חיפוש: "בן גוריון"
נמצאו 6,944 תוצאות (מציג 3,301 עד 3,325)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2646 (18 במאי 1988), עמוד 37
922 ובין התרשמותו של צעיר יהודי מפלונסק בשם דויד גרין, שירד כמוה בחוף יפו 17 שנים לפני כן. גרין, ששינה את שמו לבן־גוריון, תיאר את החווייה כך.׳ ״הירידה בחוף יפו, בסירות הערבים הסוחבים ומטל־טלין וזורקים אנשים וחפצים בקולי־קולות, בשפה זרה ומוזרה ובתנועות- ידיים מיזרחיות — לא היתה מן הדברים הקלים והנעימים ביותר...״ והוא הוסיף לתאר את ״סימטאות־יפו הצרות והמלוכלכות״... … נורא פחדתי ממנו.״ הפחד האינסטינקטיבי הזה מפני הערבים, כאילו היו בני־אדם מסוג אחר שאי־אפשר לבטוח בהם, והשייכים לכוכב אחר, לא נטש את ורה שנרמן עד יום מותה, כשם שלא נטש את בן־גוריון עד יומו האחרון. זהלא הי ה בי תשמר עי פי ם בו אהבה!
גליון 2723 (8 בנובמבר 1989), עמוד 21
אתה לא היית כוח, אני לא הייתי כוח, רטוש לא היה כוח, הכנענים לא היו כוח, יגאל אלון לא היה כוח, יצחק שדה לא היה כוח, אף אחד לא היה כוח, בן־גוריון היה כוח. ושמע, אתה רוצה שאני אכתוב פה עכשיו ספר בראיון איתן־? אז אני אגיד לך: אילו ואילו ואילו לבן־גוריון לא היה מגע עם יהדות ארצות־הברית, ואילו יהדות ארצות־הב־רית לא היתה ממלאת את כוחו למלא את השאיפות שלה, בעצם, היתה מדינת־ישראל אחרת.
גליון 907 (3 במרץ 1955), עמוד 15
.־ ,של חברי שדה־בוקר: טלה, לו לא נמצא מקום בביתו התל־אביבי של בן־גוריון. כ״קרבן הראשון של משטר בי. ג׳י. המחודש״ הוגדר יצחק כרז, צלם העתונות הזריז, שירד ברגע היוודע מינויו של בן־ גוריון לשדה־בוקר, זכה בכמה צילומים בלעדיים.
גליון 1074 (30 באפריל 1958), עמוד 2
״ לפעולות דור המרד למען שיחדור המולדת, ידעתם יפה להסתייג מהמטרה המפלגתית לעתים רחוקות נתגלגלו גליונות עתונים ובבקר דויד בן־גוריון בבית־משוגעים• ,על הכנס. זאת יש לציין לזכותכם. … הצעירים אליעז סמואלוב, תל־אביב קראו כל החולים במקהלה, לפי הוראות יותר היו פשוט צעירים מדי. הרופאים :״יחי בן־גוריון!״ רק איש בעוד שאנחנו חיינו רק האובייקטים של אחד נוף שער הגיא חומר העתון (מלבד החתום מטה, ששלח שתק• כששאלו ביג׳י לפשר שתיקתו, השיב אינכם חייבים להסכים לפעולות ועדת המפעם לפעם רשימה או שיר מן הדרום) האיש :״אני לא משוגע.
גליון 1012 (6 במרץ 1957), עמוד 7
בשעה שמונה בבוקר באו ראשי המפלגה אל ביג׳י, שם ישבו כבר אנשי מפ״ם שחיפשו דרך לפשר בין שני חלקי החלטת מפלגתם. ואז נפלה ההפתעה הגדולה ביותר: בן־ גוריון הודיע כי לא יתבע משותפיו בקואליציה הצבעה מפורשת בעד הנסיגה. … על כן, שע ת ספורות לפני שנועדה הכנסת להתכנס, חודיע דויד בן־גוריון על וויתורו. מבחינת החישובים המפלגתיים — חם וחוסל ד,משנוי.
גליון 1270 (10 בינואר 1962), עמוד 11
מנגנון זה אף הוכיח בעבר כי הינו מכשיר מפלגתי־פוליטי הנתון בידי דויד בן־גוריון. כאשר חוק בטחון המדינה עומד לשרותו של ש.ב. … ועוד סיבה חשובה: אהרן כהן, המזרחן המזהיר, עמד לסיים כתיבת ספר המוכיח כי דויד בן־גוריון ומרעיו דחו בעקביות כל רעיון של התקרבות עברית־ערבית.
גליון 1112 (21 בינואר 1959), עמוד 4
*W.Hiff*# A xp-a *wAox NORTH SHOW HONORS ROSS AiSCHlRW יכול לנסוע לירושלים ולתקבל על־ידי נשיא ישראל ועל־ידי אותו אדם דגול מרבבה, דויד בן־גוריון. הוא יכול להנציח את הפגישות בתמונות. … היהודי הרגיל, התורם את דולאריו למגבית והמוכן להגן עד טיפת הדם האחרונה (כמעט) על כבודה של ישראל, אינו מתעניין בהרכב המפלגתי של ישראל. בן־גוריון הוא המנהיג המוכר, משמע שהוא גאון וגיבור ומלאך.
גליון 1079 (4 ביוני 1958), עמוד 4
״יחזקאל יקר,״ כתב ראש הממשלה דויד בן־גוריון ליחזקאל סהר, אותו סילק ביג׳י עצמו בצורה מבישה, אף ללא נסיון להסתיר את העובדות ,״שר המשטרה הודיע לממשלה בישיבתה השבועית מיום 18.5.58 על החלטתך להתפטר מהמשטרה.״ אחרי אי־אמת אדיבה זו המשיך ביג׳י במטר השבחים הוטל עליך להקים יש מאין ולארגן משטרה שתרכוש אמון הציבור ותהיה ראויה לתפקידה הקשה בישראל. … אולם לפני שיצא, עוד הספיק סהר להשתתף בחמש מסיבות מפוארות שנערכו לכבודו בכל מחוז משטרה לחוד, לקבל תעודות הרשמה של 6000 עצים באחד מיערות הקק״ל, אחרי שכל שוטר הוכרח לתרום סכום מתאים למימון נטיעתו של עץ אחד, ולהשתתף במסיבה רישמית שהרמטכ״ל, רב־אלוף חיים לסקוב, ערך לכבודו, בבית ידידו האישי, עמוס בן־גוריון. לא היה זה מקרה. אנשי החצר של ביג׳י חשבו כי אם יעטפו את גלולת פיטוריו של סהר בעטיפת מליצות נשגבות ושקרים חסרי־בסיס, יקבל הציבור ההולך לקלפי בעוד כשנה את גירוש סהר כמעשה שהיה צפוי מראש, ישכח את המאבק העקשני של הלוחמים בשחיתות שחייב גירוש זה.
גליון 1081 (18 ביוני 1958), עמוד 5
קשה להניח שאברהם זלינגר, הממונה על הופשטטר, יעשה צעד כזה. לעמום בן־גוריון, שהוא אמנם ידידו של כספי, אין זיקה למחלקתו של הופשטטר והוא אינו מוסמך לעשות כן. … ז׳בוטינסקי שר שבארץ יחיה לו בנחת ואושר, בן טרב, בן נצרת ובניו האמנם מוכרחים תלמידיו להיגרר אחרי מושגי הגטו של בן־גוריון, לתמוך במדיניות הכושלת של מימשל צבאי, שוד הקרקעות מאזרחי ישראל׳ הקיפוח וההפליה המתמידים — במקום לעשות מאמץ נועז להפיכת המיעוט הערבי בישראל לחולית־הקשר הטבעית בינינו לבין המדינות השכנות?
גליון 1160 (16 בדצמבר 1959), עמוד 17
אנשים מיי לדתלממשלה במצב בלתי רגיל היו כמה ח״כים של מפא״י בעת ההצבעה על בחירת סגנים ל־יושב־ראש הכנסת. אחרי שדויד בן־גוריון אישר שעות ספורות לפני ההצבעה את ההסכם בין ח״כ מפא״י עקיבא גוברין לבין ח״כ חרות הד״ר יוחנן באדר, על בחירת חמישה סגנים בלבד, הודה ח״כ מפא״י החדש גדעץ בך ישראל :״זוהי הפעם הראשונה אחרי אלפיים שנה שאני מצביע בעד איש חרות בפעם הראשונה אחרי אלפיים שנה פרצו השסע גם מחיאות־כפיים כאלה בכנסת. … פנינים גרייבסיים: כשקנה שטיח־צמר מתוצרת־בית בשדר,־בוקר, ק ווה כי הצמר בא מכבשים ״שדויד בן־גוריון גזז אותם במו ידיו.״ ע, לי תימן לא נבהלו מן המטוסים, אותם חשבו לנשרים, אלא מן האוטובוסים, שחשבום לדרקונים בתוספת לכתבה פירסם הירחון את תסנותיהם של האנשים המייצגים לדעתו (ולדעת הפקידים שהדריכו את גרייבס וצלמו) את המדינה: הסופר ״המהולל״ משה שמיר, הארכיאולוג ד,״נודע״ יגאל ידין, חבר־קיבוץ (נחשונים) יצחק לוי, השחקנית דינה דו* רון, סגן (שריון) יעקב.
גליון 844 (24 בדצמבר 1953), עמוד 10
הוא הש תתף בשיחות רודוס, שוחח כמה פעמים בחשאי עם המלך עבדאללה, גויים לאו״ם אחרי מעשה קיביא. אך כמו דוד בן־גוריון, מורו ורבו, היה תמיד בטוח שרק מעשים ישראליים ישנו את המצב, בכוח עובדות מוגמרות, ושמדינות העולם תכרנה בסוף תמיד בעובדות האלה. … אולם אין הוא שייך למפא״י כפי שהיא ידועה, אלא למפלגת־על בלתי־רשמית: מפלגת דוד בן־גוריון. זוהי מפלגה יהודית לאומית׳ ש מטרתה העיקרית ליצור שטח מחייה לעם היהודי.
גליון 1243 (12 ביולי 1961), עמוד 12
היה ברור ששיגורו של הטיל נועד למטרות מדיניות פנימיות וחיצוניות. ראש הממשלה, דויד בן־גוריון, הודה בכך בעצמו בישיבת הממשלה, בראשית השבוע, כאשר ציין כי לטיל היתד, מטרה מדינית תעמולתית — להוכיח כי בידי ישראל מצוי טיל מתוצרת עצמית לפני שרע״ם תשגר את הטילים האמריקאים שתקבל, אותם תימנה לשלח ביום המהפכה שלה, החל ב־ 23 ביולי. … הכתבים הצבאיים, למשל, לא ישתתפו במסיבת עתו־נאים שזימן אגף השיקום של משרד הבט- חון, במטרה השקופה להאפיל על שביתת הנכה אמנון טוזילי מול ביתו של בן־גוריון. אשר למסיבה נוספת, אליה הוזמנו, עם מפקד חיל הים אלוף יוחאי בן־נון, החליטו להשתתף בה, כדי לא להעליב את בן־נון.
גליון 2238 (23 ביולי 1980), עמוד 48
״הגלריה התפתחה מאוד ואנחנו חלמו כלל י^ל ־^7ייה אי׳טית המיפנה הסופי בא, לדעתי, ב תקופתו של דויד בן־גוריון. הצעיר מפלוגסק השתקע בארץ, והיה מושרש בר, יותר מרוב עמיתיו. … זוהי תפיסה ציונית, ואולי אף התפיסה הציונית הנכונה ביותר. אך בן־גוריון עצמו נאלץ לבגוד בה, כאשר היה זקוק לסיוע כספי ומדיני מידי המנהיגים היהודיים בארצות־הברית.
גליון 2274 (1 באפריל 1981), עמוד 74
קביעה זו מאשרת את הפסוק ביומן האישי של משה שרת, שבו הוא מספר, בהיותו באותם ימים בשליחות מדינית בהודו — בתמימותו הוא סבר שזו שליחות, שעה שהאמת היא שזה היה שילוח, שכן עצם נוכחותו בישראל באותם ימים היתה לצנינים בעיני מביני המילחמה, שחזקה עליהם שחששו בצדק, כי אילו היה סודה דולף אליו הוא היה מזעיק שמים וארץ נגדה, למרות שבבר הודח חד״וחלק משרותו בממשלת בן־גוריון — על מיכתב חשוב שקיבל מהמנהל הכללי של מישרד־החוץ באותם ימים, וולטר איתן, שם נאמר מפורשות שיוזמת המילחמה היתה צרפתית. … אינני יודע אם פרס עמד מאחיוי ההדלפה, או שמא היא נפיחת אחד מנעריו שאץ לשרת את עניין האומה, המדינה, המפלגה ויושב־ראשה (וגם עניינו״הוא זכור לטוב) מתוך ביטחון גמור שהוא יודע את חפץ אדונו גם מבלי לשאלו (גם לנחמיה ארגוב, המזכיר הצבאי של ראש־הממשלה ושר־ביטחון דויד בן- גוריון, היה חבל להעיר את אדונו משנתו, ולפיכך אישר בשמו מיבצעים בגון קיביה וכינרת) ,כשם שאיני יודע אם הדלפת שיחת קרטר— שמידט הראשונה, שמאחריה מסתתר עכשיו מי שבוודאי הדליפה בשניה (אני מתאפק מלומר מדוע היה צריך להדליפה בשניה) ,נעשתה ביוזמת ראש״הממשלה או שר-החוץ, או שוב, לא היתה אלא נפיחה של משרת.
גליון 2224 (16 באפריל 1980), עמוד 61
אותו שמעון פרס גופא, בעל העיסקה המכוערת עם הדתיים, לא נח ולא שקט כל הימים הללו ועוד אנו טורחים בכל דכפין ובכל דצריך, ישב הלה אל שולחנו, אותו שוחן שאומרים כי עליו הוא כותב לעת ארגיעה והשראת־עליון גם שירים, שלא לדבר על ספרים (אמר לי תמול־שלשום פרופסור מכובד באחת מאוניברסיטותינו, כי בספר האישים של שמעון פרס מתנוסס לו בין השאר מין פסוק-צימוק שכזה :״אלתרמן מעולם לא הכזיב אותי״ ,ואו־אז גמרתי אומר לקרוא אותו ספר בהזדמנות ראשונה) ,וכתב חיבור — שפתיים יישק :״יהושע בן״נון כסמל הציונות המגשימה בעיני דוד בן־גוריון״. מילא דוד בן־גוריון, שהתלבט אם הוא כמשה בשעתו או כיהושע בן־נון בשעתו, עד שתימרן את העניינים כך, שנעשה לו נס והיה קצת מעובר מזה וקצת מעובר מזה, אבל שמעון פרס, שזקוק כנראה מאוד להוכיח את שושלת־היוחסין משה יהושע-דוד (ב״ג)-שמעון — מה לו ולעולם הרוח ו האם לא די לו בירישת החומר!
גליון 1971 (11 ביוני 1975), עמוד 44
המונית פנתה שמאלה, לעבד נמל־התעופה בן־גוריון בלוד. ספטמבר ...1957 מטוס הבויטניה של חברת אל־על, בטיסה מס׳ 651 פדיס־לוד החל בגלישתז אל עבר נמל-התעופה בן־גוריון.
גליון 2455 (19 בספטמבר 1984), עמוד 19
״הרודן המצרי״ ,כפי שכינה אותו דויד בן־גוריון ,״היטלר של המיזרח התיכון״ ,כדיברי מנחם בגין, או איש הקידמה והשיחרור? … הם לא הועמדו מעולם במיבחן רציני. בן־גוריון ועוזריו, ובראשם שימעון פרס, העדיפו תמיד את הברית עם הקולוניאליסטים הבריטיים.
גליון 2357 (3 בנובמבר 1982), עמוד 67
לא להפוך אותה לפדרציה יהודית-ערבית !״ והקהל בשלו .״בגין בגין!״ ״בן־גוריון הקים את המדינה הזאת ואמר — מוטב פחות שטח ויותר יהודים. … נאמנים לזכרו ולאמת שלו...״ הפעם הוא הגזים. בן־גוריון באמת הר גיז את הקהל, והרעש גובר.
גליון 2322 (3 במרץ 1982), עמוד 77
את חושבת שיש הבדל? הליכוד חוזר על מעשי בן־גוריון. בזמנו היתה פה דיקטטורה איומה. … להיפר, כעת, בתקו*ת הליכוד, יש לי הרגשה שהכל יותר ליבראלי, ובכלל אין להם סיכוי לחזור לתקופת בן-גוריון. הע יותר •חונך כעת. אני בכלל מאמין, שהדור הבא בארץ יהיה דור של ערבים.
גליון 2391 (29 ביוני 1983), עמוד 44
שם התאחד הרסיס שלו עם יצור־כלאיים אחר — הרשימה הממלכתית, שנכנסה לכנסת כרשימתו האישית של דויד בן־גוריון הזקן. בן־גוריון פרש, יחד עם כל הבוחרים, ומת.
גליון 1597 (10 באפריל 1968), עמוד 13
מדוע סולק איטר העולם הזה 1597 סיסמה חדשה התהלכה בגיטאות השחורים, הפרי הסבלנות: הישרפי, תינוקת, הישרפיז״ היוגי ג\ז\\2־1זי(זא\־ וזשן זגרים פרשות מאז מלחמת־השיחרור לא קמה במדינה פאניקה ביטחונית כזו: מבגין ועד יערי, רוב אנשי־האופוזיציה שפכו קיתונות של רותחין על מחדליה של ממשלת בן־גוריון. זה היה ב־ .1962 איסר הראל, שהיה ממונה על שירותי־הביטחון, כינס אז את כל עיתונאי־ישראל, צייר בפניהם את המצב בצבעים שחורים משחור. … על כן הפעיל שמעון פרס מאמצים רבים, שיכנע בסוף את הזקן• .התוצאה: בן־גוריון הורה להפסיק את הפעילות הסודית נגד המדענים הגרמניים במצריים.
גליון 2536 (9 באפריל 1986), עמוד 17
הוא היה בן־שיחה מרתק, אדם שעזר לי הרבה בהבנת התוכניות הסודיות של בן- גוריון־דיין־פרס בשנות ה־ ,50 כאשר היה העולם הזה האופוזיציה החוץ־מימסדית מס׳ ( 1למעשה היחידה) במדינה. … כאשר חיפשו הסובייטים מרגל בחוגי הצמרת הביטחונית של ישראל, התעניינו בישראל בר, שהיה יועצו של דויד בן־גוריון ובעל גישה לכל סודות־הביטחון של המדינה.
גליון 2632 (10 בפברואר 1988), עמוד 35
ידי נחמיה ארגוב, שלישו של דויד בן־ גוריון ואחד האנשים הקרובים ביותר למישפחת בן־גוריון.
גליון 2607 (19 באוגוסט 1987), עמוד 32
שמו של בן־חור, מבכירי אירגון ההגנה(בה פיתח, במיסגרת הפרש — פלוגות־השדה של שנות ה־ — 30 את תורת לחימת הלילה) ,יצא לפניו בשנת ,1948 כאשר החזיר לשר־הביטחון של אותם ימים, דויד בן־גוריון, את דרגות האלוף שלו, מפני שחלק על הדח־ בה ניהל בן־גוריון את המערכה, אך ביקש להמשיך בשירות פעיל כנהג זחל״ם בחזית הדרום, בדרגת טוראי.
גליון 2678 (28 בדצמבר 1988), עמוד 21
אלטלינה היתה אוניה קטנה, שהביאה ארצה נשק ואנשים לאצ״ל. דויד בן־גוריון ירה בה ב״תותח הקרוש״ .כמה אנשים נהרגו. … שטראוס אסר את אוגשטיין בעוון בגידה (אוגשטיין טוהר לחלוטין) .באותה השעה היינו אנו שקועים בסיכסוך חריף עם דויד בן־גוריון ,״הזקן״ של ישראל, ועם ה״ביטחוניסטים״ שלו, משה דיין ושימעון פרס.
