חיפוש: "בן גוריון"
נמצאו 6,944 תוצאות (מציג 2,676 עד 2,700)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2359 (17 בנובמבר 1982), עמוד 57
העוסקים ב עסקי נייר, יפיקו תועלת חומרית מייבוא נייר מתוצרת חוץ. הפעם פקעה סבלנותם. מחצר בן־גוריון באו איומים קודרים בפיטורי הרב הראשי. … ״העולם הזה״ 1050 גבות מילר מנשקת נשיקת־פוידה כוכבת הקולנוע האמריקאית מרילין מונרו, שהתגיירה ונישאה למחזאי היהודי ארתור מילר, רוכנת על מכוניתו של בעלה, היוצא בבוקר לערוך קניות בעיר ונפרדת ממנו בנשיקה. #צרה חדשה ירדה על מישפחת בן- גוריון. אשה תל־אביבית, הטוענת כי היא אנסטסיה, בתו של הצאר הרוסי האחרון, הכניסה לראשה כי גליה, בתו של עמוס כן־גוריין, היא בתה אשר נגזלה ממנה.
גליון 2365 (29 בדצמבר 1982), עמוד 13
אך נדמה לי כי מבחינה היסטורית ומדעית — זהו תוכנה של הציונות ה״אמיתית.״ דויד בן־גוריון, שהיה ושנשאר ציוני במובן הקלאסי, קרא לחיסול ההסתדרות הציונית. … יש שבאו מרצון — כגון המארוקאים, למשל. אחדים נעזרו על־ידי דויד בן־גוריון ושליחיו, שהטמינו פצצות בבתי־הכנסת בעיראק.
גליון 2363 (13 בדצמבר 1982), עמוד 54
״ מהספוטניק — הרי הכלב מת • אחר מוותיקי האיכרים בסגירה, יהודה ערב, גילה בזיכרונותיו מימי היות דויד בן־גוריון פועל במושבה, כי ״דויד גריז (שמו הקודם של בן־גוריון) היה בחור בלונדי שלא ידע לעבוד.
גליון 2325 (24 במרץ 1982), עמוד 68
* כלכלה ישואוליזו * 1957 המכנה המשותף לבן־גוריון ולמשה רבנו >,העדדם הזה״1015 : תאריך 27.3.1957 : העם הטירוף ה והדר כמו אל־כנעני צמא־דם, אשר העם הקריב לו כל שנה את בכירי הנוער על מיזבחו, מתנשא סלע־אדום השגיא מעבר לערבה מזרחה. … נסיגת סיני, פרשת רצח קסטגר ומישפט עמוס בן־גוריון, חושפים באור חיוור את חוסר-יכולתו של הדור הצעיר לנקות את ביתו הלאומי ולהפיח בו רוח חדשה. … אנשים י• אחרי שבשבוע שעבר הקדיש ה שבועון האמריקאי טייס את שערו לראש־ממשלת ישראל, דויד כן־גוריון, התפר סם השבוע באותו שבועון מיכתבו של קורא המסביר מה המשותף לבן־גוריון ולמשה רבנו: שניהם הוציאו את בני- ישראל ממצריים. • המשורר אברהם שלונפקי, בהסבירו לדיפלומט ממדינה מזרח-אירופית מדוע הוא מרים את כוסו ״לחיים!
גליון 2407 (19 באוקטובר 1983), עמוד 34
בשעה 4אחר־הצהריים בדיוק דפק דויד בן־גוריון, ראש־הממשלה הראשון של המדינה היהודית, באגרופו על השולחן והחל קורא. … המטלפנים מצלצלים כדטרויט מרוחקים ממקומות (בארצות־זזברית) ופרת, אוסטרלית והם שואלים אם׳ אכן זה אני, ראש־העיריית׳ בן־גוריון 1948 , בשעה ארבע בדיו ק לספר, תחת הכותרת המרידה במרתף הבירה: ״בחסות החשיכה פרצו לרחובות מינכן, בירת בוואריה, הפלדמרשל אריר פון־לודנדורף, חתום־פנים, מרושע ודבק במטרתו, כשהוא מלווה על־ידי האוסטרי הנאמן שלו, הר אדולף היטלר, כדי לבצע הפיכה לטובת בית הוהנצולרן, ביום ה־9 החמישי יום י השנה בנובמבר, להתפטרות הקיסר.״ וכר נמשכת הכתבה עד סיומה: ״פלוגות־הסער של היטלר שלטו בעיר, ולמחרת זרחה השמש באור־יקרות.
גליון 2403 (20 בספטמבר 1983), עמוד 7
וגם מבחינה זו, לא היה המאזן בימי דויד בן־גוריון חיובי יותר. האיש שאמר על אחד מיריביו שהוא ״חיה דו־רגלית״ ושיש לו ״שערות על הפנים״ — מתנהג עתה כחיה פצועה, ואינו יכול לגלח את שערות פניו. … ליתר דיוק — הוא דחה אותה. פעם, לפני הרבה שנים, טבע דויד בן־גוריון את הסיסמה ״בלי חרות ובלי מק״י״ .שתי המיפ־לגות היו בעיניו, מחוץ למערכת הלגיטימית.
גליון 2381 (20 באפריל 1983), עמוד 35
זה צריך היה להיות סרט שימצא חן בעיניהם, כי הוא תקף את בן־גוריון ואת הבנגוריוניזם. • כעיקכות הקרנתו בקורס־קצינים, עזר ״מסע אלונקות״ כמידה לא מעטה למתן את הטיר• טורים בצה״ל. … הסרט עסק בתקופה ה שחורה ביותר במישטרו של בן־גוריון. ובדיעבד, כשנותק הקשר להיסטוריה, אפ שר היה לראות בו את מה שקורה עכשיו
גליון 2542 (21 במאי 1986), עמוד 39
אטינגר עבד קשה והכין לו שאלות, אבל בן־גוריון ראה אנשים בקהל וניהל את השיחות דווקא איתם. בתצלום: הזמרת אסתר עופרים לוחצת את ידו של בן־גוריון כשאטינגר מקרב המיקרופון כדי שישמעו אותו יותר ברור
גליון 2541 (13 במאי 1986), עמוד 4
היתה בכך סכנה ממש, כי הארץ מלאה אנשים שדיין היה יקר להם מאבא ואמא, והם היו מוכנים בהחלט לטפל באלימות בכל מנוול שמצא בו דופי. עלה על כולם דויד בן־גוריון, אשר הצדיק את מעשיו המחפירים של ריין(לא בשטח הארכיאולוגיה, אלא בשטח הניאוף) בציטוטים מן התנ״ך, תוך השוואת דיין לדויד המלך. למעשה קבע בן־גוריון שלמצביא מנצח מותר הכל, ושזהו המחיר שהעם חייב לשלם.
גליון 2566 (5 בנובמבר 1986), עמוד 35
.״ מישהו מחברי המליאה הודיע לפורת שהוא לא־מקורי בהכרזה זו, וכי דויד בן־גוריון, ראש־הממשלה המנוח, אמר את אותם דברים על צה״ל. פורת ענה שהוא לא זוכר מה אמר בן־גוריון, הוא יודע שמנחם בגין, גם הוא כתב עזרן מול ההילולא שעבר לבג״ץ נגד הטלוויזיה, בגלל עניין הנוגע לאתיקה מיקצועית.
גליון 2511 (16 באוקטובר 1985), עמוד 11
הוא לא העלה כלל על דעתו שיהודי, אשר יסרב להגר למדינת־היהודים, יהיה בעל המדינה שאינו רוצה לחיות בה, ולהתחלק בגורלה. קיצוני עוד יותר היה דויד בן־גוריון, הנקרא בצדק ״אדריכל המדינה״ .עם קום המדינה הציע לפרק את ההסתדרות הציונית, מפני שלא רצה להעניק שום זכות במדינה ליהודים הנשארים מרצונם בפזורה. … ^ וגי־הדיעות הדגולים שניסחו חוק זה — ניסים־שפינוזה \ 1וקולס־איינשטיין — קבעו כי ישראל היא מדינתם של הנרי קיסינג׳ר בניו־יורק, קצין הקג״ב לב מנדלוביץ במוסקווה ואיש־המאפיה אנריקו לוי בפאלרמו. בן־גוריון מכריז על הקמת המדינה: מי הבעלים!
גליון 2401 (4 בספטמבר 1983), עמוד 37
אחרי־הכל, הנה חתם דווקא הטריבון הלאומני על חוזה־השלום הראשון עם מדינה ערבית, ודווקא עם המדינה הגדולה והחשובה ביותר. הישג היסטורי זה חמק מידי דויד בן־גוריון. אולם עוד לפני שיבשה הדיו על ההסכם, התברר כי לא היה זה מעשה־השלום הגואל. … מבחינה זאת לא היה הבדל בץ זאב ז׳בוטינסקי וחיים וייצמן, דויד רזיאל ואליהו גולומב, רויד בן־גוריון ואברהם שטרן, משה שרת ומנחם בגין.
גליון 2666 (5 באוקטובר 1988), עמוד 5
במדינה שלטו אישיותו, כוחו המדיני ודרו־ מחשבתו של דויד בן־גוריון, שהיה כל־יכול. מאז מילחמת־העצמאות, חדלו בישראל לדבר על ״פלסטינים״ .השם ״פלסטין״ נעלם מן המפה. … מאז מהפכת ״הקצינים החופשיים״ במצריים, ביולי ,1952 ראה בה רויד בן־גוריון את האוייב העיקרי. אמונה זו התחזקה ככל שגברה בעולם רוגים היו מוטלים ברחובות, יריות הידהדו בחלל, ?
גליון 2666 (5 באוקטובר 1988), עמוד 31
^ העוזר 9התאבד ך י 9פיח מוזר של הפרשה: בדיוק ^ ש בו ע ימים אחר־כך, ביום שלישי, התאבד נחמיה ארגוב, שלישו הצבאי של בו־גוריון. בן־גוריון עדיין היה מאושפז בבית־החולים. עורכי כל העיתונים נעתרו לבקשת בני״מישפחתו ועוזריו, והסכימו להדפיס מהדורה מיוחדת של עיתוניהם, ללא הידיעה על ההתאבדות. זוהי המהדורה שבן־גוריון קיבל בחדרו בבית־החולים, כדי שלא להעכיר את רוחו ולעכב את החלמתו. … אני כבר יושב כמה שנים, אמר לי, וזה לא צודק. אמור לגולדה ולבן־גוריון שישחררו אותי מכאן״. לפני 16 שנים השתחרר דוויק מבית־הסוהר וחזר לנתניה.
גליון 2603 (22 ביולי 1987), עמוד 7
המדיניות הפרו־אמריקאית הקיצונית של דויד בן־גוריון ומשה שרת הרחיקה את ישראל ממוסקווה. בפברואר 1955 תקף צה״ל, בפקודת בן־גוריון ובהנהגת אריאל שרון, את מחנה הצבא בעזה, ונערך טבח בחיילים המצריים.
גליון 2591 (29 באפריל 1987), עמוד 31
הוא אמר לי :״בוא נגדיר את זה כמזכיר. אני הייתי מזכיר של בן־גוריון ותראה לאן הגעתי.״ בתקופה הראשונה הייתי מושאל מהצבא ורק ב־ 983ז קיבלתי מינוי רישמי של שליש צבאי … ״ כל, יכול היה ליהנות הרבה יותר, ואף להשמין קצת באירועים אלה, המשופעים בארוחות מפוארות ובמנות רבות. דויד בן־גוריון נהג לומר, שהחלום שלו הוא רמטכ״ל תימני; גלוסקא הוא תימני, אך אינו שואף לתפקיד הרמטכ״ל
גליון 2588 (8 באפריל 1987), עמוד 26
לא ידעתי עברית ולא הבנתי, אז הסבירו לי שזה בן־ גוריון, לוי אשכול, גולדה מאיר. אמרתי שאני לא בן־גוריון, לא אשכול ולא גולדה.
גליון 2576 (14 בינואר 1987), עמוד 8
הנה קטעים נבחרים מהשיחה לתוך הלילה, שהסתיימה חצי שעה לפני שנראתה בנמל־התעופה בן־גוריון בחברת יפת, בדרך לניו״יורק. אני :״קבעתי עם ארנסט יפת שנשוחח במשך הערב. … וינר בוודאי קיללה אותי על בל דקה שאני מעכבת אותה בדרכה לנמל־התעופה בן־גוריון, ואולי היתה טרודה במלאכת־האריזה האחרונה של ארבע מיזוודותיה ושל מיזוודותיו של יפת — שאולי גם שהה עימה בביתה שברמת־גן באותה עת — היא באמת אשה חכמה.
גליון 2628 (13 בינואר 1988), עמוד 5
לפני מילחמת־העצמאות קבעו כל המומחים לענייני־ערבים, פה־אחד, שהצבאות הסדירים של המדינות השכנות לא יתערבו בסיכסוך הצפוי. דויד בן־גוריון לבדו חשב אחרת. הוא התעלם מעצת המומחים ופעל על״פי תפיסתו שלו. … אולם ישראל הכשילה אותה והביסה את עבד־אל נאצר. דויד בן־גוריון ויורשיו חששו מפני כוח ערבי מאוחד.
גליון 2607 (19 באוגוסט 1987), עמוד 8
זה היה ב־ .20.5.60 הוא הגיע ארצה ב־ ,21.5.60 ועד היום מהרהרות באוזני מילותיו של ראש־הממשלה דאז, דויד בן־גוריון, בכנסת ב־ :22.5.60״אדולף אייכמן, הצורר הנאצי, נתפס והובא לישראל על־ידי שרותי־הביטחון, ויובא למישפט בהקדם האפשרי.״ חברי־הכנסת קמו על רגליהם, ומחאו כפיים. … במהלך השיחה, קפצו למול עינינו, מעל מירקע־הטלוויזיה, דמויות מוכרות -מעין חיקויים לדויד בן־גוריון, משה דיין ואחרים. הגברנו את מכשיר״הטלוויזיה, וחזינו בפרק הראשון של סידרת־הריגול ״חרב גידעון״.
גליון 2602 (15 ביולי 1987), עמוד 4
לאותו רפפורט היה רגע של תהילה בחייו: הוא היה בין הנתבעים במישפט שהגיש בשעתו סגן המפכ״ל, עמוס בן־גוריון, נגד שורת־המתנד־בים. לולא נזכר במיסמר זה, כדמות מישנית, מסופקני אם מישהו היה נזכר בקיומו. … תמיר הנהיג את המאבק המישפטי, כשם שאנחנו הנהגנו את המאבק הציבורי(ראה יומן אישי). שורת־המתנדבים היתה רק העילד״ בן־ גוריון־הבן הגיש את המישפט נגדר״ בגלל חובבנותה.
גליון 2651 (22 ביוני 1988), עמוד 5
כראש מישלחת ישראל באו״ם, ייצג נאמנה את המדיניות הסופר־ניצית של דויד בן־גוריון ומשה דיין. כשר־החוץ של גולדה מאיר הצדיק את מעשיה, שהובילו למילחמת ששת־הימים. … עידוד תהליך־השלום ויד קשה לדיכוי ההתקוממות. אנשים טובים ונחמדים? כן. בן־גוריון חדש? לאו דווקא. בקיצור, בגן־הציפורים של ייטראל, אבן הוא יונה.
גליון 2694 (18 באפריל 1989), עמוד 6
היסטוריונים, ארכיאולוגים, פרשנים וסופרים יכולים, על כן, להתווכח על כך בלי־סוף: האם היתה היציאה בכלל, ואם היתה — האם יצא שבט קטן אחד או קבוצה של 60 מישפחות (כפי שהאמין דויד בן־גוריון) ,או עם גדול ורב, שהתפרנס באורח־פלא במידבר הצחיח שאין בו דבר. … / 5 5 4 :מי/ סיקריקים צה״ל טבח בכפר קיביא, מצפון לירושלים. הנסיבות לא התבהרו מעולם. דויד בן־גוריון הכחיש תחילה בכלל שצי ה״ל היה מעורב, וטען במצח נחושה שהיתה זאת פעולת־נקמה של מתיישבים ישראליים זועמים, אחרי פיגועים של פידאיון.
גליון 2699 (24 במאי 1989), עמוד 7
כדי להגיע ליעד זה, כך נדמה לו, עליו להיות קיצוני שבקיצוני, לקרוא לחיסול אש״ף תרגיל רביו תרגיל שרוו ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה בתום מילחמת־העצמאות, בראשית ,1949 החליט דויד בן־גוריון, יחד עם כל עם־ישראל, שהבעייה הפלסטינית נפתרה אחת ולתמיד, השם פלסטין נעלם לצמיתות והעם הפלסטיני הלך לעולמו. … הוא בא ממחנה־העבודה, ממושב־עובדים, מן החוגים שהיו שייכים כמעט אוטומטית למחנהו של דויד בן־גוריון. שמיר, רוויזיוניסט ותיק, איש אצ״ל ואחר־כך איש לח״י, אינו מאמין ללאומיות הצרופה של שרון.
גליון 2722 (1 בנובמבר 1989), עמוד 15
בחיבורה של תועבה חקיקתית זו חברו כמה אנשים. ההשראה המקורית באה מדויד בן־גוריון, שהיה אז שליט־יחיד כל־יכול. הוא רצה לסתום את פי העיתונות בכלל, ובפרט את פי העולם הזה(הוא לא הזכיר את שמו המפורש מעולם, וקרא לו ״השבועון המסויים״). העולם הזה תרם תרומה נכבדה לתהליך שהביא בסופו של דבר, אחרי מאבק־איתנים, להדחת בן־גוריון. אבל המלאכה נמשכה בלעדיו. בין הנפשות הפועלות היה רב יוסף, יליד קנדה, שר־המישפטים, איש הגון שהתייחס אל כולנו כאל נייטיבס, בבוז תהומי של מושל־מחוז בריטי.
