גליון 2085, 17 באוגוסט 1977, עמוד 7
בטלפון האדום ישל גלי צוז״ל, בתוכנית
חגיגת־קיץ המשודרת מדי בוקר, הגיעה
ידיעה שמוסרה ביקש ׳לשדרה בחדשה
טרקה. היא סיפרה על כך שת״ב ;אהוד
אולמרט ועורך העולם הזה התנגשו בתאונת
מכוניות.
גליון 2084, 10 באוגוסט 1977, עמוד 2
מן הראוי אולי לחזור עליהם :
״התופעה שמייצג אהוד אולמרט היא
תופעה ־של רשות־חוקרת־לכותרת.
גליון 2087, 31 באוגוסט 1977, עמוד 48
בסקירת־ד,ספרים השבועית
שלו בידיעות אחרונות סחב בהקשר זה
סוקר־ר,ספרים אורי סלע :״הוצאת
(כנען) אשר לטענתו של הבר־הכינסת
אהוד אולמרט נטל לעצמו ריחיבעם זאבי
חלק בד, בחוזק יד ובאיומים, בעוד בעליה
של ההוצאה, אליעזר שפר, טוען ב פומבי
כי לא היו דברים מעולם, כי אין
לגאנדי גם כיום שום הלק בבעלות וכי
הוא רק משתף פעולה במיפעיליה ד,סיפרו־תיים
לשביעות־ירצונו הרבה של ה־
• ״הוגה־הדיעות המארוקאי,
ד״ר מוחמד עזיז אל־־אחבאבי יצא
אלכסנדרסולז׳ניצין
״ממשלה בלא מיפלגות״
בראיון בעיתון ד,גווייתי אל שעב בגנות
המליצית״ .לדבריו,
השפה ה״ערבית
״הסיגנון המקובל בלשון הערבית נוטה
לאריכות, לקישוטי־לשון ולמליצות נבו-
בות ,׳ורב בו השימוש שלא לצורך ביני-
בים מושאלים מלשונות זרות טענה
נוספת של הד״ר אל־אחבאבי היא בי
״הלשון היא נשק — אבל היא הופכת
לנשק חלוד יאם אין מחדשים אותה מפעם
לפעם ...בערבי תיש אומנם אפשרויות
למצוא מילים מתאימות לטכנולוגיה ההד־שד״
אבל הערבים עצמם מפגרים בהשוואה
לרמה ׳שיל שפתם, ועל כן אין הם מסוגלים 9 לנצל את הפוטנציאל הגלום בה...״
מהבר רב־המכר מלתעות, פיטר כנצ׳לי,
פירסם רב־ימכר חידש הקרוי מצולות
המספר על זוג המיוצא אוצר של שפו פרות
מורפיום ׳ומסתבך עם בגופייה ־של
סוחרי־סמים.
גליון 2439, 30 במאי 1984, עמוד 72
היא התקשרה
אל שלטונות הכלא באמצעות השחקנית
מרים נבו, שלה היא קוראת ״אמי
המאמצת״ .נבו, שהדריכה בעבר חוג
ררמאתי בנווה תרצה, המליצה על
עירית בפני רעיה אפשטיין, מנהלת
הכלא דאז, רעיה הפגישה את עירית
עם קצינת־החינון־ של הכלא, מלכה
אולמרט, גיסתו של ח״כ אהוד אולמרט,
ועירית נכנסה לעבודה.
* הטמבפות
במישפט
^ יאקשרה קשרים בלתי־
\ 11 אמצעיים עם האסירות.
גליון 2454, 12 בספטמבר 1984, עמוד 14
״הנה
שר־הבריאות ״.צעק לעברי
ביום הרביעי בלילה היו טבחי
שיטרית, בהצביעו על נציג לע״ם,
המלון הירושלמי, פלאזיה. עסוקים
אהוד אולמרט. אולמרט כבר היה
בחלוקת העוגה הגדולה ביותר שבה
מועמד לאי־אלה תפקידים.
גליון 2481, 20 במרץ 1985, עמוד 14
לפגישה השניה שעליה מדווח
נקודה הצטרפו גם גירעון גדות, חיים
קופמן ומיכאל דקל מחטיבת חרות ז
בליכוד, אריאל ויינשטיין מהליברלים,
ואיש לע״ם אהוד אולמרט.
בין ההחלטות: להמשיך ולזרז את
הטיפול בהצעת־חוק, שתאפשר לעצו־רים
לקבל חופשות; להרכיב מישלחת
של חברי־כנסת שתבקר במשותף
בכלא — הבעה גלויה של הזדהות
אנושית ופוליטית עם מבצעי הזוועות:
קריאה לח״כים לבקר בכלא תל־מונד
גם בבודדים; לקיים פגישה עם
ראש־הממשלה, שימעון פרס, כדי
לקבל תמיכה ממשלתית ביוזמות •
למעז אנשי הטרור היהודי.
גליון 2408, 26 באוקטובר 1983, עמוד 9
שר־הבריאות אליעזר שוסטק, וכן
הח״כים אהוד אולמרט, יגאל כהן(איש
תל־עדשים, המושב של רפול) ומשה
הירשזון, תמכו באורח נלהב במינויו
של כהן־אורגד.
גליון 2538, 22 באפריל 1986, עמוד 8
אומנם אבי אשתו
היה פעם סגן שר־האוצר. אך זה יכול
להספיק רק לח״כ אהוד אולמרט,
שהציע אותו לתפקיד. או ליצחק
שמיר, שהסכים לחילופין כדי להגיע
סוף־סוף לרוטציה.
גליון 2565, 29 באוקטובר 1986, עמוד 16
הספר יציג את העמדה שלי לגבי בעיות
— לפורום של ועדת־חוץ־וביטחון, שבו יושבים
הביטחון, אני חייב אותו לציבור. שלצערי לא
גם אבא אבן וגם אהוד אולמרט. גם אז הועבר
הנושא ולא נלמד הדוח.
גליון 2573, 24 בדצמבר 1986, עמוד 5
אחרי היכרות שיטחית, קל
זאוד להבחין בהם: אהוד אולמרט האמריקאי(טיפוס מצוי) ׳,רוני
זילוא האמריקאי(כנ״ל) ,אברהם שריר האמריקאי(כן, כן) ומיכאל
•ייסר האמריקאי(יש):
הסנאטור האמריקאי, כמו עמיתו הישראלי, מסוגל לנאום
:התלהבות על עניינים שאין לו מושג בהם, והוא משתמש באותן
:תחבולות כדי להסוות את בורותו התהומית.
גליון 2546, 18 ביוני 1986, עמוד 10
כל השרים
שותפים להחלטה שצריך לעזור לי.
גם כשחבר־הכנסת אהוד אולמרט
ניהל מישפטים נגד רחבעם (״גנרי״)
זאבי, לע״ם מימנה לו את העניין.
גליון 2445, 11 ביולי 1984, עמוד 8
בחוגי חרות טענו באוזני העולם הזה,
שגם אנשים כמו אהוד אולמרט ואפילו
רוני מילוא ינסו לטפס על מרכבתו של
לוי.
גליון 2643, 27 באפריל 1988, עמוד 16
בין
הניצים במיפלגת העבודה, לבין המתונים
בליכוד. אהוד אולמרט ויצחק רבין יכולים לייצג
אותי.
גליון 2663, 15 בספטמבר 1988, עמוד 8
עורכי־דין
שהיו חשובים ומצליחים לפני שהגיעו לכנסת, כמו דויד
ליבאי, אלא גם אנשים שנכנסו לכנסת כעורכי״דין קטנים והפכו
בה למיליונרים, כמו אהוד אולמרט ומשה שחל.
אר כל זה לא יגאל את הכנסת מאפסותה, ההופכת אותה יותר
ויותר למוסד בלתי־רלוונטי.
גליון 2613, 30 בספטמבר 1987, עמוד 10
הוא הכריח את דן מרידוד,
מיכאל רייסר, אהוד אולמרט ושות׳
להתכחש לכל העניין, ולהאשים את
עמירב בכל מיני האשמות.
גליון 2652, 29 ביוני 1988, עמוד 18
שי ׳ 0
עין פרס אינו רק ראש הרשימה,
אלא גם גובה הכספים העיקרי
שלה, יצחק שסיד, בסיוע אהוד
אולמרט, הוא המתרים העיקרי
לחרות. אם אולמרס או גנימיו
נוגניהו ייכנסו לשביעיה הראשונה,
יהיה זה בעיקר בזכות המיל יונים
שהם מביאים למערכת הבחירות.
גליון 2691, 29 במרץ 1989, עמוד 7
בתחילה, כשהמאבק נבון־שמיר היה
עוד בחיתוליו, נשמעו דעות כאילו לא
כל בכירי הליכוד תומכים בפורת, והיו
שאמרו כי המתנגד העיקרי למינויו
מחדש הוא השר אהוד אולמרט. אך עם
חלוף הימים, וככל שנבון התבסס יותר
בעמדתו הנחרצת נגד פורת, הלך הליכוד
והתלכד מאחורי פורת.
גליון 2710, 9 באוגוסט 1989, עמוד 48
כיפה אחת: עוזי ברעם (״מראשי,כוח
17׳); משה שחל (״באחרונה ניכרת אצלו
הפשרה״); יעקב צור (״גד יעקובי ב׳ ולא
יותר״); חיים רמון (״תומך בגיוס בני
ישיבות״); אברהם כץ־עוז(״קיבוצניק״); דויד
ליבאי (״תומך בשינוי שיטת הבחירות״);
עמיר פרץ(״הצהרות ליברליות מתקדמות׳);
מיכה חריש (״חניך בני־עקיבא ששכח את
העבר״); בנימין בן־אליעזר (״לא קרוב לשומרי
המסורת׳); גדליה גל (״נציג המיגזר
החקלאי, שקוע עד מעל לאוזניו באספסת
ובתבן״); רענן כהן(״פרווה״); אלי בן־מנחם
(״פעיל שכונות״); משה ארנס(״מסוג היהודים
שגם חסידי חב״ד לא יצליחו להניח להם
תפילין׳); יגאל הורביץ(״אינטרסנט״); אהוד
אולמרט (״נהנתן״); פסח גרופר (״על
,אירישקיים׳ אין מה לדבר״); עוזי לנדאו
הזהב
ו״חוסר עניין מוחלט״); שרה דורון(״לוחמת
ותיקה נגד תיקון חוק השבות״); זלמן שובל
(״חקיקה דתית היא עבורו נושא לסחר־מכר״);
יהושע שגיא(״איש מודיעין״).
2כיפות: יצחק רבין(״מגן בעיקביות על
שמירת הסדר דחיית שרותם של בני-
הישיבות״); עזר וייצמן(״תמורת שלום הוא
מוכן ללבוש גם שטריימל״); מרדכי גור
(״תומך בהידברות״); חיים בר־לב(״מפא״יניק
טיפוסי״); שימעון שטרית (״שורשים דתיים
בלי ענפים״); אלי דיין (״מקפיד להתרחק
מדתיים״); מיכאל בר־זוהר(״הזרם המרכזי״);
עמנואל זיסמן (״חסר חושים״); משה ניסים
(״עמד בתוקף נגד דרישות לחקיקה דתית״);
בנימין זאב־בגין(״ברא כרעה דאבוה״) פנחס
גולדשטיין(״שוקל כל הצבעה לגוף טובות
ההנאה הנשקפות ממנה״) :חיים קורפו(״שכח
שורשיו״); יהושע מצא (״משתפר״); יוסי
גולדברג (״שיתף פעולה״); גדעון גדות
(״איננו מחבב חקיקה דתית״):
3כיפות: ישראל קיסר (״מסורתי״);
שושנה ארבלי־אלמוזלינו(״תומכת בחקיקה
דתית״); רפי אדרי(״חלק מהדתיים מתגעגעים״);
יוסי ביילין (״יד ימינו של שימעון
פרס, שהעניקה לח״כים הדתיים כ־ 50 מיליון
ש״ח ומוכנה להוסיף עוד כהנה וכהנה״);
אפריים גור (״יוצא גרוזיה ממישפחה
מסורתית״); עדנה סולודר(״דוגלת בהידברות
עם הרבנות״); מיכה גולדמן(״חבר קרוב לרב
הרצל מכפר־תבור״); דויד לוי (״יחס חם
למסורת ולרבנים״); יצחק מודעי(״בממשלה
צרה יהיה הראשון לפקוד את בתי האדמו״רים
וגדולי־התורה״); אריאל שרון(״כמעט מועמד
ל,אור שמח משה קצב(״דתי ללא כיפה״);
אהרון אבו־חצירא (״פעילות מוגברת רק
בכספים״); יעקב שמאי (״לקראת הבחירות
משפר במרץ את קשריו״); עובדיה עלי(״עם
כיפה״); ראובן ריבלין (״עדיין על הגדר״);
שימעון פרס(״תקוותן האחרונה של המיפל־שמיר״).
גליון 2729, 20 בדצמבר 1989, עמוד 47
ומישה ארנס, עם חצרות
השרים וחברי הכנסת משתפים פעולה לקבלת
הבלוף החדש־ישן, קורצים ש״זה בסדר״.
אהוד אולמרט ודן מרידור מתחרים על כל
סדק שנפער כרי להידחק אליו בזמן ולהשתלב
עמוק ״במחנה השלום״ של שמיר.
גליון 2088, 7 בספטמבר 1977, עמוד 5
רפאל עם־שלם, אשדוד
ה או למרקאר תיז ם
ש אי ל תו ת
האם אתם נטפלים לח״כ אהוד אולמרט
משום שהוא איש הליכוד ז בכל אופן,
מהתקפותיכס עליז נודף ריח של חשבו נות
פוליטיים.
גליון 2001, 7 בינואר 1976, עמוד 24
.
• ירושלים — בעיקבות גילוייו של
ח״כ אהוד אולמרט עצרה מישטרת ירושלים
את שלושת האחים אליעזר יעקוב
וראובן אברג׳יל, ממנהיגי הפנתרים השחורים
בשכונת מוסררה בירושלים, ואת
מי שכונה ״העבד״ שלהם, דויד בן־הרוש.
גליון 2084, 10 באוגוסט 1977, עמוד 22
(המשך מעמוד )21
תיות שמנות, התפוצצה הפרישה ברעש גדול. היה זה
בעיקר -בזכותו של ח״כ אהוד ואולמרט, שקפץ על העגלה
ברגע האחרון, ניצל את חסינותו הפרלמנטרית כדי להפכה
לסנסציה באמצעות הטלוויזיה, וליצור את ׳הרושם ר.מוט״
עד, כאילו הוא החושף הראשי של הפשע המאורגן
בישראל.
גליון 2084, 10 באוגוסט 1977, עמוד 33
לידיו, באולפן החדשות, התיישב
ח״כ אהוד אולמרט, נכון לקרב פנים אל
פנים עם ראשיי הפשע-המאורגן בארץ לדבריו,
חמוש בעדות מסייעת שיל מכשיר-
הקלטה ומסתופף תחת מטריית־ד,חסינות
שלו.
גליון 2448, 1 באוגוסט 1984, עמוד 19
גם אלופי הפירסומת־העצמית,
כמו שמואל תמיר (מדליית כסף) ותלמידו, אהוד אולמרט,
(מדליית ארד) ,אינם מגיעים לקרסוליו.