נמצאו 2,025 תוצאות עבור "אריאל שרון"

לעולם לא ישכנע רבין את עם־ישראל שהוא יכול להרוג פלסטינים ביתר כישרון מאשר אריאל שרון. אם צריכים להרוג, להרוס, לגרש, לעצור, להקים מחנות־ריכוז ולמחוק כפרים מעל פני האדמה — יש שרון.

אנשי נ 1ש־אמ]1ים מצביעי התחייה וכהנא, חסידי אריאל שרון ורפ מצה״ל, ולא יקהו את הנשק שלהם כדי אל איתן.

,איש־השנה תשל״ה, היה המנהיג הפופולרי ביותר בכל סקרי דעת־הקהל השנה. לשווא ניסה אריאל שרון, איש־השנה תשמ״ב, להתחרות עימו.

דויד לוי ומיטה ארנס הלכו אחריו. ואילו אריאל שרון, איש־השנה תשל״ג, תשמ״א ותשמ״ב, ביקש לנצל את סערת־

תרם לכיסוי הוצאות מישפטו של שר־התעשיה אריאל שרון. מקורות בניו־יורק טוענים כי חלקו של נאצר במימון רכישת הבינלאומי הוא קטן.

יש שנים שבסופן מזדקרת דמות אחת כמועמדת טבעית לתואר איש־השנה, למשל, אריאל שרון במילחמת־הלבנון(תשמ״ב) .או שימעון פרס אחרי שנת־כהונתו הראשונה כראש־הממשלה זתשמ״ה).

בחיים הפוליטיים בישראל לא התחדש דבר. אריאל שרון דרך במקומו, יחסי־הכוחות בין המיפלגות, הגדולות

בדברו על השיטות שבהן הצליח בשעתו ״להשקיט״ את רצועת־עזה לזמן־מה, אמר אריאל שרון שמעולם לא הרג שבויים. הוא לא לקח שבויים.

האיש של עזר וייצמן יתמנה לתפקיד הערבי באטלנטה, והאיש של אריאל שרון יתמנה כמנכ״ל חברת הכימיקלים. נגיד בנק ישראל יהיה האיש של פלוני, והיועץ המישפטי האיש של אלמוני.

כמו שימעון פרס. כמו יצחק שמיר. כמו אריאל שרון. מה מקומו של אש״ף בתמונה? לפי רבץ, אש״ף לא אירגן את ההתקוממות.

האש המשיכה לבעור בעצמותיו וכאיש הדבק בדרכו הופיע בערב חג-החנוכה, בלילה ירושלמי קר, מול ביתו של אריאל שרון בעיר- העתיקה בירושלים, והפגין נגד מגוריו של השר במקום.

שינאת השילטץ לכלי־התיקשורת היא תופעה כלל-עולסית. אריאל שרון אינו חריג. יש עיתונאים המשלמים בחייהם עבור מילוי חובתם.

באשר נקבע המועד למסירת ההצהרה ההיסטורית מטעם אש פלש אריאל שרון ללבנון, בהסכמת הייג. סביר להניח כי עיתוי ההתקפה היה קשור בסכנה של הצעת־שלום אש״פית.

הוא יבוא כצנחן מן החוץ, כנסיך מחנה ארנס־שמיר, כדי להתחרות עם סוסי־מילמה ותיקים יותר, כמו אריאל שרון. מועמד רגיל צריך לעבור את מסלול הייסורים דרך הסניפים, להתחנף לעסקני מיפלגה זוטרים, לבקר במימונות ובסהרנות.

אך כאשר הופיע גינוסר מרצונו בכינוס פוליטי פומבי של אריאל שרון, תבענו מן הצנזורה את הזכות לפרסם את תצלומו.

מיצנע הוא כמעט אנטי־תיזה למ־ אלוף מיצנע איש מופת איר כהנא — האיש שנשאר בארצות- שיא מילחמת״הלבנון תבע משר־הביט־חון, אריאל שרון, להתפטר. באישיותו הברית כאשר שפך מיצנע את דמו בארץ.

שרום אומר שלום לניו־יורק על פי הוראת בג״ץ, ולמרות כל המאמצים של שר־התעשיה אריאל שרון, חזר ראובן שלום לישראל. הוא מונה בזמנו כסגן־הנציג־המיסחרי באמריקה, ללא מיכרז.

השפמפם של יצחק שמיר, העניבה של שימעון פרס, הנחיריים של אריאל שרון, השפתיים של דויד לוי — כל אלה נחרטים כזיכרון

אם השאלה היא מי ייטיב לחבל בשלום, לתכנן מילחמות, לירות במפגינים ברמאללה ולהקים התנחלות בביתר — יעדיפו ההמונים את יצחק שמיר על שימעון פרס, ואת אריאל שרון על יצחק רבין. התעודות שלהם טובות יותר.

ומכאיב מכל לראשי־הליכוד: הוחזרה פיתחת־רפיח, על הת־נחלויותיה והעיר ימית. אריאל שרון עצמו נשלח לסלק משם את הבחורים המצויינים ביותר, חסידי מאיר כהנא והרב משה לווינגר.

שותפים לה אנשי הימין הקיצוני, ובמרומז גם אריאל שרון. הלחשושים אומרים כי שמיר ומשה ארנס עומדים להיכנע ללחצים אמריקאיים ולשינוי דעת־הקהל בישראל, ולפרסם תוכנית־שלום שיש בה רמז של ויתור על הגדה והרצועה ו/או רמז של הסכמה להידבר עם אנשי־אש״ף.

ארידור בימי זוהרו עם מנחם בגין, שימחה ארליך, אריאל שרון, משה ניסים ודויד לוי .מתיז אות׳ שאנשים שמיים בשינרה מחשבתית...״ לפצות.

היא מסרה תפקיד כפוי־טובה זה לתנועת־התחייה ובנותיה(וגם אריאל שרון מתעקש, משום־מה, להישאר שם) .ואילו המיפלגה הגדולה זזה אל המרכז, זזה אל הפיתרונות הפרגמטיים הדרושים במרכז.

כיפה אחת: עוזי ברעם (״מראשי,כוח 17׳); משה שחל (״באחרונה ניכרת אצלו הפשרה״); יעקב צור (״גד יעקובי ב׳ ולא יותר״); חיים רמון (״תומך בגיוס בני ישיבות״); אברהם כץ־עוז(״קיבוצניק״); דויד ליבאי (״תומך בשינוי שיטת הבחירות״); עמיר פרץ(״הצהרות ליברליות מתקדמות׳); מיכה חריש (״חניך בני־עקיבא ששכח את העבר״); בנימין בן־אליעזר (״לא קרוב לשומרי המסורת׳); גדליה גל (״נציג המיגזר החקלאי, שקוע עד מעל לאוזניו באספסת ובתבן״); רענן כהן(״פרווה״); אלי בן־מנחם (״פעיל שכונות״); משה ארנס(״מסוג היהודים שגם חסידי חב״ד לא יצליחו להניח להם תפילין׳); יגאל הורביץ(״אינטרסנט״); אהוד אולמרט (״נהנתן״); פסח גרופר (״על ,אירישקיים׳ אין מה לדבר״); עוזי לנדאו הזהב ו״חוסר עניין מוחלט״); שרה דורון(״לוחמת ותיקה נגד תיקון חוק השבות״); זלמן שובל (״חקיקה דתית היא עבורו נושא לסחר־מכר״); יהושע שגיא(״איש מודיעין״). 2כיפות: יצחק רבין(״מגן בעיקביות על שמירת הסדר דחיית שרותם של בני- הישיבות״); עזר וייצמן(״תמורת שלום הוא מוכן ללבוש גם שטריימל״); מרדכי גור (״תומך בהידברות״); חיים בר־לב(״מפא״יניק טיפוסי״); שימעון שטרית (״שורשים דתיים בלי ענפים״); אלי דיין (״מקפיד להתרחק מדתיים״); מיכאל בר־זוהר(״הזרם המרכזי״); עמנואל זיסמן (״חסר חושים״); משה ניסים (״עמד בתוקף נגד דרישות לחקיקה דתית״); בנימין זאב־בגין(״ברא כרעה דאבוה״) פנחס גולדשטיין(״שוקל כל הצבעה לגוף טובות ההנאה הנשקפות ממנה״) :חיים קורפו(״שכח שורשיו״); יהושע מצא (״משתפר״); יוסי גולדברג (״שיתף פעולה״); גדעון גדות (״איננו מחבב חקיקה דתית״): 3כיפות: ישראל קיסר (״מסורתי״); שושנה ארבלי־אלמוזלינו(״תומכת בחקיקה דתית״); רפי אדרי(״חלק מהדתיים מתגעגעים״); יוסי ביילין (״יד ימינו של שימעון פרס, שהעניקה לח״כים הדתיים כ־ 50 מיליון ש״ח ומוכנה להוסיף עוד כהנה וכהנה״); אפריים גור (״יוצא גרוזיה ממישפחה מסורתית״); עדנה סולודר(״דוגלת בהידברות עם הרבנות״); מיכה גולדמן(״חבר קרוב לרב הרצל מכפר־תבור״); דויד לוי (״יחס חם למסורת ולרבנים״); יצחק מודעי(״בממשלה צרה יהיה הראשון לפקוד את בתי האדמו״רים וגדולי־התורה״); אריאל שרון(״כמעט מועמד ל,אור שמח משה קצב(״דתי ללא כיפה״); אהרון אבו־חצירא (״פעילות מוגברת רק בכספים״); יעקב שמאי (״לקראת הבחירות משפר במרץ את קשריו״); עובדיה עלי(״עם כיפה״); ראובן ריבלין (״עדיין על הגדר״); שימעון פרס(״תקוותן האחרונה של המיפל־שמיר״).