ל נגד השחיתות והריקבון במקום שאין זה רצוי.

דן מירקין, חיפה שהמתחה ב החיים והמוות ביד אבא ה ער 1ת=ש 1ל ״ ס בשעתו אמר דוד בן־גוריון כי אינו משלים עם משטר המפלגות המוביל לשחיתות, והשבוע חזר והכריז מועידת האיכרים כי אינו גורם את ההפרדה בין הסקטור השיתופי לסרטי כקיצור: נראה בי כן־גוריון איננו גורס את כל המשטר שהקים.

ואיקיבוץ אפק פר׳ הדגל הכחול־לבז?״ ״אינני מכין מה בן־־גוריון רוצה ממני:־ אורי מלץ ()9 מוצא עלית, דאר נע ירושלים האם אתה מסוגל לזהות את צבעי החפצים המקיפים אותך יום יום?

הזלתי ושאלתי את עצמי מה נשתנה החג הזה מכל קודמיו, עד שלבסוף, כאשר הסתכלתי בחלונות־הראווה, מצאתי את התשובה: היתד, חסרה שם תמונת בן־גוריון. את מקומה תפסה תמונתו של לוי אשכול.

לסיסמות האופוזיציה, כמו לסיסמות הקואליציה, פשוט אין כיסוי. מאבק אשכול-בן־גוריון מעיד על התפרקות המיסגרות השלטוניות מבפנים.

הצבעיי שי״ן בקלפי ,842 בבית־ספר הממלכתי ע״ש במר, וברצוני לדעת אם קולי לא אבד• רן (נאג׳י) לוי, יפו דור בא פעם, לאחר הבחירות של , 1959 הופיע דויד בן־גוריון על שער העולם הזה (1154־1 שנשא את הכותרת ״המנצח״.

תגר, בחירה כין אנשים האמבורג כל הוויכוח בין הקוראים בעד ונגד רשימת של העולם וזזה מחטיא, לדעתי, את העיקר• דרושי חברה חדשים״ הבחירות הבאות, בפעם הראשונה בתולדות המדינה, לא יהיו בהירות בין מפלגות ואידיאולוגיות, אלא בין אישים. הציבור נדרש לבחור בין בגין, בן־ גוריון (עם פרם, ואולי דיין) ואשכול. לעומת זאת, לא מופיעים בפני הציבור אישים המייצגים את רעיון השלום, את המלחמה אכרשה בכפייה הדתית, ב מימשל הצבאי וב־ ״דופקים את השחורים״.

העולם הזה 1426 הישראלים בפאריז לא יכלו שלא לזכור, כי בארץ אין המישטר חולק כבוד לזכרם של אנשים כמו אברהם (״יאיר״) שטרן או דב גרונר, בי עצמות ז׳בוטינסקי הועברו רק אחרי מקח־וממכר מכוער של שנים, וכי דויד בן־גוריון החרים את הטכס. זיהום הזכרונות.