חיפוש: "בן גוריון"
נמצאו 6,944 תוצאות (מציג 2,776 עד 2,800)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1023 (22 במאי 1957), עמוד 10
כשנכנס תמיר לענין זה, היה ברור כי הארץ תזכה למשפט־אלטלינה גדול, בו תבורר בפעם הראשונה כל הפרשה: אם אמנם היה זה נסיון־הפיכה, ולפצוע יוסף חדד לא מגיע דבר — או שהיתר, זאת מלכודת של דויד בן־גוריון לאנשים שפעלו בתום לב במערכה נגד האויב, דבר המזכה את הפצוע חדד בתגמולים החוקיים. דויד בן־גוריון לא היה מעוניין במשפט זה. כשר־ד,בטחון אישר ליוסף חדד — ובעקבותיו לשאר פצועי ר,אוניה ולמשפחות חלליה — את הזכויות של פצועי המלחמה ומשפחות שכולות, אחרי שסירב לעשות זאת במשך שש שנים רצופות.
גליון 1449 (16 ביוני 1965), עמוד 13
העולם הזה אף הקדיש שני שערים, בזה אחר זה (העולם הזה )1324—5לרפאל ולשפירא, ותבע ברורות לקבוע את אחריות השניים. אולם החקירה, שנוהלה בידי עמוס בן־גוריון ובפיקוחו הישיר של המפכ״ל הקודם יוסף נחמיאס — נעצרה בכל פעם שהיא התקרבה לראשי המפד״ל. … כי במלחמה המתחוללת כיום בצמרת השלטון, מתייצב דבר יותר ויותר לצד אשכול — ואילו הארץ נעשה יותר ויותר בטאונם של אנשי בן־גוריון ודיין. מקומו הטבעי של מרכוס הוא העולם הזה 1449 המפלגתי הוותיק?
גליון 1449 (16 ביוני 1965), עמוד 19
זמן המעשים. יש לחכות רק לדבר אחד: שדויד בן־גוריון יודיע מה הוא רוצה. אך השבוע חל, מבלי שדויד בן־גוריון יאמר מה הוא רוצה.
גליון 1462 (15 בספטמבר 1965), עמוד 15
שליחותו היתר, הצלחה מלאה: הוא גייס חמישה מיליון דולאר — בעיקר מן המשקיעים היהודיים הגדולים, היושבים באנגליה. כאשר החמירו היחסים בין צעירי בן־גוריון לבין אשכול, גילה פינחס ספיר במיקוד, את קיומה של קרן זו. … אלת הס?משים, שקיבלו הטבות ענקיות מידי בן־גוריון או נעריו, כעת היותם בשלטון. אחד מתם תרם מיליון דולאר, באמצעות ידידו טדי קו*ק.
גליון 1437 (24 במרץ 1965), עמוד 11
בלא משים, האיר רפאל באור מיוחד את בעיית הוועדות המשפטיות, מן הסוג שדויד בן־גוריון דורש להקים. כי הנה, אחרי שועדה כזו מונתה כחוק, והשופט פירסם את מסקנותיו, קם האיש המוקע — שהסכים מתחילה למינוי הוועדה — וטען כי ועדה מסוג זה כלל אינה מסוגלת לטפל בבעייה, ועל כן יש להקים ועדה חדשה. … מאוחר יותר לא הסתיר טיטו את מורת רוחו על כי הישראלים רימו אותו. גישוש ו של בן־גוריון בא לאחר מכן. אין תימה בכך שבעיני טיטו הנרגז נראה הדבר כחסר־טעם לחלוטין.
גליון 1365 (6 בנובמבר 1963), עמוד 19
עליהם להתאפק, להסתפק בסוכריות — או לצאת למסדרון למציצה דחופה • .שריד אחר מתקופת בן־גוריון עדיין מהלך אימים בחיי הציבור בארץ. … ״ אמר לו הרצפלד :״נתת לי כבר פעם יד שלא תשאל אותי יותר על כך.״ אבל בן־גוריון לא ויתר :״אף פעם לא אשלים עם שם לא עברי בדיון שנערך השבוע בכנסת סביב ההצעות לסדר־היום בעניין מהומות השבת בירושלים, הזכיר ח״כ מפ״ם ויקטור שט־טוב את הכינויים בהם מכנים קנאי־הדת את השוטרים :״נאצים!
גליון 1457 (11 באוגוסט 1965), עמוד 16
פסוקי חשבוע • העונון האנגלי ״ג׳ואיש כרד ניקל״ :״גילוייו של בן־גוריון, והוצאת שלדים מן הקבר, רק יכולים להזיק לישראל.״ ח״כ ״מן היסוד״ יונה כסה : ״דברי בן־גוריון הם דוגמה מאלפת לכשרון טכני־פורמלי לשלב עובדות נכונות עם ד,ונ־את־דעת, המכוונת להטעות את הציבור לגבי העובדה המהותית, שהיא העיקר.״ • מנהיג רפ״י דויד כן־גוריון: ״כל אחד, מה שהוא עושה בחייו, זה הכבוד שלו והפרס שלו.״ • ח ״כ יוסף אלמוגי, על רפ״י: ״גוף מבוגר, אבל ערום כביום היח־לדו.״ • סגן ראש הממשלה, אכא אכן :״מצע רפ״י הוא נושא לספרות הומוריסטית.״ • משה סנה :״אץ שתי מקיי — יש רק מק״י אחת!
גליון 1483 (2 בפברואר 1966), עמוד 20
.״ לכאורה היה זה ביטוי של חרדה לשלומו של המנהיג, אך למעשה היה בכך רמז לשפירא עצמו, כי טוב יעשה אם ילך בעקבות מנהיגי מפלגות אחרות — פינחס רוזן הליבראלי העצמאי, פרץ ברנשטיין הליבראלי, ודויד בן־גוריון — ויפנה את מקומו לבאים אחריו בתור. … העליה מהמחלקה לאיגוד מקצועי בקומה השלישית, לכסא הרם שבקומה החמישית, עליו ישבו בעבר יוסף שפרינצק, דויד בן־גוריון, דויד רמז, גולדה מאיר ופינחס לבון, סיחררה את העסקן הזוטר.
גליון 1482 (26 בינואר 1966), עמוד 12
. * לפני חמש שנים סירב פינחס רוזן לחזור לממשלת בן־גוריון, שהתפטרה על רקע פרשת־לבון, מפני שהתנגד מטעמי־מצפון לגישת בן־גוריון.
גליון 1354 (21 באוגוסט 1963), עמוד 6
בתיאור ההווה׳ מגנה ע:ד אל־קאדר בחריפות שווה את בן־גוריון, עבד אל־נאצר ואת כל שליטי ערב. … השלום דין ישראל והערבים יקום, לדעת הספר, כאשר תנטוש ישראל את מדיניותו הריאקציונית של בן־גוריון, וכאשר תקום בקרב הערבים הנהגה מתקדמת, מהפכנית וסוציאליסטית.
גליון 1366 (13 בנובמבר 1963), עמוד 14
אך כאן נכונה לו הפתעה מהממת: הוראת משרד־ראש־הממשלה בתקופת בן־גוריון, לגנוז את התוכנית. הנימוק: אשת הנשיא המנוח, רחל ינאית בן־צבי, שמעה על התוכנית המתבשלת׳ החליטה להקריח את התבשיל. … נצח ישראל לא ישקר — אך אין הדבר. מחייב את בן־גוריון ההיסטוריון. יוצרי התוכנית לא שקטו.
גליון 1329 (27 בפברואר 1963), עמוד 14
אך במדינה כולד, הם מהווים מיעוט, כי העולים החדשים ובני פרברי־העוני שונאים את הערבים. אילו ניצחנו בכנסת, וממשלת בן־גוריון היתר, נופלת, היה זה רע מאד — כי במערכת־בחירות על נושא זה היה בן־גוריון מנצח ומגביר את כוחה של מפא״י.
גליון 1331 (18 במרץ 1963), עמוד 9
לא אנשים הכורעים על ברכיהם יביאו אותו. הוא לא יושג בקנונייה בין דויד בן־גוריון ובוגדים, או בין המושל הצבאי והקוזיז־לינגים שלו. … עליכם גם לעזור לאומר, הערבית הגדולה להבין את ישראל, להבין את ההבדל העצום בין ממשלת בן־גוריון, ממשלת המימשל הצבאי — ובין ישראל המתקדמת, שוחרת־השלום, ידידת העולם הערבי.
גליון 1274 (7 בפברואר 1962), עמוד 6
כי מאחורי הסירוב העקשני להגיע לכל פשרה שהיא, ניצב דויד בן־גוריון, שהזר ידרש :״המהנדסים צריכים לחזור לעבודה! … תוך כדי בך גילה ה־ח״ב הדתי הקשיש עוד פרט מעניין; בראשית הוויכוח התנגדו גם סיעת מפא״י וגם דויד בן־גוריון עצמו לכל הקלה שהיא, בטענה שהדבר יסכן את קיום המדינה.
גליון 1313 (7 בנובמבר 1962), עמוד 5
הצאר האדום שוב כרף את הקלפים. למרבה הצער, אין מר דויד בן־גוריון מאמץ לעצמו מינהג נאה זה. אין הוא סוקר את יחידות צד,״ל בעמדו על קבר הרצל או וייצמן — כי אינו יכול להודות שמישהו קדם לו בהיסטוריה, מאז ימי המלך עוזיהו. … למען סתימת הפער התרבותי בין ילדי דימונה ודיזנגוף. מי חרד לחינוך הדור כמו דויד בן־גוריון? אחד־אפס. האוצר מתנגד מטעמי חסכון?
גליון 1307 (26 בספטמבר 1962), עמוד 9
היו לו כל הסיכויים להיות יהודי אמריקאי טיפוסי, לבקר ברבות ימיו כתייר מכובד בארץ, ואולי להצטלם עם דויד בן־גוריון. המכה הראשונה ירדה בינואר .1957ג׳אק סובל (הוא כתב את שמו אחרת מאחיו) נאסר, יהד עם אשתו וידיד בשם ג׳אק אלבאם. … כעבור כמה דקות הופיעה לפני מלון סאבוי מכונית־הסמיישן של שלום ירקוני, יד ימינו של עמוס בן־ גוריון, שאסר את סובלן. לפני שירקוני יצא לשליחותו, התקשר משרדו עם כתב הצהרון השני, ידיעות אחרונות.
גליון 1346 (26 ביוני 1963), עמוד 20
הוא מנסה כבר שלושה חודשים לסדר פגישה עם בן־גוריון, ואינו מצליח. אני רק מרים טלפון, וכעבור שעה אני יושב עמו בארבע עיניים מנהל מכון וייצמן, מאיר וייסגאל, נשאל השבוע במלון שרתו! … לבי.בי.ג׳י.״ • ח״כ מפא׳׳י מאיר ארגוכ, בקריאת ביניים בכנסת, לטענתו של ח״כ אגודת־ישראל יעקב כ״ץ, כי קול־ישראל משדר פרקי חזנות רק בשעת״לילה מאוחרת: ״זה כדי להנעים את השינה.״ • הקומיקאי אורי זוהר, בתוכנית שן ועין בחמאם :״בן־גוריון התפטר בגלל זיון אטומי. אם מק־מילן יתפטר, זה יהיה בגלל זיון קונבנציונאלי.״ ספ 1רט כדורגל את מ׳ מנהל ר.מ 1ה ר?
גליון 1348 (9 ביולי 1963), עמוד 9
בראש וראשונה: מפקד מחוז תל־אביב, עמוס בן־גוריון. כעבור יומיים כבר ניצב המפקח הכללי של המשטרה, יוסף נחמיאס, בפני העתונאים, כדי לדבר על בעיות המשטרה. … לפני עשר שנים היה מספרם ; 5967 בשנה שעברה ירד ל־.5758 הבריגאדה כמו: יוסף נחמיאס, יקותיאל קרן, עמוס בן־ גוריון. מתחתם הושיב אנשים שעבדו בהגנה, ושלא נקלטו בצבא.
גליון 1345 (19 ביוני 1963), עמוד 20
אבל כשהבעתי את נכונותי להראות לה בתי־כנסת, התברר שזו בסך הכל יהודיה אמריקאית שחיפשה באופן דחוף גבר, אבל יהודי.״ עידוא בן־גריון בפעולה נדיה, כתה ובנה בין שאר הנערות שהתנדבו לעזור לעדוא במחקרו המדעי הייתה גם הדוגמנית האנגלית אלכסנדרה ויליאמס, שעידוא מודח׳ שהסכימה להכיר אותו רק אחרי שנטפל אליה ברחוב בפאריס, והדוגמנית הצרפתיד אייכי ניקולסץ, שאין אדם הנרגז יותר מעידוא למשמע הסיפורים על אהבתה הנכזבת לטוני פרקינס. … זהו, לא יהיו יותר מחקרים. עידוא בן־גוריון נלכד בפח ודווקא על־ידי נערה ישראלית בשם יעל (״גיזל״) וידזר.
גליון 1273 (31 בינואר 1962), עמוד 11
מצד שני היה העולם הזה העתון הראשון — ובמקרים רבים היחידי — במדינה, שמתח ביקורת על העסקנים המפלגתיים הממונים על ענייני הבטחון במדינה. הוא תקף את דויד בן־גוריון ואת שמעון פרם על חלקם בפרשיות מפוקפקות רבות. … אך התהום בין השניים התרחבה והלכה. דויד בן־גוריון — ובעיקר שמעון פרס — עשו יותר ויותר צעדים פוליטיים שהוסוד במעטה בטחוני.
גליון 1269 (3 בנובמבר 1962), עמוד 6
זה היה חומר־תעמולה נגדנו. מדוע? לשם מה?״ עצותיו ש? בן־גוריון * * ן ה קי ר הסתכלו בנו תצלומי־ענק של חיילים אלג׳יריים, שהזכירו איך שהוא את תמונות אנשי־הפלמ״ח, שהתפרסמו בימים הטובים על שערי העולם הזה הישן. … ״מדוע צריכה ממשלת ישראל להתערב בכל דבר? מדוע היה צריך מר בן־גוריון ללכת ולייעץ לדד,־גול לבצע באלג׳יריה חלוקה — הצעה שהיא תועבה בעיני כל אלג׳ירי?
גליון 1275 (14 בפברואר 1962), עמוד 16
למרות הכרזתו הפומבית שלעולם לא יעמוד במחיצתו של בגין, הזמין אותו בן־גוריון לשיחת פנים-אל־פנים ערב מיבצע סיני. … הממלאים כיום את בתי־הסוהר של ישראל בעידן ריגול, חוששנו שנמצא כי גם שם יש למפלגת השלטון רוב יחסי — ואולי אפילו אותו רוב מוחלט שמר בן־ גוריון כה שואף אליו במדינה.״ הנ״ל, על פרשת מעברו של גבריאל שומסקי לרצועת עזה :״קליפת ה!
גליון 1295 (4 ביולי 1962), עמוד 8
(ג) בשעה שהושמדו כפרים שלמים באלג׳יריה במיבצע של רצח־עם אייכמני, בשעה שרבבות חפים־מפשע עונו באופן שיגרתי וגלוי במרתפי־העינויים של הצנחנים ולגיון־ הזרים, בשעה שכמה מפרשות־העינויים של נש י ם, זיעזעו את מצפון העולם כולו — קיבלת את, גברתי, יחד עם חברייך הבטחוניים, את רבי־ד,טבחים שבאו לביקורים בישראל — את הגנראלים והמדינאים שניצחו על הזוועות, ושרובם הפכו לאחר מכן ראשי האו־אה־אס. (ד) ראש־ממשלתך, מר דויד בן־גוריון, יעץ בפומבי לנשיא דה־גול, והסיף לאחר־מכן בראיונות רשמיים בעתונות הצרפתית, לבצע חלוקה באלג׳יריה — ביודעו היטב כי הצעה זו מתועבת בעיני העם האלג׳ירי יותר מכל הצעה אחרת, ושאף הנשיא דה־גול עצמו דחה אותה בשתי ידיו. (.ה) גורמים ישראליים, שאת מכירה אותם היטב, עזרו להקים אירגון צבאי יהודי באוראן, שהפך לראש־המחץ של האו־אה־אם בביצוע הזוועות, ושנתן את ידו לאירגונן ולביצוען של פרובוקציות מחפירות, שנועדו לנעוץ סכין בגב לוחמי־השיחרור. … חלק מן הפעולות האלה — כגון התעמולה של מר בן־גוריון למען חלוקת אלג׳יריה, והקשרים של גורמים ישראליים עם האו־אה־אס — אף היו בפירוש למורת ־ רוחד, ן * אמיני לי, גברתי, שאיני להוט אחרי תפקיד המוכיח בשער.
גליון 1291 (6 ביוני 1962), עמוד 7
היה זה טיפול כפי שרק מחוז תל־אביב יכול לתת לאדם שאין הוא חפץ ביוקרו. כי בניצוחו האישי של עמום בן־ גוריון ושלום ירקוני, הושלמה, מכונת־פירסום אדירה, אותה הם יכולים להפעיל כרצונם. … פ גי שהבכית חתמטענותיו העיקריות של עמוס בן־גוריון, בהגישו מישפט־דיבה נגד (המשך בעמוד )14
גליון 1337 (24 באפריל 1963), עמוד 7
הוא גם הנפוץ שבין סוגי הסרטן: מחצית המתים ממחלות סרטן רגע קט נכנס אליו בן־גוריון — אך הנשיא מתים מסרטן קיבה. הסיבה המדוייקת *הינה לא הכירו. … היה ברור כי למרות הממדים הקטנים־יחסית של שגרירותו, יהיה דמות בולטת מאד בסגל הדיפלומטי. * בעוד שדויד בן־גוריון נוהג פעת החלטת האו״ם על נזה לאחר מכן, חזר משה שרת דעתו כי לולא החלטה זו דא עוזבים את הארץ.
