נמצאו 6,944 תוצאות עבור "בן גוריון"
גליון 2238, 23 ביולי 1980, עמוד 48
״הגלריה התפתחה מאוד ואנחנו חלמו כלל י^ל ־^7ייה אי׳טית המיפנה הסופי בא, לדעתי, ב תקופתו של דויד בן־גוריון. הצעיר מפלוגסק השתקע בארץ, והיה מושרש בר, יותר מרוב עמיתיו. … זוהי תפיסה ציונית, ואולי אף התפיסה הציונית הנכונה ביותר. אך בן־גוריון עצמו נאלץ לבגוד בה, כאשר היה זקוק לסיוע כספי ומדיני מידי המנהיגים היהודיים בארצות־הברית.
גליון 2274, 1 באפריל 1981, עמוד 74
קביעה זו מאשרת את הפסוק ביומן האישי של משה שרת, שבו הוא מספר, בהיותו באותם ימים בשליחות מדינית בהודו — בתמימותו הוא סבר שזו שליחות, שעה שהאמת היא שזה היה שילוח, שכן עצם נוכחותו בישראל באותם ימים היתה לצנינים בעיני מביני המילחמה, שחזקה עליהם שחששו בצדק, כי אילו היה סודה דולף אליו הוא היה מזעיק שמים וארץ נגדה, למרות שבבר הודח חד״וחלק משרותו בממשלת בן־גוריון — על מיכתב חשוב שקיבל מהמנהל הכללי של מישרד־החוץ באותם ימים, וולטר איתן, שם נאמר מפורשות שיוזמת המילחמה היתה צרפתית. … אינני יודע אם פרס עמד מאחיוי ההדלפה, או שמא היא נפיחת אחד מנעריו שאץ לשרת את עניין האומה, המדינה, המפלגה ויושב־ראשה (וגם עניינו״הוא זכור לטוב) מתוך ביטחון גמור שהוא יודע את חפץ אדונו גם מבלי לשאלו (גם לנחמיה ארגוב, המזכיר הצבאי של ראש־הממשלה ושר־ביטחון דויד בן- גוריון, היה חבל להעיר את אדונו משנתו, ולפיכך אישר בשמו מיבצעים בגון קיביה וכינרת) ,כשם שאיני יודע אם הדלפת שיחת קרטר— שמידט הראשונה, שמאחריה מסתתר עכשיו מי שבוודאי הדליפה בשניה (אני מתאפק מלומר מדוע היה צריך להדליפה בשניה) ,נעשתה ביוזמת ראש״הממשלה או שר-החוץ, או שוב, לא היתה אלא נפיחה של משרת.
גליון 2224, 16 באפריל 1980, עמוד 61
אותו שמעון פרס גופא, בעל העיסקה המכוערת עם הדתיים, לא נח ולא שקט כל הימים הללו ועוד אנו טורחים בכל דכפין ובכל דצריך, ישב הלה אל שולחנו, אותו שוחן שאומרים כי עליו הוא כותב לעת ארגיעה והשראת־עליון גם שירים, שלא לדבר על ספרים (אמר לי תמול־שלשום פרופסור מכובד באחת מאוניברסיטותינו, כי בספר האישים של שמעון פרס מתנוסס לו בין השאר מין פסוק-צימוק שכזה :״אלתרמן מעולם לא הכזיב אותי״ ,ואו־אז גמרתי אומר לקרוא אותו ספר בהזדמנות ראשונה) ,וכתב חיבור — שפתיים יישק :״יהושע בן״נון כסמל הציונות המגשימה בעיני דוד בן־גוריון״. מילא דוד בן־גוריון, שהתלבט אם הוא כמשה בשעתו או כיהושע בן־נון בשעתו, עד שתימרן את העניינים כך, שנעשה לו נס והיה קצת מעובר מזה וקצת מעובר מזה, אבל שמעון פרס, שזקוק כנראה מאוד להוכיח את שושלת־היוחסין משה יהושע-דוד (ב״ג)-שמעון — מה לו ולעולם הרוח ו האם לא די לו בירישת החומר!
גליון 1597, 10 באפריל 1968, עמוד 13
מדוע סולק איטר העולם הזה 1597 סיסמה חדשה התהלכה בגיטאות השחורים, הפרי הסבלנות: הישרפי, תינוקת, הישרפיז״ היוגי ג\ז\\2־1זי(זא\־ וזשן זגרים פרשות מאז מלחמת־השיחרור לא קמה במדינה פאניקה ביטחונית כזו: מבגין ועד יערי, רוב אנשי־האופוזיציה שפכו קיתונות של רותחין על מחדליה של ממשלת בן־גוריון. זה היה ב־ .1962 איסר הראל, שהיה ממונה על שירותי־הביטחון, כינס אז את כל עיתונאי־ישראל, צייר בפניהם את המצב בצבעים שחורים משחור. … על כן הפעיל שמעון פרס מאמצים רבים, שיכנע בסוף את הזקן• .התוצאה: בן־גוריון הורה להפסיק את הפעילות הסודית נגד המדענים הגרמניים במצריים.
גליון 2536, 9 באפריל 1986, עמוד 17
הוא היה בן־שיחה מרתק, אדם שעזר לי הרבה בהבנת התוכניות הסודיות של בן- גוריון־דיין־פרס בשנות ה־ ,50 כאשר היה העולם הזה האופוזיציה החוץ־מימסדית מס׳ ( 1למעשה היחידה) במדינה. … כאשר חיפשו הסובייטים מרגל בחוגי הצמרת הביטחונית של ישראל, התעניינו בישראל בר, שהיה יועצו של דויד בן־גוריון ובעל גישה לכל סודות־הביטחון של המדינה.
גליון 2607, 19 באוגוסט 1987, עמוד 32
שמו של בן־חור, מבכירי אירגון ההגנה(בה פיתח, במיסגרת הפרש — פלוגות־השדה של שנות ה־ — 30 את תורת לחימת הלילה) ,יצא לפניו בשנת ,1948 כאשר החזיר לשר־הביטחון של אותם ימים, דויד בן־גוריון, את דרגות האלוף שלו, מפני שחלק על הדח־ בה ניהל בן־גוריון את המערכה, אך ביקש להמשיך בשירות פעיל כנהג זחל״ם בחזית הדרום, בדרגת טוראי.
גליון 1307, 26 בספטמבר 1962, עמוד 25
הוא קרא לבתו גאולה ,״לפי החלטה של כמה מגולי א״י באמריקה לקרוא לבנותיהם בשם זה, לאחר פרסומה של הצהרת בלפור (גם בתו של ד. בן־גוריון, שנולדה באותו פרק, נקראה גאולה).״ חובבי הממתקים בישראל, אשר השם ליבר הוא עבורם מונח יומיומי, יכולים לקרוא, בערך על משה ליבר, כיצד עזר לאביו, בשנת 1926 לחסל את עסקיו ה־משגשגים בחו״ל ולעלות ארצה, כאשר שרר בה משבר כלכלי חמור.
