חיפוש: "בן גוריון"
נמצאו 6,944 תוצאות (מציג 3,551 עד 3,575)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1342 (29 ביוני 1963), עמוד 7

הדבר החל כבר בראשית השבוע, כאשר העניין עלה בכנסת. דויד בן־גוריון ושמעון פרס התחבאו מאחורי לוי אשכול, וזה הסתפק בשורה של סיסמות. … אמר עסקן מפ״מי :״מה אפשר לדרוש מבגין? הוא מוכן ללחום בבן־גוריון, אבל לא להרגיז באמת את פרם.״ אמר עסקן חרותי :״מפ״ם פוזלת לעבר הקואליציה.״ העקיצות ההדדיות לא עניינו את האזרח.
גליון 1544 (5 באפריל 1967), עמוד 22

״חינכתי את הנוער ואת היהודים להערכה ולכבוד לבן־גוריון, ומשום כך אין לי חשק ואין לי עניין לפעול למחיקת התואר והדמות, שגם אני בחלקי עזרתי להקים בדברו על משבר האימון השורר במדינה, הביע אשכול את מלוא האופטימיות שלו, שמשבר כזה יכול לחלוף בבת־אחת, אם תפגין לפתע הממשלה הישגים מיוחדים . … נזכר הח״כ החופשי :״בצאתנו מביתו של בגין, נטל באדר את ידי ואמר לי במרירות, :שוסטאק, עם בגין לא נגיע לשום דבר בפגישה שהתקיימה לפני שבועיים בין חתן הנובל ש׳׳י עגנון לבין האורח הגרמני גינתר גראם, אמר המארח :״אני כותב את אשר אלוהים אומר לי.״ הקשיב גראס, הרהר כמה שניות והשיב :״ואני מסכן, צריך להתאמץ.״ בוגינה ובמטבח זוכרים איך לפני שבועיים חזר מנהיג רפ״י, דויד בן־גוריון, מסימב בארצות- הברית, ואיך גרם הדבר עגמת־נפש לחבריו, (ימיני טי־י״ 9״ פרסים ׳ 1״ פרטל ״ תל־אביב דרך פתח ת.קוה( <14 .פינת רח׳ הרכבת; תחנה מרכזית) :תל־אביב דרך פתח-חקוה ( 120 מול הקריה).
גליון 818 (25 ביוני 1953), עמוד 6

.׳׳ למרות היות ליבנה ״השה השחור׳׳ של מפא״י, ברור כי משמעת מפלגתית מינימלית, חייבה אותו להמנע ממתן הצהרה מסוג זה, בעניני חוץ, מבלי הרשאה מפורשת של בן־גוריון. היה זה הרמז המעשי הראשון לכוונותיו של בי. … לטפל בעניני המפלגה, ולצאת למסע הסברה, היתה בבחינת סוד גלוי בין עובדי מנגנון מפא׳׳י, הרי כשפנה אחד המנהלים האדמיניסטרטיביים של בית מרכז מפא״י ברחוב הירקון, לבן־ גוריון ושאלו אלו הכנות עליו לעשות לקראת ביקורה השיב בי.
גליון 682 (23 בנובמבר 1950), עמוד 6

המשבר הגדול ביותר שרר במפ״אי. האינטואיציה המפורסמת של דויד בן־גוריון עמדה מבויישת: עוד לפני ימים מעטים הכריז בכנסת ״העם יאמין לי, לא לע־תונים הצהובים״ .הוא הבטיח לחברי מפלגתו שבאם תתפטר הממשלה ותיערכנה בחירות חדשות תנחל מפא״י נצחון גדול (בעיקר בקרב העולים) .חבריו, שהתעלמו הפעם מרצונו ודחו את הצעתו לערוך בחירות, נוכחו (לצערם) לדעת שצדקו: אפילו ביפו וברמלה, ערי העולים, נחלה מפא״י תבוסה. … אולם גם חברי המפלגה הבינו שאין זה קל כל כך: כדי לרכוש שוב את אמונו של המעמד הבינוני (שבחר בינואר 1949 בבן־גוריון) דרוש שנוי־ערכין מוחלט בפקידות הממשלה, דבר שהוא כמעט מן הנמנע.
גליון 1216 (11 בינואר 1961), עמוד 18

.״ #זאב יוסיפון ז ״במסדרונות הקונגרס שמעתי אומרים שבן־גוריון עשה מעשה --י ודורש שכר מפנחס!״ #זאב יוסיפץ :״לו נמצאו ליצני־חצר לצידם של בן־גוריון ולבון — לא היינו מגיעים לאן שהגענו .״ #ראש־ממשדה כחופשה, דויד כן־גוריון, כפי שצוטט בשבועון האמריקאי סיים :״העולים החדשים הם ברובם בעלי עור כהה, יהודי מזרח מפגרים.
גליון 2350 (15 בספטמבר 1982), עמוד 39

להשלים במצריים שילטון של קוויזלינגים, אשר ישרת את האינטרסים הבריטיים. ואילו בן־גוריון ביקש ל שבור בה את הכוח הערבי העיקרי, שהפריע לו לעכל את כיבו שי מילחמת־העצמאות. … הדבר בוצע באופן דראסטי ביותר, בעזרת אולטימטום גרעיני סובייטי ותכתיב אמריקאי גס וחד־משמעי. לבן־גוריון לא היתד, ברירה אלא להיכנע תוך כמה שעות.
גליון 954 (26 בינואר 1956), עמוד 5

אולם גם כתרשים מקוצר זה יכירו הקוראים את שמותיהן של: פרשת מיגאל 3פ* *ויך #ד * ן טוכיאנסקי, ששימשה מכשיר לחיפול אויב־השחיתות איפר בארי ; פרשת טריפוס והכאת גרשון ריטוב (הצילום מראה את ראשו למחרת הכאתו) ,שבעזרתה חוסל איש נקי־בפיים שני, ישורון שיף, שדרך על יבלותיהם של אבא חושי ועמום בך־גוריון ; את פרשת הטנדרים של שייקח ירקוני, ששילם 7500ל״י לגרשון ריטוב עבור ״ייעוץ מקצועי״. מכאן מובילים החוטים לעמום בן־גוריון, באמצעות שותפות הזיפזיף, ולשלום ליגום, ששמו הוזכר על־ידי ״שורת המתנדבים״ בקשר לפרשת זיוף חשבונות הסוכנות בגרמניה.
גליון 1010 (20 בפברואר 1957), עמוד 11

הקריירה הכלכלית של המפקח הכללי המיליונר במדים ן• שנן מעט פרשות ציבוריות מזעזעות יותר מאשר אלה שהועלו תוך כדי בירור פרשת עמ־ם בן־גוריון. הבוסים האמיתיים של משטרת ישראל, שמעשיהם נודעו לשימצה בציבור הרחב, הם אנשים שלא היססו לסגור היקים מטעמים מפלגתיים, או להימנע ביודעין מלפע ל נגד השחיתות והריקבון במקום שאין זה רצוי.
גליון 1453 (14 ביולי 1965), עמוד 3

תגר, בחירה כין אנשים האמבורג כל הוויכוח בין הקוראים בעד ונגד רשימת של העולם וזזה מחטיא, לדעתי, את העיקר• דרושי חברה חדשים״ הבחירות הבאות, בפעם הראשונה בתולדות המדינה, לא יהיו בהירות בין מפלגות ואידיאולוגיות, אלא בין אישים. הציבור נדרש לבחור בין בגין, בן־ גוריון (עם פרם, ואולי דיין) ואשכול. לעומת זאת, לא מופיעים בפני הציבור אישים המייצגים את רעיון השלום, את המלחמה אכרשה בכפייה הדתית, ב מימשל הצבאי וב־ ״דופקים את השחורים״.















